בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עברית בת 400 מירושלים

מדריך לכתיבת שטרות עבריים מהמאה ה-16 נראה דבר משמים עד שנגלית העברית המשוכללת שבו נכתב

תגובות

תיקון סופרים לר' יצחק צבאח, ההדירה וכתבה מבוא רות למדן, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2001, 265 עמודים

רות למדן כתבה את עבודת הדוקטור שלה על נשים יהודיות בארץ ישראל, סוריה ומצרים במאה ה-16, ופירסמה אותו בספרה "עם בפני עצמן". באמצע המאה ההיא מנו כל יהודי הארץ 10,000 עד 12,000 נפש, וסך כל יושבי אותה טריטוריה היה רבע מיליון, חלק מהאימפריה העותמאנית. ובכל זאת, מצפת - עיירה קטנטנה שישבה בה קהילה יהודית, כחלק מפסיפס אתני - יצאה תורתו של האר"י, ובמאה ה-16 יצא "שולחן ערוך", אשר סיכם וקודד בראשונה את מנהגי הדת. היום, רב העיר צפת, בבורותו ההיסטורית, אינו מבין את גודל עברה של העיר בהיותה עיר מיעוטית.

מכל מקום, בספרה השני, מביאה למדן את מה שלכאורה נשמע משמים: מדריך לכתיבת שטרות. הספר הזה הועתק בירושלים ב-1635 בידי יהודה מרעלי, תלמידו של יצחק צבאח, והוא מתבסס על נוסח מוקדם יותר, שקובץ בסלוניקי, ככל הנראה בידי הרב משה אלמושנינו. כבר גירסת סלוניקי אספה נוסחי שטר: חזקות, רכישה, מכירה, שיעבוד נכס, הלוואות, כתובה, תנאים להחזרת הנדוניה וכו'.

אספקט אחד, לפחות, של כל השטרות הללו קשור בטבורו, לטעמי, לפרדוקס הגדול של הדת היהודית: אין זו דת של שלטון, אין עומד לצדה שלטון, וכל ההסכמים החוזיים הללו מתקיימים מכוח שבועה, או קהילה, או שמירה על מצוות הדת, שכל כולה בתוך הטקסטים החוזיים. אולי אפשר לקרוא את הדת היהודית כמה שבמרכזה - חוזה. גם בכניסה אל העולם בעזרת מילה הקרויה ברית, וביציאה ממנו, נשים וגברים, באמצעות נוסח יבש לגמרי של נציג חברה קדישא, הפוטר את המת בלשון חוזית מכל חברויות וארגונים בעולם הזה.

השפה המשמשת את כותבי השטרות, כמו גם את השו"תים (שאלות ותשובות), היא שפה משוכללת, דווקא במובנים המשפטיים והלוגיים, ולרשותה עומדת תערובת של עברית וארמית. כך, למשל, מלמד צבאח לכתוב "שטר מחאה": "בפנינו עדים ח"מ אתא (בא) ר' פלוני ונתרעם על פלוני ואמר לנא (לנו): ?הריני מוסר מחאה בפניכם, איך אני מוחה ואני קובל ומתרעם על פלוני שגוזל לי בית פלוני במקום פלוני והוא מחזיק בו ואוכל את שלי בגזלנות. (...) וכשאני תובעו לבית דין אינו רוצה לדון עמי, וגם כשגוזרים עליו שיחזירו לי - לא ציית דינא, אלא בא אלי בכוח הזרוע ובכוח השלטון'". מטרת השטר היא לאפשר תביעה במועד מאוחר יותר, כשהתנאים ישתנו - השלטון, או כוחו של המוחה. ואולם, שימו לב: גם מכאן עולה צלה של "אין מלכות" שתאכוף את פסק הדין.

והנה חלק מנוסח הוראות לכתיבת גט: "א. צריך שישאל החכם העומד עליהם לבעל המגרש ולאשה המתגרשת אם יש להם שני שמות ויכתוב שם העיקר ואחר כך יכתוב השם השני הטפל דמתקרי פלוני. ב. צריך שישאל לבעל המגרש אם נותן גט מרצונו המוחלט בלי זכר אונס כלל. ג ואם נשבע או נדר לתת, צריך שיתירו לו שבועתו או נדרו קודם שיתחיל לכתוב כי אחר כתיבתו לא יועיל ויצטרך לכתוב גט אחר " וכו', הכל בדייקנות קפדנית, מבלי להביא בעניין את האשה, שהרי כבר במשנה מושווה מעמד הגט למעמד של שחרור עבד.

הדת היהודית מתחילה בחז"ל והנושא המציק ביותר שלה - כדי להתבונן במאפייניה האקס-טריטוריאליים של הדת - הוא עניין הגט. כבר במשנה הראשונה העוסקת בגט, לא מדובר בכתיבתו, אלא באופני מסירתו: "המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר ?בפני נכתב ובפני נחתם'. רבן גמליאל אומר: ?אף המביא מן הרקם ומן החגר' (יישובים מחוץ לגבולות). רבי אליעזר אומר: ?אפילו מכפר לודים ללוד', וחכמים אומרים: ?אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא ממדינת הים והמוליך והמביא ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו מהגמוניא להגמוניא". מתחילה, האקס-טריטוריה היא המעניקה חומרה משפטית גדולה כזאת. איך נדע שהאשה גרושה אם אין בית משפט מחייב?

הפירוט הרב והעיסוק הבלתי פוסק במשך מאות רבות של שנים באופני האימות של הגט, באופני הכתיבה, במעמדן של שפות זרות, בתרגום, בתעתיקיהם של שמות ערים, אשר שמן הלועזי מצריך ניסוח עברי אחיד - מציב במרכז את החרדה העצומה שמא הגט לא ניתן כדין (ואז האשה ה"מותרת" היא בעצם "אסורה" וילדיה החדשים - "ממזרים"). מכאן הפירוט הרב אצל צבאח באופן כתיבתו של הגט. מכאן ההתעסקות בעניין גם בתקופה המודרנית.

הנה דוגמא מתחילת המאה הי"ט, תשובה של החת"ם סופר, "אביה של יהדות הונגריה", ומי שפעילותו יצרה את מה שאנחנו קוראים לו היום "חרדים": "על דבר הגט שסידר הרב דקהילת קודש ס' מיקלאש בכפר שאנאט, מתא דיתבה (עיר היושבת) על נהר מארעש, אשר מעולם לא היה שם, סידר גט ובאו המערערים מתרי טעמי חדא דיש (מתריאים מפני שיש) בסביבה שני עיירות, אשר שווים בשמם שאנאט, מעבר הנהר מזה, ומעבר הנהר השני, רק בפי העולם נקרא האחד וואלכס שאנאט כי נתייסד הכפר מאומה הזאת (ולאכים) ועודם שרויין בתוכו, והשני, אשר שם היה סידור הגט, נקרא דייטש שאנאט (שאנאט הגרמנית), וממילא כיוון דלא נכתב בגט רק שאנאט לא הוי (אינו) סימן מקום עמידה, ובגט בעי (צריך לדעת אם הוא) מוכח מתוכו".

כל כמה שהשאלה מעצבנת את החילונים, היא גם קושרת את המשנה הראשונה ואת המסורת הארוכה לדינים רבים שעניינם, תמיד, תחום השיפוט הרבני (מי קובע מה?), דרך הענישה על עדות שקר (מה מפחיד את העד הלא-יהודי בשבועה יהודית?) והעדר גמור של אמצעי אכיפה של ממש, לבד מכוחה של הקהילה עצמה - נידוי, חרם, או פסילה לנישואים. לכן, מן הסתם, נפסל הלא-יהודי לעדות בדין יהודי. ולכן מדינה לא יכולה לקבל דת כזאת שתהיה דת מדינה; לכן מערכת המשפט שלה חייבת להישאר אזרחית ולא "עברית".

בחזרה לספר צבאח: האם העברית הזאת, של המדריך הזה, לא מובנת? האם קורא העברית הממוצע בן ימינו, כלומר בוגר תיכון שלמד מקצועות ליבה, יכול להבינה? ודאי. והרי זה פלא. הנה, ממש בימים שנערך ספר צבאח בירושלים, הגיע אליה מפראג רב אשכנזי, ישעיה הורביץ, השל"ה. ספרו "שני לוחות הברית" התפרסם באמסטרדם בידי בנו, אבל הדבר הפשוט ביותר לראותו, הוא הקירבה הגדולה של העברית האשכנזית בכתב לעברית הספרדית בכתב. אצטט משפט אחד מ"שני לוחות הברית", כדי להדגים את הדמיון העצום של העברית הלוגית בת ה-400 לעברית שלנו: "והיו דברי רבי במשנה מעטי הכמות ורבי האיכות, וקוצר מלין מבלי אריכות, אין בו מלה לבטלה, ולא עניין ללא עניין, ולא דבר ללא דבר." עברית מהמאה ה-16.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו