בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע | בית של ממש, ובו כיסא, שולחן ומנורה

פרשת "תרומה"

תגובות

בפרשת השבוע, "תרומה", מצווה הקב"ה על משה לבנות את המשכן. פרטי פרטיו של המשכן מנויים אחד לאחד, על מידותיהם, עיטוריהם והדרך המדויקת שיש לעשותם. חמש פרשות ארוכות מוקדשות למלאכת בניית המשכן, מכאן ועד סוף ספר שמות, למעט הפסקה אחת של שלושה פרקים בפרשת "כי תשא", בפרשיית חטא העגל. המשקל הטקסטואלי העצום של תיאור מלאכת המשכן אינו נראה שווה ערך למידת הרלבנטיות של פרשות אלו לדורות; הרי על המשכן להיבנות פעם אחת בלבד. תיאור המשכן תופס כמחצית מספר שמות, ולולי דמסתפינא (לולא הייתי חושש) הייתי אומר - כמעט לשווא.

מעמד הר סיני הוא מעין קו פרשת המים של ספר שמות. הופעת התורה כטקסט - נתינת עשרת הדיברות והציוויים - כמו מערבבת גם את הקו הליניארי של ספר שמות. העלילה מתחלפת בקובצי חוקים. המצוות לדורות והמצוות שנועדו לרגע הנתון הזה מתערבבות זו בזו, וכך גם המוקדם והמאוחר. עד למעמד הר סיני סופר הסיפור המסודר של יציאת בני ישראל ממצרים, אך כל מה שממנו והלאה הוא משהו אחר לגמרי. אלא שאולי דווקא מחציתו השנייה, הקשה, של ספר שמות יכולה לפתוח פתח להבנת המבנה של ספר שמות כולו.

בניית המשכן היא פרויקט עצום מבחינת היכולות האנושיות, אך הוא פרויקט שאפתני לא פחות מבחינה תיאולוגית, כפי שהוא מנוסח בתחילת פרשת השבוע שלנו בציוויו של הקב"ה למשה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". קשה להגזים בתמורה הקיצונית שמבקש הקב"ה לעבור. בספר בראשית הוא היה אל בורא, אל מתגלה, אל מצווה ומבטיח, אך מעולם לא ערך שינוי של ממש במציאות הארצית. ספר שמות מגלה פנים אחרות לחלוטין של הקב"ה. ההופעה הראשונה שלו בספר שמות היא בפרק ג'. משה יוצא לרעות את צאן יתרו ורואה - "והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל". המראה מפליא את משה, שהרי האש צריכה היתה לאכל את הסנה. "ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה, מדוע לא יבער הסנה" (שמות ג, ב-ג).

מעמד הסנה מכיל את יסודותיו הגרעיניים של ספר שמות. ישנה מציאות - סנה, ישנו אל המתגלה באש, והאל אינו מאכל את הסנה. מה מידת השפעתו של הקב"ה על המציאות? האם הקב"ה מתגלה בכך שהוא משנה את המציאות - כלומר נאחז בסנה - או דווקא בכך שהסנה איננו אוכל? אלה השאלות העיקריות ששואל ספר שמות כבר במעמד המוקדם זה. בספר שמות מבקש הקב"ה לרדת ממקומו העליון אל העולם הזה. התחלת הירידה היא מעין היענות לקריאת התיגר של פרעה "מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" (שם ה, ב), אך הרצינות שבה לוקח הקב"ה את פרויקט הירידה אל הארץ מראה שפרעה לא היה אלא זרז לתהליך. הרי גם אחרי טביעת פרעה בים ממשיך הקב"ה בפרויקט הקשה הזה. שהרי הקב"ה איננו יכול סתם כך לרדת אל העולם הזה. נקודת המפגש המדויקת שלו עם המציאות היא נקודה רגישה ביותר, הדורשת הסתרה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפסוק שעמד במרכזה של הרשימה מן השבוע שעבר: "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר" (שם כד, י).

בשונה מן ההשגחה והבחירה שניכרו לכל אורך ספר בראשית, מראה הקב"ה את נוכחותו בספר שמות בעזרת נסים המשנים את חוקי המציאות. הוא מנסה להשפיע, לשנות ובסופו של דבר - להיפגש. ניסיונות אלו מגיעים לשיאם במעמד הר סיני ובמסירת עשרת הדיברות והחוקים המצורפים. מסירת הטקסט האלוהי לבני ישראל - טקסט המורה להם כיצד להתנהל במציאות - היא, כנראה, התחנה החשובה ביותר בניסיונותיו של הקב"ה להתערות בנעשה על הארץ.

לכאורה נראה שמשאלתו של הקב"ה התגשמה. הוא התגלה במציאות, הוכיח את כוחו ויכולותיו, ניצח את פרעה, הוציא את העם ונתן להם את התורה. הוראותיו עתידות לעצב מעתה ואילך את חיי העם. אלא שעתה מגיע חציו השני של הספר, המגלה, בדיעבד, מה היתה מטרתו של החלק הראשון. לא רק שינוי של המציאות, אלא כניסה אליה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - פרויקט קיצוני בהרבה מכל התיאורים הנסיים ששמענו עד עתה. מדובר על בניית בית לקב"ה על הארץ. בית של ממש, ובו כיסא (הארון שעליו הכפורת והכרובים שביניהן ישב הקב"ה), שולחן ומנורה.

חשיבותן של חמש הפרשות המתארות את הציווי על בניית המשכן ואת עצם הבנייה אינה בשאלה אם זה ציווי חד-פעמי או ציווי לדורות. זה תיאור בניין ביתו של הקב"ה, המפעל ההנדסי שתפקידו לחתום את המטאמורפוזה מאל עליון לאל השוכן בארץ, בבית שבנו לו בניו. הקב"ה מבקש להיפגש עם המציאות ולהשפיע עליה באופן אקטיבי, ובסופו של דבר לחצות - בזהירות, ותוך טשטוש והרחקה של נקודת המפגש המדויקת - את הגבול שבין עליונים ותחתונים.

האמירה התיאולוגית היא נועזת מאין כמותה. הקב"ה ברא את העולם, בחר את משפחתו של אברהם והוביל אותה לאורך ספר בראשית, ועתה הוא מבקש לרדת אל העולם יציר כפיו ולשכון בו, בין בני ישראל. סיפור בריאת העולם הוא סיפור בריאת הבית לקב"ה, ואולי משום כך נבנה ביתו הסופי, קודש הקודשים שבבית המקדש, על "אבן השתייה" שממנה הושתת העולם.

אלא שאין הכל עשוי יפה בעתו. הקב"ה מבקש לעבור מטאמורפוזה בעצמו, אך בניו אינם מסכינים בקלות עם תהליך קיצוני כל כך. באמצע מלאכת המשכן, בין תיאור ביתו האוטופי של הקב"ה לבין ביצועו האנושי הממשי, מפסיק חטא העגל. "הוא מקום עולמו ואין העולם מקומו", אומר ר' יוסי בן חלפתא ובכך מבקש להאדיר את שמו של הקב"ה הנקרא "מקום". לולי דמסתפינא הייתי אומר שמנקודת המבט ה"שמותית", חוסר היכולת של העולם להיות לקב"ה לבית ולהגדיר את גבולותיו אינה האדרת שמו אלא, כמעט, טרגדיה.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו