בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים שבשירה | סוד הנעורים המפוכחים

תגובות

נדמה כי זוהי שעת סיכום בשירה. עוד ועוד כרכים של "כל שיריו" או "מבחר השירים" רואים אור בישראל בשנתיים האחרונות. לא רק אבידן וזך ורביקוביץ וישורון ולסקלי, אלא גם משוררים פעילים מאוד עדיין כישראל אלירז, חמוטל בר-יוסף, נורית זרחי, ישראל בר כוכב וחדוה הרכבי - שיריהם נאספים ומקובצים וכמו נחתמים בנקודה. זוהי תופעה רחבה שאולי ראוי לתת עליה את הדעת - לשאול, למשל, אם היא אות לשקיעה או לפריחה או תגובה על חילופי הדורות - אבל מעניין לבחון אותה גם כעניין פרטי. האם, לדוגמה, אפשר לחלץ ביוגרפיה היסטורית או רוחנית מתוך גוף היצירה המקובץ של משורר? באיזה מקרה כן? מתי לא?

בהקשר זה, המקרה של רבקה מרים, שזה עתה נאספו כל שיריה בשני כרכים, מעניין במיוחד, ולא רק משום שהמשוררת המרנינה ורבת ההשראה הזאת היא כמעט זרם לעצמו בשירה הישראלית, וגם לא רק מפני שהקדימה את זמנה מבחינות רבות (בארוטיקה הרליגיוזית שלה, למשל, וגם בקו הסוריאליסטי המתוח לעתים על יצירתה, המשלבת התבוננות פנימית אישית מאוד בחיבור טבעי אל תרבות הכלל, היהודית המסורתית בעיקר); את שיריה המקובצים של מרים מרתק לבחון גם בשל מנעד הגילים היוצא דופן הנפרש בהם.

הנה, למשל, שורות משני קצות גוף היצירה שלה, מספרה המוקדם ומספרה הלפני אחרון. "דפק אלוהים בחלוני/ ויקרן עור פני... והיו לו צרים הקירות/ ויצא מחדרי וינוס/ לבין השדות"; "יש שנדמה, לא רק האל מסתתר, מסתתרת גם האדמה". האל הנוכח והנעלם, קיומו מחוץ לשדה הראייה, בתדר מוחש כלשהו, הם מוטיבים המעסיקים את מרים לאורך יצירתה כולה. ואולם, בעוד השורות האחרונות נכתבו בהיותה בת 57, את הראשונות כתבה והיא בת 13 בלבד. ספרה הראשון של מרים, "כותנתי הצהובה", פורסם בהיותה בת 14.

בגרותה של מרים, שירתה הבשלה לעתים קרובות בגיל זה, אינן רק עובדות מעוררות השתאות, אלא גם חידה שרוחה שורה על הקובץ כולו. מה משמעות התפתחותה של נפש שהבשילה מוקדם כל כך (אפילו שירי מוות מצויים ב"כותנתי הצהובה"), והאם הרעננות והחירות של שירתה המאוחרת אינן נגזרות מתודעתה הילדית-נערית תמיד? ואולי אלה אינן אלא קטגוריות שהושתו על יצירה או תודעה אל-זמניות, שלגיל אין חלק בהן?

אחרית הדבר היפה והאוהבת של אלמוג בהר שופכות אור על המוטיבים המרכזיים בשירתה של מרים (רחם וקבר, נוכחות האל והעדרו, צחוק ובכי כתשתית החוויה הנפשית, ההיסטוריה כהווה מתמשך, ועוד), אבל דווקא בשל אותה אחדות תמטית וסגנונית רבת שנים, מרתק לקרוא ב"שירי רבקה מרים" אגב ניסיון לחלץ מתוכו מהלך התפתחותי, ביוגרפי ואמנותי. דווקא משום ששירתה של מרים חופשייה ואינטואיטיבית כל כך, ואפילו פרועה לעתים, חיפוש כזה תורם להבנת העידון והדקות שבה.

אפשר שהמהלך השזור בשירת מרים מוביל אל התבונה שבפשטות. שירים נהדרים ותמונות עזות אפשר למצוא בשפע כבר בשירתה המוקדמת, ועדיין, רובם מעידים על שאלות קודחות ועומס רגשי ורטורי. "אין לי איש מלבד התוהו/ ולתוהו אין מלבדי אשה/ ואנו מתנשקים על פני התהום/ וחושך על פני התהום/ ולתוהו אין מלבדי אשה/ והתוהו יתום ואני יתומה/ ורוחנו מרחפת על פני המים".

לעומת אלה, בשירתה המאוחרת אפשר לגלות - מתוך חיפוש מכוון, יש להדגיש; קריאה אחרת תדגיש דווקא את הדומה בינה ובין יצירתה המוקדמת - איזו השלמה, שלווה שבתום אבל, תשובה כמעט, ושורות קטנות ונפלאות כמו: "קווצותי מלאו טל// נראה שאלוהי/ בטרם חיבקני, ידיו לכבודי נטל"; או "אכן יש גפן, אומר אבא, ויש תאנה/ ולשאלה הנשאלת, יש בת קול שעונה/ וקולות והדים יוצרים מנגינה. וכל אבן מושלכת, גם היא ראש/ פינה".

ואולי לא במקרה הגיעה מרים לשיא שכלולה האמנותי בקובץ "מקום נמר" ובבאים אחריו, כלומר בשנות הארבעים לחייה, בטבורם. באלה אפשר למצוא, מצד אחד, שירי פיכחון קשים, מהודקים בלשונם ("הפחד הצמית אותנו למקום/ עד שלמקום היינו... לפרקים התנערנו מן הפחד/ ושבנו בלי משים ונגלנו"), ומצד אחר, איזו התרוממות רוח, שבזכותה שיריה כמו מרחפים באוויר: "איך פתאום כך בגופנו שלנו נתגלה הסנה שאיננו אוכל/ וסמוך ונראה הוא הנצח. ומצוי. ושובב./ וקל".

אבל שירתה של מרים מגוונת ורבת פנים מכדי שאפשר יהיה להקיף אותה בקצרה. עיבודיה לסיפורי המקרא, למשל, לא הוזכרו כאן, וגם לא שירי האמהות הקשים שלה או זיקתה למשפחתה שנספתה בחלקה בשואה. גם על יחסיה עם דמות האל אפשר תמיד להרחיב. ואולם יותר מכל, למרות הקושי שאינו נפקד מהם, נסוכה על שיריה איזו השתאות תמידית, כאילו משתמר בהם המבט הילדי, שהוא בה בעת מבטו של זקן השבט. "אני מספרת על פלא", כתבה, ואולי סיכמה בכך את מפעלה השירי כולו. "הפלא מת, אמר הפקיד (...) לא שוחחו על המוות יושבי הקרנות/ בלוגמם תה ויין סביב שולחנות/ המשקה בכוסם לא רעד./ הן דבר לא אמרו גם כשהפלא נולד".

"שירי רבקה מרים" - רבקה מרים. אחרית דבר: אלמוג בהר. הוצאת כרמל. כרך א': 281 עמ', 79 שקל; כרך ב': 329 עמ', 79 שקל



רבקה מרים, 2007. כמעט זרם לעצמו בשירה הישראלית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו