בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חמש שאלות לקובי ניב | מים עומדים

התסריטאי קובי ניב מאמין שכל יצירת אמנות משפיעה, גם קולנועית, ראויה לדיון ולחשיפה של הרבדיה הסמויים שלה. לכן הוא מקדיש את ספרו החדש לניתוח הסרט הישראלי הפופולרי "ללכת על המים". המסקנות שהגיע אליהן מפתיעות ונוגדות את דימויו הליברלי של הסרט

תגובות

"ללכת על המים", סרטם של איתן פוקס וגל אוחובסקי מ-2004, הוא אחד מסיפורי ההצלחה הבולטים של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות. הסרט פתח את פסטיבל ברלין, וזכה שם לביקורות אוהדות, השתתף בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים רבים ונחשב לסרט הישראלי הרווחי ביותר עד כה. הוא עוסק בנושאים טעונים כמו ציונות, שואה והומוסקסואליות על ידי תיאור היחסים המתפתחים בין סוכן מוסד מאצ'ואיסט, בן לניצולי שואה, ובין צעיר גרמני הומוסקסואל, שסבו היה נאצי. בספרו "עבר שחור, עתיד ורוד" (נ.ב. ספרים, בהשתתפות קרן הקולנוע הישראלי) טוען התסריטאי קובי ניב שמאחורי חזותו הליברלית של הסרט, יש תסריט שרווי בדעות קדומות וחוטא בהומופוביה.

מה הניע אותך לכתוב ספר שלם על סרט אחד, ודווקא על "ללכת על המים"?

"יצירות קולנועיות הן יצירות אמנות משפיעות, שלא רק ראויות אלא ממש נדרשות לדיון ולניתוח. כמו ?החיים יפים', שגם עליו כתבתי ספר שלם, גם על ?ללכת על המים' מעניין להתעכב, כי אין תוכו כברו והוא מתחזה למה שהוא אינו. לכך נוסף העניין בניתוח מלאכת סיפורו וחשיפת רבדיו הסמויים כמפתח להבנתם של סרטי קולנוע בכלל. הבונוס הוא שב'ללכת על המים' עולות שאלות, חשובות ומסעירות בעיני, על המבנה המשפחתי והזהות התרבותית של החברה שלנו על ציר המגדר".

למה לדעתך "ללכת על המים" הוא סרט הומופובי?

"הן בסרט הזה והן בסרטים האחרים של אוחובסקי ופוקס שגיבוריהם הומואים, הם לעולם אינם מאפשרים לגיבוריהם לממש את אהבתם בסוף הסרטים. ב'יוסי וג'אגר' וב'הבועה' הם אף הורגים את הגיבורים הגברים, אם כעונש על הומואיותם ואם כדרך למנוע את מימוש אהבתם. בכך, לדעתי, מפנימים ומציגים אוחובסקי ופוקס את הדעות הקדומות ההומופוביות העמוקות ביותר: שהומוסקסואליות אינה צריכה להתקיים, ושהיא נושאת עמה רק מוות".

אילו עוד סטריאוטיפים מוצגים בסרט לדעתך?

"יותר מסטריאוטיפים, אלו הן דעות קדומות מכלילניות. במישור הגלוי, הסרט מציג את הסטרייטים כנכים רגשית רצחניים, אטומים וסגורים, ועוד מרעין בישין; ואילו את ההומואים הוא מציג כפתוחים, רגשיים ורגישים, יפי נפש אוהבי אדם ורודפי שלום".

מצד אחד, אתה טוען שהסרט מבטא הומופוביה ומצד שני, מצביע על כך שייצוג ההומואים בו חיובי לחלוטין. אין כאן סתירה?

"בסרט, כמו בכל יצירת אמנות וכמו בכל דבר אנושי, יש לפחות שני מישורי פעולה ומשמעות: הגלוי - המודע; והסמוי - הלא מודע. הספר עוסק בניתוח, פיענוח ובהעלאה למישור המודע והגלוי של המשמעויות והמסרים הלא-מודעים הנמצאים בסרט. במישור הסמוי, הוא מציג את ההומואים כבני אדם שכל מה שמעניין אותם ביחסים זה מין ותו לא, ושאינם מסוגלים לקיים מערכות יחסים מתמשכות, מעבר לסטוצים של לילה או מקסימום של כמה שבועות".

אתה מזהה בסרט עמדה שלפיה זיכרון השואה הוא "משהו שהישראלי צריך להתגבר עליו" כדי לכונן יחסי שלום עם הסביבה. מה מרגיז אותך ברעיון הזה?

"הרעיון בסרט הוא שצריך לשכוח ?קצת' את השואה, כי זיכרון השואה עצמו, ולאו דווקא אופן השימוש בו, מונע מאתנו לעשות שלום עם הפלסטינים. זו תפישה הרסנית. שני הצדדים צריכים לבוא למשא ומתן באופן שלם ומלא, על כל תקוותיהם, זיכרונותיהם וחרדותיהם. וכשם שאני, באופן אישי, לא דורש מהפלסטינים לשכוח את הנכבה שלהם בבואם לדון אתנו, כך אינני דורש מאתנו לשכוח את השואה שלנו בבואנו לדון אתם. אם הסכם השלום ייחתם מעל קופסה סגורה של הכחשות והדחקות, סופם של אלה להתפרץ ולקום על כל הסכם, לפוצצו ולכלותו".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו