בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בשם טובת הילד: אובדן וסבל בהליכי האימוץ" מאת מילי מאסס | מהי באמת טובת הילד?

מילי מאסס מקבילה בספרה "בשם טובת הילד" בין סיפוריהם של משה ואדיפוס לשתי אפשרויות של מדיניות אימוץ: אימוץ פתוח ואימוץ סגור

תגובות

בשם טובת הילד: אובדן וסבל בהליכי האימוץ

מילי מאסס. הוצאת רסלינג, 285 עמ', 94 שקלים

את "בשם טובת הילד: אובדן וסבל בהליכי האימוץ" פותח סיפורם של שני מאומצים מיתולוגיים: משה ואדיפוס. מילי מאסס, מחברת הספר, מדגישה את השוני שבין סיפורי האימוץ האלה, למרות שבשני המקרים נעשה האימוץ כדי להגן על התינוקות ממוות. משה לא נעקר מעברו, ואף שלא ברור מהכתוב במקרא אם ידע שהמינקת שגידלה אותו היא אמו או שבני ישראל הם אחיו, מובן שבחייו של משה השתמר הקשר הייחוסי ושהמקרא רואה בכך חשיבות רבה. אדיפוס, לעומת זאת, מנותק לחלוטין מזהותו המולדת, אף שהדבר לא מונע ממנו את הגורל המצפה לו, זה שבגללו נמסר לאימוץ מלכתחילה. מאסס מקבילה בין שני הסיפורים האלה לבין שתי אפשרויות של מדיניות אימוץ: אימוץ פתוח ואימוץ סגור. ההקבלה היפה והמעניינת הזאת מחזקת את הרצון להמשיך לקרוא בספר, שעומד בציפיות שהוא יוצר מתחילתו: הוא קריא, כתוב היטב ומביא סיפורים מכמירי לב, מרתקים ומעוררי מחשבה, ולכן יכול לעניין לא רק אנשים מהתחום המקצועי שהוא עוסק בו.

מאסס היא מרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ומומחית בנושאים הנוגעים לאימוץ. היא מציגה כאן ארבעה סיפורי אימוץ שהיתה מעורבת בהם, כעדה מומחית שמשתתפת בהליכים משפטיים הדנים בבקשות של המדינה להכריז על ילדים בני אימוץ ללא הסכמת הוריהם, בעילה שההורים אינם מסוגלים לגדל את ילדיהם. עיקר תפקידה בהליכים האלה הוא הערכת היכולת של ההורים לגדל את ילדיהם.

הסיפור הראשון מתאר את מסכת חייהם העגומה של שלושה אחים שנולדו לצעירה שנישאה לעבריין אלים, שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות והשליט בבית משטר של טרור, אלימות ועוני. הילדים הוזנחו, הוכו והוגדרו כילדים הנמצאים בסיכון נפשי ופיסי, והוצאו מביתם באופן שמעורר סימני שאלה רבים: הם נלקחו על ידי כוחות משטרה, פעולה שללא ספק הייתה מלווה באלימות ועוררה חרדה רבה, ונשארו בבית הילדים, שמיועד לתת מקלט וטיפול לתקופה קצרה בלבד, כשנתיים. באמצעות הסיפור הזה בוחנת מאסס את המונח "מסוגלות הורית", שמייחס את יכולת ההורה לגדל את ילדו למנגנון טבעי המופעל עם הלידה וקושר את ההורה עם פתולוגיה מולדת, מונח שלא נותן מקום להסתכלות על ההורה והילד כסובייקטים. היא טוענת כי הגדרה של הורים כנעדרי מסוגלות הורית והדרתם מחיי ילדיהם נעשית בשם טובת הילד, אך למעשה הילד עצמו נעדר מההחלטה הזאת - מעמדו כעד נשלל ממנו. כמו כן, מאסס קובעצ כי אין התייחסות לאובדן שחווה הילד בתהליך האימוץ או לסבל הנלווה לתהליך וכי עמדת המדינה ושליחותיה - פקידות האימוץ - יוצרות דמוניזציה של ההורים וחיפצון של הילדים.

במרכזו של סיפור האימוץ השני עומדת ילדה שנולדה לאם מכורה לסמים, שעברה גמילה ונלחמה על זכותה לגדל את בתה. מאסס מתמודדת כאן עם שני נושאים חשובים: הראשון הוא מחיקה ואובדן של זהות שחווים לעתים ילדים שנמסרו לאימוץ בגיל מבוגר יחסית: הילדה בסיפור נמסרה בגיל שלוש למשפחה אומנת, שהיתה אמורה גם לאמצה בהמשך; המשפחה שינתה את שמה, פעולה שבוודאי נעשתה כדי לנתק אותה מעברה ושיכלה ליצור בלבול לגבי שאלות של זהות והשתייכות ואף ניכור כלפי חלקים בזהות. לפי מאסס, פקידות האימוץ התייחסו להבדלים בין משפחת המקור של הילדה לבין משפחתה האומנת באופן הייררכי, לא רק במה שקשור למסוגלות ההורית, אלא גם בעניינים של תרבות ומעמד. למרות שהיא לא מציינת את זה, בוודאי מדובר גם בהייררכיה עדתית. ופה נשאלת השאלה אם פקידות האימוץ הן אלה שיכולות להכריע בסוגיות הנוגעות להייררכיה של תרבויות מול אובדן זהות והשתייכות.

הנושא המהותי האחר שעולה כאן הוא אופן ההתנהלות של הפקידות. מאסס אומרת באופן ישיר שיותר מפעם אחת נתקלה בסילוף עובדות על ידי נשות המקצוע האלה, ולא כשטובת הילד הכתיבה זאת, אלא טובת המשפחה המאמצת המיועדת והאינטרס של המדינה - שלא ברור אם הוא נקי מהטיות שונות.

הסיפור השלישי קשה במיוחד ומעלה שאלות בנוגע להצלחת האימוץ, להעברה בין דורית של מצוקה ולפתרונות העומדים לפני נשים וגברים שמוצאים את עצמם במצוקה שהרשויות לא יכולות או לא רוצות לתת לה מענה. זהו סיפור של אשה שאימוצה כילדה לא צלח והיא הסתובבה כנערה בין מוסדות, עד שהיתה לחסרת בית. כשנהפכה לאם, המדינה רצתה למסור את בתה לאימוץ והחלה מסכת ארוכה של ייסורים ואובדן עבור האם והבת גם יחד.

הסיפור הרביעי והאחרון מתאר סיפור של ניסיון לאימוץ פתוח - מסגרת שנשמר בה הקשר בין הילד הנמסר לאימוץ לבין משפחתו הביולוגית. זוהי מסגרת שלא מקובלת בארץ, ומאסס מצביעה על יתרונותיה ועל התאמתה למקרים מסוימים.

לא רק האופן שמאסס מתארת בו את המקרים השונים ריתק אותי אל הספר. במשך הקריאה הרגשתי שנפתח לפני עולם שלם שאני לא מכירה, הטומן בחובו שאלות מהותיות הנוגעות לא רק לילדים מאומצים והורים שילדיהם נלקחו מהם, אלא לכל הורה וכל ילד בישראל. שאלות הנוגעות למהותה של הורות, לצורכיהם של ילדים, ובעיקר לעמדה ולמעשים של המדינה ונציגותיה ביחס לצרכים אלה.

בעבודתי כמטפלת בנשים שעברו פגיעה מינית אני נתקלת בכל יום בנשים שחוו פגיעות קשות בתוך המשפחה כשהיו ילדות, והן משלמות על כך מחיר כבד עד היום. אני רואה גם את ההעברה הבין דורית המתבטאת במחיר שמשלמים לעתים קרובות גם ילדיהן. המפגשים האלה מותירים אותי עם הידיעה הוודאית כי יש הורים שלא ראויים ולא זכאים לגדל את ילדיהם; וקיימים מקרים שאימוץ הוא הפתרון הנכון והטוב עבור הילדים. ספרה של מאסס, שמדגיש כי יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך התייחסות גם לאובדן ולסבל שחווה הילד בהליך האימוץ, הבהיר לי כי קיימים גם פתרונות אחרים. למשל, ליווי מקצועי של ההורים הביולוגיים, במטרה שהם עצמם יספקו לילד מסגרת בטוחה ויציבה; או אימוץ פתוח, כמוסבר למעלה.

עם זאת, בעת הקריאה לפעמים צרם לי אופן התייחסותה של מאסס אל פקידות האימוץ. כפי שהיא מתארת את הדמוניזציה שפקידות האימוץ עושות לעתים להורים המולידים, חשתי לא פעם בדמוניזציה שהיא עצמה עושה להן. אני מבינה את הצורך של מאסס להעביר מסר חשוב ואף קריטי, שיכול לשנות את פני מדיניות האימוץ בישראל ולפקוח את עיניהם של אנשי מקצוע רבים, אבל היה עליה לראות גם את אנושיותן של פקידות האימוץ, שבחרו בתפקיד קשה, אם לא בלתי אפשרי לעתים, ושבוודאי מנסות לעשות את המוטל עליהן בצורה הטובה ביותר על פי אמונותיהן. אם ברצונה של מאסס להגיע גם ללבן של פקידות האימוץ ולפקוח את עיניהן בנוגע להבטים חשובים בעבודתן, מטרה זו לא תצלח בלי לראות אף אותן כסובייקטים.

אליענה אלמוג היא עובדת סוציאלית המתמחה בטיפול בנשים נפגעות תקיפה מינית



משה נמצא ביאור, אדווין לונג, 1886



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו