בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2 בנובמבר 1877, יום כל הקדושים

תירגם מצרפתית דורי מנור

תגובות

"כשאפלת החרף על חרשות שכוחות חולפת

אתה חושב בעצב, הו אסיר-מפתן בודד,

שמצבת האבן שתחתיה נתאחד

מכבד העדרם של הזרים ודאי נגפת.

בלא לשעות לשעת חצות והבלותה, אך בלי

להרדם לרגע, ערותך לא תכנע

בטרם, בחיקה של כרסתנו הישנה,

האוד האחרון יטיל גחלת על צלי.

אם תבקש שיפקדוך, אל נא תעריף

פרחים רבים מדי על כר האבן שאניף

בכל אזלת האצבע ובכח שחדל.

נפשי המצטמררת מן הבהק המוחש

תשוב ותתחיה אם משפתיך אך אשאל

את הבל פי שכל הערב בחשאי תלחש".

בסונטה זו, שנכתבה ב-1877 (אך ראתה אור רק אחרי מות המשורר), לא מלארמה הוא הדובר, אלא אשה מתה, הפונה כביכול בדברים לבעלה שהתאלמן. מלארמה שם את השיר בין מירכאות, והוסיף בשוליו הקדשה לבעל, שבה הוא מציג את עצמו כחברה של אשתו המנוחה.

את שירו הפנה מלארמה לגסטון מספרו (1846-1916), אגיפטולוג מבריק שנשא לאשה ב-1871 את יפ, אנגלייה שהיתה מקורבת לחוגי המשוררים הפאריסאיים בתחילת שנות השישים של המאה התשע-עשרה. יפ, ידידתו של מלארמה ומי שהיתה במשך שנים אחדות ארוסתו של חברו הקרוב אנרי קזליס, מתה כשנתיים לאחר נישואיה למספרו, בהיותה כבת שלושים. האלמן שבור הלב התמסר בצערו לאמונות ספיריטואליסטיות למיניהן ונהג "לתקשר" עם אהובתו המתה באמצעות סיאנסים. למלארמה נודע כנראה מאחד מחבריהם המשותפים כי מסיבה זו או אחרת נמנע ממספרו להניח זר פרחים על קבר אשתו ביום כל הקדושים של שנת 1877.

בשירו מדמיין אפוא מלארמה כיצד מנחמת המתה את בעלה שלא פקד את קברה, וכיצד היא יועצת לו על הדרך הנכונה להשיבה לחיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו