פגישה

אגי משעול
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אגי משעול

את דומה קצת לכלב שלך שקצהו האחד

נובח עלי והשני - מכשכש אלי בזנבו

ואני לא יודעת למי להאמין:

לפיך המחיך או לעיניך העצובות,

לפני הילדה שלך המציצות עוד מפניך האלה או

לקולך החלמוני שעבר למפתח פה

איך קנאנו בעצמנו מרוב ענינים שהיטיבו

להסתיר אז את הכלום

מקו החיים שלנו נמתחו חוטים אל הממד הששי

בו ממשיכות להתקים גם כל האפשרויות האחרות

ועכשיו לא תמיד יש למי לספר את החלום בבקר

בעלים הפכו לקרובי משפחה והמתים

חיים בנו בכל מיני צורות

אמנם איננו התסריט של חיינו

אבל גם להוציא אותו לפעל לפעמים

הוא מעבר לכחות

הדבר הכי קרוב לאמא שיש לנו

הוא כרבולית, שלתוכה

כמו עברים גדולים, תלויים לגמרי

בחם גופם, אנו שבים כל ערב

אבל גם אם חבל הטבור היחיד הוא החוט

של הטלפון

כמה טוב שאפשר לדבר

וזה שבראש המברך

של הבקר

אפשר עוד לצמח מן הניר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ