בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות ומכתבים

תגובות

חסד אשכנזי

בתגובה לרשימתו של אברהם בלבן על "חסד ספרדי" מאת א"ב יהושע ("הארץ, ספרים", 19.1). ב"אמן הסיפור הקצר" של מאיה ערד מתואר סימפוזיון על סוגיות שבין הרומן לסיפור הקצר. במוזמנים "סופר ותיק וידוע מאוד. בהחלט מחמשת הגדולים. דינוזאור ממש". הסופר הבכיר (והחיפאי) מסנגר על הסיפור הקצר, והמנחה שואל: "'למה, בעצם, לא חזרת לכתוב סיפורים קצרים?'... הסופר השתהה רגע: ?לא יודע. זאת באמת שאלה מעניינת. אף פעם לא חשבתי על זה'". ספרו החדש של א"ב יהושע, "חסד ספרדי", הוא ניסיון תשובה מפורט. אברהם בלבן סבור שאלמלא הפרק האחרון היה הספר כישלון גמור; שקשה לצלוח את השאר, עליו השתלט היסוד השכלתני, כדבריו; שאין כאן תובנות חדשות ואין מה להציע מבחינה חווייתית ותמטית. ברצוני לחלוק עליו.

"חסד ספרדי" הוא רומן כתוב היטב, קולח ומרתק, שאין קושי "לצלוח" אותו מהחל ועד כלה גם בלי רקע מוקדם (נבדק במדגם לא-מייצג). אכן, מתח סיפורי עז נובע מכך שיהושע כותב על תקופתו המוקדמת. בהיות הגיבור במאי קולנוע הסיפורים נהפכים לסרטים; הדבר מאפשר את פירוק היוצר המקורי לדמויות נפרדות: במאי, תסריטאי, צלם, שחקנית, משקיע... בין מרכיבי זהותו של האמן שוררת מערכת זיקות ומתחים קשים המגיעים לכדי גט כריתות של ממש, והם לבו הפועם של הספר.

כאן אבקש ממי שטרם קראו את הספר להניח רשימה זו בצד עד שיקראוהו, כך שיוכלו ליהנות מהמתח העלילתי והתמטי הרב שייחשף בהמשך, ושאותו לדעתי החמיץ בלבן: כשבמאי הקולנוע יאיר מוזס מגיע לספרד לרטרוספקטיבה, מתברר והולך - בהפתעה לגיבור ולקוראים - כי מדובר בתקופת יצירתו הראשונה בלבד, "סרטים קדומים, נשכחים"; כי האמן "הפנה עורף לסגנון הסוריאליסטי והסמלי" של יצירותיו הראשונות והוא הולך ומתמכר "לריאליזם קפדני וקיצוני, כמעט נטורליסטי"; וכי נשאלת השאלה אם לא "נחנקת כל אפשרות של המראה לחזון ולמסתורין?" כשמאוזכר הסרט "הרכבת והכפר", מבינים כבר קוראי "מסע הערב של יתיר" במה דברים אמורים, אף שמרבית הסרטים הם עלילות שיהושע המוקדם לא פירסם (אך מבטאות את רוחו). מה שפורסם עובר עיבוד משמעותי, המתחייב במעבר מספרות לקולנוע ומרתק לעצמו. במבט לאחור מודגשים הבטים נבואיים שחלקם נרמזו במקור; 40 שנה אחרי אסון 67' אפשר לחדדם: המתקן המסתורי והסודי - אולי גרעיני - המושתל אל "המפקד האחרון", הבדואית המועצמת, שם מרמז קטן שבמקור, וסיום הסיפור, הם דוגמה בולטת. הבטים נבואיים אלו מיוחסים לתסריטאי, שהבמאי התנתק ממנו בתום תקופתו המוקדמת.

ובכן, מה לפנינו? א"ב יהושע, סופר "ספרדי" השייך מכל בחינה לאליטה ה"אשכנזית", מציג את עצמו - כותב הרומנים הריאליסטיים - כיאיר מוזס, יוצר "אשכנזי" מאותה אליטה. אבל הכוח המניע ליצירותיו המוקדמות, הסיפורים הקצרים הסמליים והסוריאליסטיים ("מטא-ריאליסטיים"), הוא התסריטאי שאול טריגנו: החלק ה"ספרדי" של היוצר, בן מעברת עולים; הישגיו האמנותיים מיוחסים לתודעה משולי החברה. עם זאת, מוזס מתוודה ש"אילו הייתי משתעבד לרעיונות ולדמיונות של האיש הזה, הייתי מתחלק לדרך ללא-מוצא"; הוא מגן על הריאליזם הנטורליסטי שלו במיומנות, אך לא לגמרי משכנע את עצמו. טריגנו מבקר בחריפות את צרות האופק של "מלח-הארץ שמאס במליחות שלו, ובעיקר נרתע מהמליחות של אחרים", אך נואש גם מכך ש"אלה שמוצאם וטבעם לכאורה דומים לשלי, עדיין שטופים בעלבונם ומשותקים מרוב תחושת קיפוח מתמדת"; דרכו עקרה, ובנו המפגר גדל במשפחה אומנת. טריגנו הביא מעיירת הפיתוח שלו את נחמה/רות, אהובתו, ומעין פיגמליון שלו. מרידתה באדוניה מספקת למוזס/יהושע עילה להתנתק מדרכו ה"ספרדית" של טריגנו/יהושע ולפנות אל דרך המלך ה"אשכנזית". המוזה ה"ספרדית" (השחקנית) ממשיכה ללוותו, אך כוחה תש וביצירתו הבאה אין לה מקום; אהבה נואשת אליה ממיתה את טולדנו, צלם האווירה בעל השם הסמלי.

בצומת דרכים זה של יצירתו, מעומת בחריפות מול הישגיו המוקדמים ומוטרד מהביקורת על הנטורליזם המשתלט ביצירותיו המאוחרות, מחפש האמן מוצא. אמסלם, ירקן ("ספרדי") שהתעשר תוך העלמות מס, שותף ותיק להפקות, מציע להחזיר את טריגנו כתסריטאי לסיפור ("מהחיים") המהדהד את "שלושה ימים וילד" אל מציאות פוסט-מודרנית. מוזס מגיע אל טריגנו ואל פסגת הספר: עימות ארוך אל תוך ליל עוטף עזה.

טריגנו/יהושע המוקדם מאשים כי "מלח הארץ הירושלמי התחיל לחפש ממתקים", בעוד שבסיפוריו המוקדמים כיוון "לפגוע באימה המטאפיסית מפני אל מופשט, קנאי ותוקפן"; "אם אין באפשרותי להרוס את הרוממות הזאת, לפחות אתעתע בה... אחשוף את רשעותה... אחדיר לתוכה מרכיבים הסותרים את קדושתה.... כי הזהות הרציונלית של מלח הארץ, התרבות החילונית ההדוניסטית, הן קליפה דקה, שבזמן משבר תתפורר מול הכוח החזק של אימת הרוממות". וטריגנו דורש כפרה: שיחזור הסצינה שפסילתה קרעה ביניהם, ובה המוטיב של "חסד רומאי" (בת המיניקה את אביה הגווע ברעב, במתח שבין חסד ותשוקה אסורה).

בסיום חוזר מוזס לספרד כדי להציל את המוזה שלו ב"חסד ספרדי". נערכים שלושה ניסיונות, הזויים וסוריאליסטיים יותר ויותר, ושיאם בקבלת חסד ההנקה מדולציניאה בכבודה ובעצמה, בצל קורתו של האביר בן דמות היגון; לכאורה "חסד ספרדי" אולטימטיבי, סיפור קצר של יהושע המוקדם. אולם בל נטעה: זהו "חסד אשכנזי" למהדרין, במסורת המערב, מרומא דרך סרוונטס ועד קפקא, מאת א"ב יהושע ה"אשכנזי", כותב הרומנים הריאליסטיים במגע סוריאליסטי קל.

הספר כולו הוא מכלול מרתק שאכן יפרנס עוד מחקרים רבים; ורק רמזנו לקפקא, שסיפורו מאומץ אל הפילמוגרפיה של טריגנו/מוזס, ורוחו מרחפת על הספר עד הדי שער החוק שבמשפט הסיום.

האם יכול, האם צריך א"ב יהושע לחזור ולכתוב סיפורים קצרים "קפקאיים"? השאלה נותרת פתוחה. למה, בעצם, לא עשה זאת עד היום? התשובה מעורפלת. האם טוב שימשיך לכתוב רומנים מעין זה? משאלתי החיובית היא חד משמעית.

הד"ר אבי עופר קיבוץ מענית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו