בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ענבי זעם" מאת ג'ון סטיינבק | להראות את האדם הנשכח

תצלום של דורותיאה לאנג הפך לסמל החזותי המזוהה ביותר עם השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-1930, בדיוק כמו הספר "ענבי זעם"

תגובות

הבחירה של מעצבת המהדורה המחודשת של "ענבי זעם", עדה רוטנברג, לחבר את כותרתו עם תצלום של דורותיאה לאנג, מספקת הזדמנות לספר על השפעתה המשמעותית של לאנג על סטיינבק. הקשר בין עבודתה הצילומית לבין עבודתו הספרותית מוזכר ונדון בשנים האחרונות, בין היתר בביוגרפיות של לאנג ובמחקרים העוסקים בתצלומיה.

התצלום שעל הכריכה הוא אחד מתוך סדרה של כמה תצלומים שבהם נראים אם וילדיה, שנדדו כמעט חסרי כל בחיפוש אחר עבודה חקלאית מזדמנת בניפומו שבקליפורניה. לאנג צילמה את הסדרה ב-1936, במסגרת פרויקט הצילום של המינהל לבטחון חקלאי (Farm Security Administration) שהופעל כחלק ממאמצי הניו-דיל להעלות את רמת החיים ותנאי החיים של האוכלוסיה החקלאית האמריקאית.

 עוד בנושא:
זעם קדוש | סמדר שיפמן סטיינבק בארץ ישראל | יצחק נוי

תצלום אחר מתוך סדרה זו (מימין)- שבו מודגש מבטה הדאוג ורב העוצמה של האם, כאשר פני שניים מילדיה מופנים לאחור כשהם שעונים עליה משני צדיה - נהפך לסמל החזותי המזוהה ביותר עם השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית של שנות ה-1930; ממש כשם שספרו של סטיינבק היה לסמל הספרותי המזוהה ביותר עם השפל.

יוצר ומבקר הקולנוע התיעודי פייר לורנץ טען ב-1941 כי תצלומיה של לאנג וספרו של סטיינבק "עשו עבור הנוודים... יותר מאשר כל הפוליטיקאים במדינה". גם אם פעלו בנפרד, הביטוי של רעיונות דומים על ידי שני היוצרים מעיד על הזיקה בין צילום תיעודי-חברתי לבין כתיבה חברתית בעלת אופי תיעודי, כמאפיין בולט של התרבות בתקופת השפל.

למעשה, "ענבי זעם" תוכנן בראשית, בעת שסטיינבק ערך את התחקיר לקראת כתיבתו, להיות ספר צילום (Photobook); כלומר, ספר שהנראטיב שלו מסופר באמצעות מלים ותצלומים גם יחד: בחורף של 1937 יצא סטיינבק בחברת צלם המגזינים הוראס בריסטול למסע בעקבות פליטי סופות האבק שהתקבצו במחנות ממשלתיים בעמק המרכזי של קליפורניה, במטרה ליצור יחד כתבה מצולמת עבור המגזין הצעיר אז, "Life". מסיבה לא ידועה הכתבה לא פורסמה, אולם השניים המשיכו לעבד את הפרויקט לכדי ספר. לפי המידע שפירסם מוזיאון גטי בלוס אנג'לס - שבו הוצגו ב-2003 שתי תערוכות מקבילות: אחת של תצלומי לאנג והשנייה של תצלומי בריסטול - בשלב מסוים פרש סטיינבק מהשותפות עם הצלם, והתרכז בכתיבת הספר, שהתגבש ל"ענבי זעם".

אולם בתצלומיו של בריסטול בכל זאת נעשה שימוש כמה שנים מאוחר יותר, בעת שהבמאי ג'ון פורד תכנן את גרסתו הקולנועית. גם תצלומיה של לאנג, שהשפיעו באופן ניכר על בריסטול, שימשו חומר עזר ליוצרי הסרט. "Life" נתן אף הוא בסופו של דבר במה למבחר מהדימויים שצילם בריסטול במסע המשותף שלו ושל סטיינבק, לכבוד צאתו של הסרט לאקרנים ב-1940 (שימוש מאוחר בתצלום ממסע זה מופיע על כריכת מהדורת 1992 האמריקאית של "ענבי זעם", של חקלאי המייצג את דמותו של טום ג'ואד, גיבור הספר). אף שאת מסעו ערך עם בריסטול, סטיינבק הושפע גם מלאנג: העניין הרב שגילה באנשים מייצגי "האדם הנשכח" - מושג שאותו טבע הנשיא רוזוולט כדי לתאר את החקלאים, הקבוצה הענייה ביותר בחברה האמריקאית באותן שנים - הוביל אותו לקשר הדוק עם המינהל לביטחון חקלאי. הוא עיין רבות באוסף התצלומים של המינהל בוואשינגטון, ונראה כי נמשך באופן מיוחד לעבודותיה של לאנג. חוקרי ספרות, תרבות והיסטוריה אמריקאית, כמו ד"ג קל או טרי קוניי מצביעים על קשר ישיר בין תיאורים מילוליים ודמויות ב"ענבי זעם" לבין תצלומיה של לאנג.

אולם השפעתה על עבודתו באה לידי ביטוי עוד טרם שפירסם את הספר. ב-1938, למשל, ליוו תצלומיה של לאנג את המהדורה המחודשת של העלון "Their Blood is Strong" (במקור מ-1936), שבו אוגדו כמה מאמרי עיתונות מאת סטיינבק העוסקים בסיפורם של פועלי חקלאות מהגרים בקליפורניה. העלון פורסם בהסכמתו על ידי "Simon J. Lubin Society", ארגון רדיקלי שנאבק למען זכויותיהם של פועלים אלה. על כריכתו הופיע דימוי של אם נודדת אחרת, המניקה את תינוקה. סטיינבק אף גילה עניין מיוחד בדוחות המצולמים על מצב החקלאות והחקלאים בקליפורניה שהכינו במשותף לאנג ובן זוגה, כלכלן החקלאות פול שוסטר טיילור, עבור ממשלת הניו-דיל, ונעזר בהם. הוא עקב אחר פועלם כבר ב-1936, אף שזכה להכירם באופן אישי רק לאחר שפירסם את "ענבי זעם".

כמה חודשים אחרי ש"ענבי זעם" ראה אור התפרסם ספר הצילום התיעודי של לאנג וטיילור, "An American Exodus: A Record of Human Erosion". הספר, שכולל את תצלומיה של לאנג, ציטוטים של פועלי חקלאות שאתם שוחחה וטקסט תיאורטי של טיילור, עוסק בשימוש הלקוי באדמה החקלאית בארצות הברית במשך שנים ארוכות, מה שהוביל לקשיי השפל עצמו. אף שטיילור נחשב לתומך נלהב של הניו-דיל, ואף שלאנג עבדה במסגרת פרויקט של הניו-דיל, סדר היום החברתי של בני הזוג שילב רעיונות לרפורמה עם מסר ביקורתי ורדיקלי יותר, שמטרתו להפנות תשומת לב להגירה של החקלאים העניים ולבעיות מינהליות ופוליטיות מורכבות בהן היא היתה כרוכה.

כמו בספרו של סטיינבק, פועלי החקלאות המרוששים מוצגים בספרם כאנשים חרוצים בעלי כבוד עצמי, וכמו סטיינבק, העבירו בו לאנג וטיילור מסר המעודד סולידריות והתארגנות משותפת של פועלים; ועוד מסר שלפיו, התאוששותו הכלכלית של החקלאי הקטן תלויה בהתערבות ממשלתית ובפיקוח משמעותי על תאגידי החקלאות הגדולים.

סמיכות המועדים בין פירסום "אקסודוס אמריקאי" לבין פירסום "ענבי זעם" עוררה השוואות חוזרות ונשנות ביניהם. על אף שסטיינבק עצמו הושפע רבות, כאמור, מעבודתם של לאנג וטיילור ואף המליץ על הוצאת הספר לאור, ועל אף שספרם זכה באופן כללי להערכה, הוא התפרסם בצל ספרו שלו.

עבודת הדוקטורט של יערה גיל-גלזר עוסקת בצילום התיעודי הביקורתי בארצות הברית בין השנים 1937-1943



תצלום של לאנג ששימש השראה לסטיינבק, 1936. תצלום: המינהל לביטחון חקלאי, ארכיון הקונגרס האמריקאי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו