בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גרסת הקומיקס לספר בראשית מאת ר' קראמב: התנ"ך למתקדמים

רוברט קראמב לא שינה מלה בטקסט המקורי של ספר בראשית, אבל בזכות שפה חזותית מרהיבה הוא מפיח בו חיים חדשים

תגובות

ספר בראשית

איורים: ר' קראמב. הוצאת עם עובד, 221 עמ', 118 שקלים

ספר הקומיקס של רוברט קראמב, "בראשית", רואה אור בעברית בסמוך לפולמוסון שהתעורר סביב שכתוב התנ"ך לעברית עכשווית, הידוע גם כתנ"ך רם. התזמון הוא לא יותר מצירוף מקרים מו"לי ובכל זאת אינו נטול משמעות. התנ"ך תורגם כידוע לשפות רבות מאוד ולפעמים אף תורגם בכמה נוסחים לאותה שפה. כל תרגום, מטבע הדברים, נושא אקצנט משלו, בהתאם לרוח התקופה שנוצר בה ולאידיאולוגיה הדתית והפוליטית של המתרגם. כך, למשל, נועד התרגום הגרמני של מרטין לותר לפגוע במונופול הדתי והסמיוטי של הכנסייה הקתולית, שהתבסס על השימוש בלטינית כשפת הקודש. כל שפה משרה בהכרח משהו מרוחה על ספר הספרים: תרגום יהואש, תרגום התנ"ך ליידיש מראשית המאה הקודמת, מאופיין בניחוח חמים ומלבב, שמרכך את הפסקנות שבעברית המקורית (די להזכיר ש"שוועתם של בני ישראל" מתורגמת שם כ"קרעכץ"). בהיותו תרגום מאוחר וצעיר יחסית, מהדהדות בתנ"ך יהואש תפישות מודרניות, פרדוקס משובב נפש למי שרגיל לראות ביידיש שפה ישנה ובעברית שפה עכשווית.

בבסיס תנ"ך רם עומדת הטענה שהעברית המקראית היא שפה עתיקה ובלתי נהירה, מעין שפה זרה למחצה, ולכן נזקק הקורא הישראלי למתווך בדמותו של המתרגם. הקריאה בגרסת הקומיקס של "בראשית" מומלצת לכל מי שנפתה להאמין שהתנ"ך הוא מין ישיש שצריכים להצמיד לו מטפלת שתסביר בשפה קלה את מלמוליו הסתומים. הטקסט הוא אמנם הטקסט המקראי הישן, ובכל זאת קל מאד להבין אותו. בלי לשנות אף מלה מגיש קראמב לקוראיו "בראשית" חריף, חיוני ועכשווי מאין כמותו. למעשה, גם קראמב הוא מתרגם, אלא שאמצעי התרגום שלו אינם מלוליים אלא חזותיים. והתרגום לקומיקס, כמו כל תרגום אחר, מושפע לא רק מהמדיום, אלא גם מאישיותו היצירתית של המתרגם.

בגלגול הזה

קראמב ידוע כאחד מאמני הקומיקס החשובים והמשפיעים ביותר בעולם המערבי שלאחר מלחמת העולם השנייה. בתחילת הקריירה שלו יצר חוברות מחאה בוטות ואפופות מריחואנה, שתרמו בדרכן לתרבות הנגד של דור הפרחים. מאז עבר כמה וכמה גלגולים כיוצר, ובעוד מעריציו ממשיכים לבלוע בעיניים חרמניות את איורי הישבנים הדשנים והדדיים המתפקעים משנות ה-70, קראמב התבגר ופנה לכיוונים אינטימיים ומופנמים יותר. כך, למשל, יצר בשנות ה-80 סדרת דיוקנאות של גדולי הבלוז והקאנטרי, שנאגדו מאוחר יותר לאלבום יפהפה. הבחירה ב"בראשית" כתסריט היא נקודת שיא במסלול אמנותי בלתי צפוי ומרתק. קראמב מצוי פה במלוא כוחו ומפגין מיומנות מרהיבה בשימוש באמצעים המיוחדים למדיום, עד כדי כך שהקוראים מתעלמים לחלוטין מהאסטרטגיות העיצוביות שלו ומקבלים אותן כחלק טבעי מהטקסט.

בראש וראשונה כדאי לשים לב לחלוקת העמוד למשבצות, שהיא כלי העריכה הבסיסי ביותר בקומיקס. במרבית הספר משתמש קראמב בחלוקה שמרנית: שלושה פסים אופקיים זהים בכל עמוד שמחולקים בתוכם למשבצות. באופן זה הוא משיג אחידות ואין פרק שנהנה מעדיפות חזותית.

סיפור כמו עקידת יצחק, שנהנה בדרך כלל מחשיבות מיוחדת, זוכה לאותו משקל כמו המעשה בייבום תמר (פרק ל"ח). בדרך פשוטה זו מסיט קראמב בעדינות בלתי מורגשת כמעט את הזרקור ממצעד הכוכבים של בראשית אל דמויות ומעשיות שנזנחו בגלל סדר עדיפויות חינוכי, לאומי או תיאולוגי.

הטרגדיה של תמר, למשל, נחשפת כאן במלוא עוצמתה. לאחר מות בעלה, מסרב אחיו, הלא הוא אונן, לייבם אותה ומעדיף לשחת את זרעו. לאחר שאלוהים ממית גם אותו, גוזר עליה חמיה יהודה חיי פרישות, וכדי להיחלץ ממצבה היא מתחפשת לזונה ושוכבת אתו. ממשכב זה נולדים תאומים. יהודה, שאינו יודע כי הוא אביהם, מבקש להרוג את כלתו שזנתה, אבל כאשר תמר מציגה לפניו עדויות שלקחה ממנו בעורמה באותו מפגש מיני, הוא נאלץ להכיר בעוול שעולל לה (והפרק חשוב מכפי שנדמה, משום שמזרעו של אחד התאומים נולד בחלוף הדורות דוד המלך). לסיפור הזה מקדיש קראמב שישה עמודים, ואילו את עקידת יצחק - הסיפור הפשוט יותר מבחינת פיתול העלילה - הוא מצייר בשלושה עמודים וחצי. הנוכחות הפיסית של פרק ל"ח הופכת אם כן למשמעותית מאוד ברצף הקריאה - החלטת עריכה טכנית לכאורה יוצרת הייררכיה מפתיעה.

במבט ראשון נראה שקראמב מפסק את המשבצות לפי הפיסוק המקורי, כלומר משבצת לכל פסוק. בבדיקה מדוקדקת יותר מתברר שהוא מרשה לעצמו לפרק פסוקים לכמה משבצות אם יש בכך צורך, והצורך הוא תמיד דרמטי וויזואלי. כך, למשל, את פסוק ז' בפרק שכבר הוזכר - "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימיתהו אלוהים'" - מחלק קראמב לשתי משבצות: באחת ("ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה") הוא מצייר תמונה לילית של שוד - ער גוזל מזקן שק כסף באיומי סכין. בשנייה ("וימיתהו אלוהים") מוטל ער שחוט ומדמם ובריון אחד האוחז פגיון נמלט עם השלל. היות שאיור הוא תמיד פיגורטיבי, קראמב חייב לתת משמעות מוחשית לפסוק המעורפל. את טקטיקת ההמחשה הזאת אפשר לפטור בכינוי "חירות אמנותית". אפשר גם לקרוא לה "תרגום".

ברוך שלא עשני אשה

תהליכי ההמחשה שקראמב כאמן פיגורטיבי אינו יכול לחמוק מהם הופכים את "בראשית" ליצירה חושנית, עזה ומהממת בעוצמתה. המדיום מוליד בהכרח דימויים חזקים ואפילו מחרידים: אלוהים היוצר את אדם מטיט בתמונה שיש בה הרבה מן הפייטה הנוצרית, הנחש המוצג כמין לטאה שרירית שעומדת על שתי רגליים, אולי בהשראת דימויי מדע בדיוני, הזדון השפוך על פני שרה אמנו כשהיא זוממת לגרש את הגר, יצחק ורבקה הצעירים והמאוהבים נחים לאחר המשגל ועוד ועוד.

קראמב החליט שלא לקצץ בטקסט, והוא מאייר אף את הפסוקים הגנאולוגיים: רשימות משמימות של גברים המולידים זה את זה, ששמותיהם המוזרים יכלו בקלות לשמש את יושביו של בר אינטרגלקטי באחד מסרטיו של ג'ורג' לוקאס. עשרות הדיוקנאות של גברים מזוקנים וגסים, ששיניהם לא פעם מקולקלות וראשיהם צנופים בכל מיני צעיפים וטורבנים, מקנים לספר גשמיות שבטית, פרימיטיבית, אפשר אפילו לומר אלילית: "בראשית" של קראמב הוא ספר הרבה פחות אינטלקטואלי מזה שהורגלנו אליו.

סגנונו הציורי מאופיין בפלסטיות אקספרסיוניסטית: בעזרת קווקווים גסים וסכמטיים למדי הוא יוצר דמויות פיסוליות. גפיהן עבים וקומתן קצרה, השפתיים עבות בדרך כלל, האף שמי ואילו הבעות הפנים מוגזמות והן אמצעי להעברת רגשות כמעט כמו בסרט אילם. שפת הגוף של אברהם המתמקח עם אלוהים על צדיקי סדום עלולה בהחלט להזכיר סוחרים יהודים מהדאונטאון של מנהטן. האמצעים האלה יוצרים דמויות ארציות ומלאות תשוקה. די להיזכר בדמויות המוארכות והשטוחות המעטרות כתבי יד גותיים, למשל, כדי להבין עד כמה אנשי בראשית הללו רחוקים מהרוחני.

אפילו אלוהים אינו ישות רוחנית מופשטת, אלא מומחש בדמות זקן פטריארכלי מפואר. זה אינו פתרון מקורי במיוחד ולמעשה הוא נקודת תורפה בעיבוד. המהלך המעניין יותר בייצוג הדמות הזאת קשור לדברי האל. בהתאם לקונוונציה הקומיקסית, הם נכתבים בתוך בועת דיבור שיוצאת מפיו. האפקט הרגשי של הבועות הללו מוזר למדי: אלוהים מדבר באמת! המלה "ויאמר", שבקריאה רגילה של המקרא נתפשת כאירוע צלילי שבו מועברים מסרים אלוהיים באיזו דרך מעורפלת, נהפכת בקומיקס לאקט פיסי שמוגדר בתוך עולם התופעות האנושי. לא רק זאת, אלא שלאלוהים יש גם שפת גוף. כשהוא אומר לקין "מה עשית? קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה", הוא מצמיד את ידו אל אוזנו. בכך הופך אלוהים לעוד משתתף - אמנם משתתף רב כוח, אבל בכל זאת שחקן ככל האחרים - בדרמה המצוירת.

לצד הבעיה המהותית שמעורר הייצוג האלוהי עולות שאלות נוספות. למרכזית שבהן אפשר לקרוא "בעיית האשה המכוערת", על משקל הבעיה הנפוצה יותר בקומיקס אמריקאי: בעיית האשה היפה. מעטים אמני הקומיקס שהצליחו לחמוק מקלישאות בבואם לסגנן דמות של אשה צעירה יפה. קראמב, כך נראה, סובל מבעיה הפוכה: הוא לא מוכן לצייר אשה יפה גם כשהיא מתוארת כיפהפייה ששווה להקריב למענה שבע ואפילו 14 שנות חיים. בעוד הגיבורים הגבריים של הספר מצוירים ברגישות רבה להבדלים ביניהם - אברהם הסמכותי, יצחק התמים שהבעתו רכה, יעקב האינטלקטואל שפניו מחודדים - רובן המכריע של הדמויות הנשיות נראה כווריאציה על אבטיפוס אחד: אשה קווקזית מכוערת, שאפה גס ושפתיה שמנוניות.

חיסרון נוסף קשור למהדורה העברית דווקא: האות שנבחרה בידי מתקיני המהדורה היא אות מונוטונית ודלה, גם אם נוחה לקריאה. קומיקס הוא מדיום שלעיצוב האות נודעת בו חשיבות גדולה: צורת האות נושאת מסר רגשי וגודלה מבטא את העוצמה הדרמטית של מה שכתוב. הפתרון הטוב ביותר, בדרך כלל, הוא להשתמש בקליגרף שכותב את הטקסט בכתב ידו. במהדורה האנגלית הכתיב הוא חלק טבעי מהאיורים ומקנה לטקסט אופי אינטימי של "עבודת יד". ואילו בעברית, משיקולי עריכה כפי הנראה, נבחרה אות ממוחשבת, שנוחה יותר להגהות ולתיקונים. גם במסגרת השימוש באות הדיגיטלית ראוי היה למצוא פתרון עיצובי אותנטי יותר.

התנ"ך כמערבון

נהוג לספר על הקומיקסאי הרז'ה, יוצרו של העיתונאי חובב המסעות טינטין, שהתיעוד בספרי הקומיקס שלו מדויק עד כדי כך שבבלגיה הם נחשבים כחומר עזר לתלמידים בשיעורי גיאוגרפיה. קשה להניח ש"בראשית" של קראמב יזכה למעמד שכזה. העולם החזותי שבספר הוא פנטסיה שאפשר למצוא בה השפעה של ייצוגים קודמים מתולדות האמנות וגם סצינות מתולדות הקולנוע, ובייחוד מסרטי ראווה בנוסח "עשרת הדיברות". אבל קראמב מושפע לא רק משחזורים תקופתיים. ראו, למשל, את התמונה השמינית בפרק כ"ד, שמצוירת בה שיירת אליעזר העבד הקרבה אל עיר נחור. החליפו את הגמלים בסוסים והרי לכם שוט קלאסי מתוך מערבון הוליוודי: שיירת בוקרים מתקרבת אל עיירה מדברית.

קראמב, כמו כל מתרגם אחר, נטוע בזמנו ואינו יכול לחרוג מעבר לגבולות התרבות והשפה שהוא פועל בתוכן, אבל אצלו השפה היא חזותית ואבני הבניין שלה אינן מלים אלא דימויים. בכל משבצת קומיקס מתחברים האיור והכיתוב ליחידת מידע אחת, וזו משמשת את הקוראים כערוץ תקשורת שמבוסס על הבנה אינטואיטיבית והקשרית. במלים אחרות: גם מי שלא הבין את המלים המסובכות יפענח בקלות את מה שמצויר. דימוי, מתברר, יכול לשמש תחליף יעיל למילון. הקומיקס של קראמב - במובנים רבים, יצירה לא פחות רדיקלית מתנ"ך רם - מוכיח שאפשר להבין את הטקסט העתיק בלי לשכתב אותו, וגם ליהנות באותה הזדמנות מחווייה חושית ואינטלקטואלית מסעירה ביותר.

The Book of Genesis \ R. Crumb

ירמי פינקוס הוא צייר קומיקס וראש המסלול לאיור במכללת שנקר



ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו וייקח את רבקה ותהיי לו לאשה ויאהבה, ויינחם יצחק אחרי אמו


ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו