בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נרקיסים פורחים בבת אחת

תגובות

Audrey Bergner, A Winter Sun, Gvanim, Tel-Aviv 2010

סיפורים מתל-אביב, מאת אודרי ברגנר, תירגם מאנגלית דורי פרנס, הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2006, 102 עמודים

"אבל האדמה מושכת אותה במכמניה הבלתי מנוצלים", כתבה אודרי ברגנר על אחת הדמויות בסיפורה "דלעות". היא עצמה התעקשה להפריח את גינתה הקטנה בלב תל-אביב, ויחד עם זאת השכילה לרדת למכמני נפשן של דמויות, אנשים בסביבתה הקרובה והרחוקה. בין ילדותה באוסטרליה לביקוריה התכופים באי הבריטי, בחרה ברגנר, בת לאם סקוטית ולאב גרמני, להתגורר בלב תל-אביב עם בן זוגה זה כשישה עשורים, הצייר והאמן יוסל ברגנר.

רוב שנותיה אחזה אודרי ברגנר במכחול. ציוריה הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם ומופיעים בספרים שונים. היא עסקה גם בחיתוכי עץ, שאפשר למצוא בין השאר בספרו של חמיה, משורר היידיש מלך ראוויטש ("ספר המעשיות של חיי", 1976). נוסף לכך היתה שותפה למלאכת התיאטרון בארץ, בעיצוב תפאורות ותלבושות. והנה בשנים האחרונות היא פנתה לכתיבה. שני ספרים מפרי עטה ראו אור: הראשון הוא "סיפורים מתל-אביב" שתורגמו לעברית וראו אור ב-2006, והשני ראה אור זה עתה, באנגלית: "A Winter Sun".

ז'אנר הסיפור הקצר מתמקד בדמות או שתיים, ברגעים מהחיים, שהכותב שולף כדי להאיר את חיי האדם בכללותם. ברגנר מתמקדת ברגעיה שלה, ברגעים של שכניה וברגעים של דמויות אקראיות שהיא פוגשת במסעותיה בארצות אחרות, בעיקר בבריטניה. אלה הם רגעים שלה ושל שכניה הקרובים בבניין תל-אביבי שצמודה לו גינה קטנה, וברחובות הסמוכים. שם נמצאים גיבוריה, שהם דמויות נחבאות אל הכלים. חלקן חיות בבדידות, לעתים למרות היותן מוקפות בבני משפחה, כמו גברת בלקין הקשישה שמתגוררת עם בתה (בסיפור "מלה טובה") ונגר שהיה אמן בעברו, והוא שומר בארנקו תמונה ישנה מצעירותו ("מר שיק"). יש בסיפוריה של ברגנר אנשים בעשייה יומיומית. ביניהם הסנדלר שאינו מסוגל לתקן נעליים, אלא אם כן בעליהן יושב לשוחח עמו ("שרוכים"); ושרברב גדל-גוף, שאינו מבין מדוע אשה מסוגרת ומפוחדת אינה מאפשרת לו להיכנס לביתה כדי לתקן צינור ("Pluming").

מהו האדם? ברגנר מספרת על שני מקרים של טעויות בקבורה: הדודה ריבה ("מזל", "Luck". הסיפור מופיע בשני הספרים); ורבקה ברנסון, שכלל לא מתה, למרות ההודעה שהגיעה לחברתה ("זיכרון").

פגישותיה של הדוברת עם אנשים שונים מלמדת על פתיחותה ועל ההתעניינות בחייהם. למשל, פגישה מקרית עם אשה בטבריה על חוף הכנרת ("The Sea of Galilee"), וסדרת פגישות באנגליה עם אשה צעירה, אשר בן זוגה שומר בסלון הבית את כד האפר של רעייתו המנוחה ("Furniture"). בסיפור המסתיים בפואנטה היא פוגשת אשה נוספת בליל ערפל לונדוני ("Fog").

אחד האנשים הגלמודים שהיא שמה לב אליהם הוא מבקר בבית הקפה. הניסיון לפתח עמו שיחה באמצעות שאלה - "מה השעה?" - גורם לאיש להשאיר לה ירושה קטנה ("Cafe Story"). אנשים גלמודים יש גם באנגליה. וזה האדם שנסע ללונדון בעקבות זיכרונותיו במטרה להישאר בה, ולבסוף חזר כלעומת שבא ("Journey"). בתוך כל המציאות הזאת משתלב פה ושם גם פן מסתורי. אם זה באנגליה, בעת ביקור בארמון, כאשר נערה עם כלבלב מופיעה ונעלמת; ואם זה בספרד, כאשר מופיע מישהו משום מקום, מברך אותה ב"Buenos Dias", מכבד אותה בתפוח ונעלם ("A Green Hill").

בשני הספרים משובצים ציוריה של אודרי ברגנר. אך הציוריות מתבטאת גם במלותיה, בתיאורי רחובות, בתים ויושביהם. כך בתל-אביב ("1950", שנת עלייתם של בני הזוג ברגנר לארץ), וכך במקומות אחרים. ואפילו סביבתו ותחושותיו של רועה צאן במדבר, בעת מאבקו בנמר, מתוארות באמינות רבה ("Leopard").

ברגנר מעלה רגעים קטנים מחייה בארץ ומנסיעותיה. בסיפור שנתן את שמו לקובץ, "A Winter Sun", יושבת אשה בת שמונים על שפת הים בתל-אביב, משלמת תמורת שימוש בכיסא הפלסטיק, ומשחזרת את עברה. היא נזכרת בידידיה באוסטרליה, אשר הזמינו אותה לבלות עמם בבונגלו, והתווכחו בשאלה מי עדיף: משרתים מהודו או משרתים מציילון? אחר כך מתרוממת האשה מכיסאה וצועדת לעבר תחנת האוטובוס. היא שבה הביתה, אל הבית שיש לו גינה קטנה, שהיא נאבקת להפריח אותה, לייפות את המקום למרות לגלוגי השכנים ("Neighbours"), והיא אכן מצליחה: "אני מתענגת על כמות בלתי רגילה של נרקיסים הפורחים בבת אחת. בוקר אחד אני סופרת שמונה. והוורדים אף הם מלבלבים יפה. החורף היה טוב, והאביב מרעיף עלינו מטובו" ("דלעות").

אודרי ברגנר נותנת לקורא תחושה שהוא שותף הן לחיי היומיום שלה והן למסעותיה, שמשמשים לה ולקוראים פסק זמן, וממלאים את המצברים. אפשר, כך מתברר, להצליח להשתרש בתל-אביב בלי לוותר על העולם הגדול.



אודרי ברגנר. החורף היה טוב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו