בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פגישה

תגובות

את דומה קצת לכלב שלך שקצהו האחד

נובח עלי והשני - מכשכש אלי בזנבו

ואני לא יודעת למי להאמין:

לפיך המחיך או לעיניך העצובות,

לפני הילדה שלך המציצות עוד מפניך האלה או

לקולך החלמוני שעבר למפתח פה

איך קנאנו בעצמנו מרוב ענינים שהיטיבו

להסתיר אז את הכלום

מקו החיים שלנו נמתחו חוטים אל הממד הששי

בו ממשיכות להתקים גם כל האפשרויות האחרות

ועכשיו לא תמיד יש למי לספר את החלום בבקר

בעלים הפכו לקרובי משפחה והמתים

חיים בנו בכל מיני צורות

אמנם איננו התסריט של חיינו

אבל גם להוציא אותו לפעל לפעמים

הוא מעבר לכחות

הדבר הכי קרוב לאמא שיש לנו

הוא כרבולית, שלתוכה

כמו עברים גדולים, תלויים לגמרי

בחם גופם, אנו שבים כל ערב

אבל גם אם חבל הטבור היחיד הוא החוט

של הטלפון

כמה טוב שאפשר לדבר

וזה שבראש המברך

של הבקר

אפשר עוד לצמח מן הניר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו