בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"עושה המנגינות" מאת דובי זלצר | לא מפסיק לשיר

תגובות

דובי זלצר: עושה המנגינות דובי זלצר. הוצאת כנרת, 272 עמ', 98 שקלים

כשהוענק פרס ישראל בתחום הזמר העברי לדובי זלצר ב-2009, נימקו זאת שופטי הפרס בכך ש"מכלול יצירותיו הוא מניפה גדולה, רחבה, מרתקת ועשירה בצבעים ובגוונים שונים, אשר השירים בה הפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי". ספר המבחר משיריו של זלצר, "עושה המנגינות", מציג חלקים נרחבים מהמניפה הזאת, מהשירים שהם חלק מהפסקול המוסיקלי המלווה את החיים במדינת ישראל. החל בשנות ה-50 ועד היום, מלהקת הנח"ל המיתולוגית, דרך מחזות הזמר והיצירות הסימפוניות ועד המחזמר לילדים "עוץ לי גוץ לי" - כולם נכנסו לפנתיאון הקלאסיקה של המוסיקה הישראלית. הספר מציג את עיקרי תרומתו ומפרט את הרקע שעליו נוצרו השירים והמנגינות.

זלצר עוטר לא רק בפרס ישראל אלא גם בפרסים רבים אחרים על פעילותו הענפה והמגוונת בשדה המוסיקה הישראלית, ובהם פרס שלום עליכם על תרומה לתרבות ולמוסיקה היהודית, ופרס שר המדע התרבות והספורט למפעל חיים ב-2007 בתחום הזמר העברי. בין הנימוקים לפרס זה (שהח"מ היתה בין החתומים עליהם) צוין כי שיריו אהובים ומושרים בערבי שירה בציבור, זוכים לעיבודים חדשים ומבוצעים על ידי זמרים שעוד לא נולדו כשהשירים האלה הוקלטו לראשונה וכיכבו במצעדי הפזמונים. זלצר הוא ללא ספק מגדולי המלחינים של המוסיקה הקלה בארץ ושיריו נושאים חותם ישראלי מובהק הקשור למקום ולזמן שבו נכתבו. ביצירתו הענפה ובפעילותו המוסיקלית רבת השנים תרם זלצר להעשרת רפרטואר הזמר העברי בעשרות שירים בסגנונות רבים כגוני רבדיה של האוכלוסייה הישראלית. הוא גם תרם לשימור תרבות היידיש והלאדינו בזכות השירים הרבים בשפות אלה שהלחין או עיבד במשך השנים.

"עושה המנגינות" הוא ספר מהודר בפורמט אלבומי, אסתטי מאוד בעיצובו. השירים, בלווי תווים, מייצגים את עבודתו רבת ההיקף ואליהם מצורף יומן אישי המתאר את תולדות חייו של זלצר מאז נולד ב-1932 ביאסי שברומניה ועד ימינו. היומן משתרע על פני יותר מ-30 עמודים ומשאיר רושם עמוק של דיווח תזזיתי על אנשים, להקות, שירים, חוויות, מקומות, דברי שבח וביקורת, הכל בקיצור נמרץ ובמעברים חדים. נראה שעורכי הספר בחרו להביא את היומן האישי כמות שהוא, ללא עריכה מתבקשת, אולי כדי לשמור על אווירה אותנטית.

השירים המובאים בספר מחולקים לפרקים המקלים על מי שמחפש שיר מסוים, במיוחד אם הוא מכיר רק מעט מיצירתו של זלצר. מקצת הפרקים מחולקים לפי מבצעיהם (שירי להקת הנח"ל, שירי גאולה גיל, שירי יהורם גאון) ואחרים לפי מחזות הזמר שבהם נכללו ("קזבלן", "עוץ לי גוץ לי", "רביזור", "שירי החומש", "המגילה", "אי לייק מייק"). ישנו פרק מיוחד המוקדש לשירים מתוך סרטים ופרק נפרד לשירי מלחמה ושלום.

הספר מעוטר בתמונות ולחלק מהשירים נוספו הערות מעניינות ומחכימות של המלחין, שמבהירות את הרקע שמאחורי השיר. הערות אלה חשובות ביותר, מוסיפות עומק וידע, ומאפשרות לחוקרים וגם לחובבי הזמר העברי ללמוד על נסיבות חיבורם של השירים. כך, לדוגמה, בנוגע לשיר הידוע והמרגש "המלחמה האחרונה" לפי מלותיו של חיים חפר, שבוצע לראשונה על ידי יהורם גאון, מספר זלצר כי במלחמת יום הכיפורים הופיע יחד עם גאון בפני חיילים בכל גזרות הלחימה. בכל מקום שאלו החיילים מדוע אין שיר על מלחמה זו. באחת ההופעות נפגש זלצר עם חיים חפר וסיפר לו על בקשת החיילים. חפר נרתם למשימה וכתב מלים. וזלצר ישב על אבן, אילתר מפיסת נייר דף תווים וכתב את המנגינה. למחרת, ביצע גאון את השיר החדש בפני יחידת צנחנים כשהוא קורא את המלים מהדף, והחיילים הצטרפו לפזמון החוזר ("אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזו תהיה המלחמה האחרונה") כשדמעות בעיניהם.

דוגמה מרגשת נוספת קשורה לשיר "הימים האחרים". אלה היו ימי מלחמת ההתשה, מדי יום דווח על קורבנות נוספים והמורל בקרב החיילים והעורף היה ירוד. בעיתון התפרסמה מקאמה של חיים חפר "אנחנו עוד נראה את הימים האחרים". זלצר התחבר לתקווה ולאופטימיות של השיר והלחין אותו. רחבעם זאבי, שהיה אז אלוף פיקוד המרכז, התלהב מהשיר ועמד על כך שלהקת פיקוד המרכז תבצע אותו.

לכמה מהפרקים העוסקים במחזות הזמר נוספה הקדמה קצרה, שנראית מיותרת לאור העובדה שבסופה של כל הקדמה כזו זלצר מפנה את הקוראים לפרק היומן העוסק באותו עניין. בסוף הספר מצוי מפתח אלפביתי של שירים ומחברים. ראוי היה לכלול בו גם שמות אנשים, להקות ויצירות מוסיקליות המוזכרים לאורך פרקי הספר פעמים רבות, ובהם יהורם גאון, גאולה גיל, מנחם גולן, להקת הנח"ל, "קינה ליצחק" ועוד.

בפתח הספר מובאים מאמרים על זלצר ויצירתו. פרופ' משה זורמן כותב על תרומתו של זלצר לרפרטואר מחזות הזמר בישראל ולדבריו, "זלצר הוא הראשון (לצד סשה ארגוב, אולי) שהתמודד עם הז'אנר והפך אותו ליצירה ישראלית מקורית ומרתקת". חשוב לציין כי המלה "אולי" אינה במקומה. ארגוב הקדים את זלצר בשנתיים בהתמודדות עם כתיבת מוסיקה למחזמר כאשר כתב את לחניו של המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שהועלה על בימת הקאמרי ב-1964, לאחר שנתן אלתרמן תירגם את מחזהו של סמי גרונימן והוסיף לו שירים. המחזמר נחשב לאחד המצליחים בישראל מבחינה אמנותית וקופתית ומאז הועלה שוב בשנים 1982 ו-2005. לעומת זאת, זלצר עצמו מעיד (בביוגרפיה המופיעה בסוף הספר) ש"שנת 1966 פתחה בפני את עידן מחזות הזמר".

מאמרים נוספים מביאים את דבריה של ד"ר מיכל זמורה-כהן בטקס הענקת פרס לרנר (פרס "שלום עליכם"), המתייחסים לתרומתו של זלצר לתרבות ולמוסיקה היהודית (בין השאר היא מתייחסת ל"קינה ליצחק" לזכר יצחק רבין, המוסיקה לסרט "קוני למל", המוסיקה לשירי "המגילה" של איציק מאנגר ולמחזה "סטמפניו" על פי סיפורי שלום עליכם); דבריו של ד"ר מיכאל וולפה על דרכו של זלצר במוסיקה הישראלית, תוך שימת דגש על פעילותו בסוגה של המוסיקה הקונצרטנטית, כמו למשל הסימפוניות שחיבר - "אודה למגילת העצמאות" לתזמורת סימפונית, או "הזהב שבאפר", פואמה רפסודית לציון 500 שנה לגירוש ספרד; ולבסוף מובאים דבריו של יהורם גאון, המספר על תחושותיו האישיות כמי שביצע רבים משיריו המפורסמים של זלצר.

מאמרים אלה חשובים מבחינת המידע שהם מביאים על פעילותו המגוונת של זלצר, אך חלקם חופפים זה לזה ולא כולם נוגעים ישירות לחומר המובא בספר זה (לדוגמה, אין בספר חומר הקשור למוסיקה הסימפונית של זלצר), ולכן יוצרים תחושת גודש. מה גם שמאמרים אלה מצויים בפתח הספר, תחת הכותרת "דברי הקדמה".

המאמרים, הביוגרפיה המפורטת וצירופו של שיר שנכתב כברכה לקבלת פרס ישראל והוקרא בארוחת ערב פרטית (שיר המשלב במלותיו שמות של כמה משיריו של זלצר, בנוסח הקראה הנהוגה במסיבות פרטיות, אך נראה כי אין מקומו בספר רציני) - כל אלה מעוררים תחושה כי עיקר הספר הוא המידע על היוצר ולא השירים. אין ברצוני לזלזל בחשיבותו של זלצר, להפך, אך חבל שהמקום שתופסים דברי המלל לא נוצל לטובת הדפסת שירים טובים נוספים ומוכרים ממגוון השירים שכתב.

היומן האישי המתפרסם בספר מסתיים בתיאור ההודעה על קבלת פרס ישראל, ומופיע תחת הכותרת: "(?) Grand Finale". אני מקווה שזוהי אינה הפינאלה של קריירת ההלחנה המגוונת של זלצר וכי עוד יתרום רבות לסצנה המוסיקלית הישראלית.

הד"ר טלילה אלירם היא מרצה לנושא שירי ארץ ישראל במחלקה למוסיקה ומנהלת המרכז לחקר המוסיקה העממית הישראלית באוניברסיטת בר אילן



יהורם גאון ב'קזבלן'. למי יש יותר כבוד?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו