בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע | הבגד מבטל את האדם

פרשת "תצוה"

תגובות

בפרשת השבוע מצווה משה לעשות לאהרן אחיו ולבניו הכוהנים בגדי כהונה. "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי, אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן. ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" (שמות כח, א-ב). כך נפתח פרק כח, פרק שלם המוקדש להצגת בגדיו המיועדים של אהרן הכוהן, על חלקיהם השונים, החומרים המדויקים שמהם יש לעשותם ועיטוריהם. זה תיאור יוצא דופן על רקע מיעוט תיאורי הבגדים בתורה. איננו יודעים מה לבש משה ומה לבשו בני ישראל במדבר, מלבד הציון הלאקוני שאת קורבן הפסח נצטוו ישראל לאכול "מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם" (שם יב, יא) והתיאור הרטרוספקטיבי: "שמלתך לא בלתה מעליך" (דברים ח, ד).

"הבגדים עושים את האדם" אומר הפתגם, ואכן עשיית הבגדים היא מטונימיה לעשיית האדם; בעזרת הבגדים הופך משה את אהרן לכוהן. ריבוי הבגדים הוא מאפיין עיקרי של הכהונה הגדולה, עד כדי כך שבמשנה נקרא הכוהן הגדול בשם "מרובה בגדים". תחילת תפקודו של אהרן ככוהן היא בהלבשתו בבגדיו, וסיום תפקידו - בהסרתם: "ויעש משה כאשר צוה ה' ויעלו אל הר ההר לעיני כל העדה. ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אתם את אלעזר בנו וימת אהרן שם בראש ההר וירד משה ואלעזר מן ההר" (במדבר כ, כז-כח).

מרכזיותם של הבגדים מעידה על טיבו של התפקיד. הכהונה הגדולה היא תפקיד שרד, תפקיד ייצוגי שאינו מצריך יכולת הנהגה, ביטוי או השגה יוצאת דופן. זה תפקיד שצריך להיות מאויש בצורה מלאה ולא כל כך חשוב בידי מי, עד כדי כך שהמשנה הראשונה במסכת "יומא" אומרת "שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין (שבבית המקדש) ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול". ובכל זאת, על הכוהן להיות מסוגל להזדהות בצורה מלאה עם הבגדים, להיות טפל להם. אהרן השקט והלא-דעתן הוא המועמד הקלאסי לתפקיד. אהרן, שתפקידו בפרשות הראשונות של ספר שמות היה להיות פה למשה, יודע להיעשות כלי בעבור האחר.

לחשיבות הבגדים יש שורש כבר בפרשת בראשית. הנחש מגלה לחוה שאם יאכלו מפרי עץ הדעת "לא מות תמותון, כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע" (בראשית ג, ה). עשיית הבגד היא התוצאה הישירה של ההבחנה בין טוב לרע: "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת" (שם, ז).

ההבחנה המוסרית בין טוב לרע היא הנקודה שבה החלה האנושיות. מכיוון שיש טוב ויש רע, יש נכון ויש לא נכון, יש יפה ויש מכוער, שואל האדם את עצמו "איפה אני"? פקיחת העיניים אל הטוב והרע שולחת את האדם לחיפוש אחר מקומו, או מוטב: אחר לבושו בעולם. מטרת הטכנולוגיה הראשונה שפיתח האדם, טכנולוגיית התפירה, היא לפתור את השאלה הזאת: "ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת". האדם ממציא לעצמו את הבגד כפתרון לחלוקה בין טוב לרע; הבגד מבדיל בין האדם לבין החיות והצמחים ומגדיר את זהותו. האדם הלבוש הוא אדם היודע את מקומו בעולם.

אך הקב"ה אינו מסכין עם הפתרון האישי של אדם וחוה, ומגיב לתפירת החגורות בהגדרה משלו לשאלה: "מהו האדם". הוא מגדיר את האחר, אויבה של האנושות - הנחש, את תכליתה של האשה - האחראית על מעגל הלידה והמוות, ואת תכליתו של הגבר - "בזיעת אפך תאכל לחם". כחתימה להגדרה מחדש של תפקיד האדם בעולם עושה לו הקב"ה בגדים אחרים במקום חגורות התאנה: "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם" (שם ג, כא). העור הוא בגדו הקבוע של האדם. מרדו של האדם מבוטא בעזרת בגד חדש מעשה ידיו ונבלם בעזרת בגד אחר, קבוע, תמידי, מעשה ידי הקב"ה. כמו אמר לו הקב"ה: לא אתה תגדיר מהי תכליתך, אני אגדיר זאת בשבילך.

חז"ל דרשו "מהו כתנות עור? בגדי כהונה גדולה שהלבישן הקב"ה" (תנחומא תולדות יב). יש משהו בביטול הנדרש מהכוהן הגדול אל בגדיו המאפיין את הקיום האנושי. האדם נידון להיוולד, למות, לעבוד ללחם. מעשה כתנות העור מקביל לסיפורו של אהרן, אך סיפורו של משה מקביל דווקא לשלב הראשון בסיפור, למעשה חגורות התאנה. כאשר יצא משה מן הארמון וראה איש מצרי מכה איש עברי כמו נפקחו עיניו לראות טוב ורע. משה ממציא תשובה לשאלת הטוב והרע והורג את המצרי. תשובה זו מגדירה את תפקידו שלו בעולם ומכריחה אותו לברוח למדיין, ממש כמו אדם וחוה, שפתרונם לשאלת הטוב והרע הכריח אותם להסתתר מפני הקב"ה. במעמד הסנה מסרב משה להיענות לקריאת הקב"ה. הוא מסתיר את פניו ומנסה להתחמק בכל תירוץ שהוא מן השליחות. משה מבקש הגדרה עצמית, משכלל את טכנולוגיית התפירה לבד, ללא עזרה.

משה ואהרן מציגים שתי גישות הפוכות ביחס למשימת מציאת התכלית. משה מתייחס אל החיים כאל בעיה הדורשת פתרון מתוכה: הוא יטרח, יקום ויכה, יתפור לעצמו בגד משלו ויסתתר. אהרן מתבטל אל המציאות, מקבל אותה לא כבעיה אלא כבגדי תפארת, ללא ויכוח. מריו של משה הוביל לגיבוש אופיו של מנהיג בעל אופי מוצק, היודע לעמוד על שלו ולהנהיג את העם ביד רמה. ביטולו של אהרן הוביל לגיבושו של גדול משרתי ה', היודע להיעשות לכלי מול בגדיו.

"ויחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה יצא לקראתך וראך ושמח בלבו. ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון. ודבר הוא לך אל העם, והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים" (שמות ד, יד-טז). משה אינו מוותר על חגורות התאנה שלו, אלא מקבל את אהרן כשותף לדרך, היודע להתבטל אל בגדיו. כדי להצליח לצאת ממצרים יש צורך בשילוב של שתי המידות, אך אינני בטוח איזו מהן היא אתגר גדול יותר.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו