ורד לי - צרובה
ורד לי

מישל מונטן ראה בשיחה את שיא הפעילות האנושית, הפילוסוף הגרמני הגל תיאר אותה ב"פנומנולוגיה של הרוח" כזירת מאבק, ופרויד הפך את הדיאלוג לשיטת טיפול נפשי. זלי גורביץ', משורר ופרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, טוען כי "השיחה היא אלתור מתמשך המעודד חשיבה משותפת, סיעור מוחות ויצירת קשר", כפי שהוא כותב בהקדמה לספרו החדש "שיחה" (בבל).

בעידן שנמתחת בו ביקורת על הידרדרות יכולת הדיבור עוקב גורביץ' אחר פניה השונים של השיחה ומהרהר על תפקידה כיום. הוא ממפה את סוגיה, בוחן את משמעות הזמן שבה וגם בוחן את המקום שתופסת בה השתיקה.

למה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים?

"אנחנו מדברים לפני שאנחנו יודעים למה. גם כשמנסים לענות עם הזמן על השאלה ומסבירים את הדיבור כאמצעי לשיתוף פעולה, להכרה, לשליטה ולחברות, זה לא ממצה את הבנת התופעה הייחודית הזאת, את העובדה הפשוטה שבני אדם מדברים זה עם זה.

"יש לשיחה צד ביצועי - להוציא בועות או בלוני דיבור כמו בקומיקס. אבל שיחה אינה רק חילופי דברים, תיאומים והעברת מידע, אלא אופן הקיום האנושי. אנחנו הרי יצורים שמדברים לעצמם".

האם גם דיאלוג פנימי הוא שיחה?

"שיחה פנימית היא לא בדיוק כמו שיחה עם מישהו אחר. אדם לא יכול, למשל, לשחק עד הסוף שחמט נגד עצמו, והוא לא יכול להצחיק את עצמו בדגדוג. גם על פי פרויד, השיחה עם עצמך, מה שהוא כינה ?פסיכואנליזה עצמית', אינה יכולה לגלות לך את חידתך. כדי שהנפש תוכל להתגלות ולהידבר - מישהו חייב לשמוע אותי מבחוץ".

האם המלה העברית "שיחה" מקנה לפעולה משמעויות אחרות מאלה שמשתמעות מהמלים הלועזיות דיאלוג, דיסקורס ודיאלקטיקה?

"בדיאלוג ההנחה היא ששיחה היא פנים אל פנים, שהיא מתקיימת זה מול זה. ?דיא' ביוונית זו חצייה, להעביר דבר או לחצות גבול מפריד. כך גם ?דיס' בלטינית. המלה ?שיחה' אומרת משהו אחר לגמרי, שאינו מופיע בתיאוריות המוכרות של דיאלוג, והוא ?היציאה לשוח', זה ליד זה, תוך כדי התהלכות. לכן זו שיחה של שכנות ושל ידידות, שיש בה טיול, והזמן בה ארוך, מתפתל ופתוח. לא ממהרים, לא רוצים כבר להגיע אלא רוצים להבין את העניין". להשלים את המשא ומתן".

האם מושג השיחה טעון פרשנות מחודשת בתקופתנו?

"שיחה מחייבת יצירה מתמדת, אלתור, וזה נכון גם בהקשר תקופתי. הטכנולוגיה, הטלוויזיה והאינטרנט מחייבים אלתור חדש, גלובלי, של דרכי שיחה ושל הבנתה. זה קורה תוך כדי, וכבר רואים את ההשפעה של האלקטרוניקה התקשורתית על יחסים חברתיים ועל הפוליטיקה העולמית. אבל גם אם הצורות משתנות ומתפתחות, כפי שקרה עד היום, זה לא אומר שאין שיחה. גם בטוויטר ובפייסבוק שיחה היא שיחה".

אתה מזכיר בספר את פרופ' רובין דנבר, שמתייחס לשיחה ממבט אבולוציוני. מה בין קופים, פיתוח השפה ורכילות?

"דנבר טוען שפעולת פליית הכינים, הפישפוש, של הבבונים זה בראשו של זה יוצרת קרבת לחישה של פה לאוזן, שמועבר בה מידע שהוא רואה בו את מוצא הרכילות והשפה בכלל. כל אחד מפשפש לכל אחד וכך, בלחשושי רכילות, נוצר עולמה של הקבוצה. מכאן, הוא טוען, התפתח הדיבור, שהיה לאמצעי משוכלל יותר כאשר השתנו התנאים והקבוצות התרחבו.

"על פי התפישה האבולוציונית הזאת, שיחה מתחילה לא בדברים נכוחים של הכרה מפותחת אלא בפטפוט, בנגיעה, בפשפוש קופי. כשאנחנו מתבוננים בעצמנו באמצעות המושגים האלה, אנחנו רואים שגם אנחנו בעניין, במיוחד בפגישות עם אנשים קרובים: נוגעים, מקשקשים, מצחקקים, לוחשים, מוציאים קולות בצוותא".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ