בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תורת "יבוס" המזויפת ותורת "השומרים על האמת"

מאות חילופים ושינויים יש בין נוסח המסורה של התורה, המקובל עלינו, לבין הנוסח השומרוני שלה, המוחזק על ידי השומרונים כנוסח המקורי יותר. שני חוקרי מקרא דגולים, אברהם טל ומשה פלורנטין, פתחו, במהדורתם המשווה בין שני הנוסחים, צוהר שבעדו אפשר להיכנס לאולם הגדול של ביקורת המקרא, להבין את חשיבות ההשוואה בין נוסחים להערכת המקרא כיצירה אנושית ולהכיר בדיאלקטיקה של מהותו כספר מקודש

2תגובות

חמישה חומשי תורה נוסח שומרון ונוסח המסורה, עם מבוא, הערות ונספחים, ההדירו אברהם טל ומשה פלורנטין, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל-אביב, תשע"א, 763 עמודים

בטיסה מניו יורק הזדמן לי לשבת ליד אדם כבן ארבעים, חליפה ומגבעת שחורות, מגולח, אך פיאות ארוכות מסודרות מאחרי האוזניים - יהודי חרדי. כשפתח את המחשב וראיתי על המסך דף גמרא, החלה להתפתח בינינו שיחה. הוא יליד הארץ, גר בצפון, עוסק בהכשרת דיינים וגם כותב "דף" קבוע על פרשת השבוע, שזוכה, לדבריו, להערכה בחוגים שבהם הוא מופץ. ניכר שהוא תלמיד חכם, חריף וסקרן. במשך הטיסה הכין "דף" על פרשת "מקץ", והעלה באוזני קשיים שמצא בה. הערתי שבבראשית מג, כח מופיע בנוסח השומרונים לתורה ובתרגום השבעים היווני משפט שאינו מצוי בנוסח המסורה - "ויאמר ברוך האיש ההוא לאלהים".

הוא לא הבין על מה אני מדבר: לא רק לקיומם של נוסחים קדומים אחדים לתורה הוא לא היה מודע, אלא אף למהותו של נוסח המסורה, כגון, שהניקוד והטעמים שבו הם רק מן המאה העשירית לספירה הנוצרית; שאין אחידות בין כתבי היד וההדפסות של נוסח המסורה ועוד.

שכני לטיסה לא נבדל בכך ממאות אלפים מאזיני רדיו וצופי טלוויזיה שמדי סוף שבוע שומעים (לעייפה?) שיחות על פרשת השבוע, אף לא ממיליוני תלמידים שעושים בחינות בגרות בתנ"ך, בלי שהפנימו מידע בסיסי זה על מהלך התגבשותו של ספר שהוא אבן היסוד של התרבות בכלל והיהודית והישראלית בפרט.

אני רואה גבה מתריסה מורמת: מה זה כבר חשוב - מלה יותר, מלה פחות; מאה עשירית לפנה"ס או מאה עשירית לספירה - העיקר התוכן, המסרים, האופי הספרותי, ומה לנו ולזוטות של למדנים? אכן, לא כל הזוטות הן עניינו של כל קורא, אך המסקנות העולות מהצטברותן חשובות ביותר. מודעות לתהליכי החיבור והמסירה של המקרא, להכרת גלגולי נוסחיו, לגירסותיו השונות, מעניקה לקורא ממד היסטורי הכרחי להבנת המהות התרבותית של ה"קדושה" שנתלוותה במרוצת הדורות לתנ"ך בכלל ולתורה בפרט.

מי שמפנים שספר התנ"ך שלפניו אינו הנוסח ה"ראשון" שנמסר "למשה בסיני" או לישעיהו בירושלים, לא ישעה לאותות ומופתים שמפיקים יודעי ח"ן מספירת אותיות "קדושות" המנבאות, כביכול, את העתיד. באחת: מודעות לקיומם של נוסחים שונים למקרא ולתהליכי מסירתם היא מחסום מפני פונדמנטאליזם ותנאי מוקדם לגישה תרבותית רציונליסטית למקרא ולהערכתו כיצירת מופת אנושית.

נוסח המסורה גובש בטבריה במאה העשירית לספירה. אז נתקבעה על ידי אהרן בן אשר מערכת סימנים ("המסורה"), שמטרתה להנציח מסורת מקודשת של כתיבת הטקסט המקראי וקריאתו. החשובים שבסימניה הם הניקוד, הטעמים והערות קרי וכתיב. חותם סופי לקדושת נוסח המסורה ניתן על ידי הרמב"ם (1138-1204), אשר סמך ידיו על "הספר הידוע במצרים... שהגיהו בן אשר" (הלכות ספר תורה, ח, ד. נניח לשאלה לאיזה כתב יד כיוון הרמב"ם).

כך היה נוסח המסורה בסיס למהדורה המודפסת העתיקה החשובה ביותר של התנ"ך, שנערכה על ידי יעקב בן חיים אבן אדוניהו על פי כתבי יד שונים ונדפסה בוונציה (1516-1518). מהדורה זו היא הבסיס לרוב הדפסות המקרא עד ימינו. במאה שעברה הודפסו מהדורות המבוססות על כתב יד אחד של המקרא (בעיקר כתב יד פטרבורג: מהדורות Biblia Hebraica ואהרן דותן). על אף הבדלים קלים ביניהן, נחשבות כולן ל"נוסח המסורה".

נוסח המסורה גובש אפוא כ-1,200 שנה לאחר החיבור האחרון של ספרי התנ"ך (דניאל); כ-1,700 שנה אחרי ישעיהו בן אמוץ, וכאלפיים שנה אחרי תקופת דוד ושלמה. מכיוון שהעתקות מכתב יד אחד למשנהו רצופות תמיד טעויות ואף מאפשרות הכנסת שינויים מכוונים, ממילא עולה השאלה, עד כמה נאמן נוסח המסורה לטקסט הקדום ביותר של כל אחד מספרי המקרא.

שאלה זו הביאה את חוקרי המקרא לחפש עדויות קדומות יותר לטקסט המקראי ("עדי נוסח"), והן משני סוגים: תרגומים עתיקים ונוסחים עבריים שקדמו לנוסח המסורה. שלושת עדי הנוסח החשובים ביותר מבין התרגומים הם תרגום השבעים היווני (בין המאה השלישית לראשונה לפנה"ס), תרגום אונקלוס הארמי לתורה (בין המאה הראשונה לשלישית לספירה) ותרגום הוולגתא הלטיני (390-405).

לקבוצה השנייה שייכים נוסח מגילות מדבר יהודה, הכולל קטעים גדולים וקטנים מכל ספרי המקרא פרט למגילת אסתר, והנוסח השומרוני לתורה, שמהדורתו המדעית, פרי עבודתם של אברהם טל ומשה פלורנטין מאוניברסיטת תל-אביב, מונחת עתה לפנינו.

קהילת השומרונים מונה כיום פחות מאלף איש, החיים בשכם ובחולון. בתקופת הזוהר של הקהילה, המאה הרביעית לספירה, היא מנתה כמיליון נפש בכל רחבי הארץ. מכלל המקרא מקדשים השומרונים את התורה בלבד, והיא המקור ההלכתי היחיד שלהם. לפי המסורת השומרונית עדיפה תורתם על תורת היהודים, שהיא נוסח מזויף שהכין עזרא הסופר במאה החמישית לפנה"ס: "ועזרא הכהן אחרי מובאו על עיר יבוס, אשר נקרא שמה ירושלם, דרש ספר תורה ולא מצא בין אנשי עדתו... ויעש עזרא מרמה עד הביא תורה ישנה מקורעה מאת איש מאחד עדת בני ישראל השומרים על האמת... וימר מדברי ספר התורה הקדושה דברים רבים שנאה בעדת בני ישראל השומרים על האמת... ויוסף עוד ויגרע... והשם יתברך לא ציווהו מאומה, רק מעצמו עשה את כל אלה" (ספר דברי הימים לשומרונים, מהדורת אדלר-זליגסון, פאריס, 1903, עמ' 33-34).

אם אניח להיבט השיפוטי-תיאולוגי בדברים אלה ואתמקד בעיקרם, הרי הם משקפים אמת פשוטה: יש הבדלים ניכרים בין נוסח השומרונים לבין נוסח המסורה לתורה. ההבדל הבולט הוא הכתב: אותיות התורה השומרונית דומות לכתב הכנעני-פיניקי העתיק (דוגמה להן מוצאים על המטבע של עשרה שקלים מסביב לציור עץ התמר), ואף חז"ל מודים (כגון בבלי, סנהדרין כא-כב א) שהוא הכתב המקורי של התורה, שהוחלף לכתב שלנו המכונה "אשורי".

הבדל בולט שני הוא העדר ניקוד וטעמים בנוסח השומרוני. במבוא לספרם (עמ' 11-57) מציינים טל ופלורנטין 6,000 חילופים בין שני הנוסחים (עמ' 25), וממיינים אותם לשתי קבוצות עיקריות: הבדלים מכוונים ושאינם מכוונים. רוב 6,000 חילופי הנוסח שייכים לקבוצה השנייה: "הואיל ונוסח השומרונים עבר תהליך של התאמה ללשון זמן התייצבותו בתוך העדה, אין תמה שבעיקרו הוא מציע קווי דמיון עם לשון ימי הבית השני, כפי שהיא נתונה במקורות חז"ל, וכפי שהיא מבצבצת ועולה מתופעות מסוימות במגילות ים המלח" (עמ' 25).

למשל: במקום העתיד המקוצר בנוסח המסורה, "תעש" (בראשית כב, יב), בא בנוסח השומרוני "תעשה"; במקום "ואשת" (בראשית כד, מו) - "ואשתה"; וכיו"ב. "כל הללו... משקפים את הרובד הצעיר שתורת השומרונים נמסרה בו ואת דקדוק צורותיה" (עמ' 28). את ההבדלים המכוונים ממיינים המהדירים לשניים: עריכת לשון ועריכת תוכן. עניינה העיקרי של עריכת הלשון "סילוק צורות ומבנים דקדוקיים הנראים חריגים" (עמ' 28), כגון "וחיתו ארץ" (בראשית א, כד), שנוסח

השומרונים העדיף עליו את הביטוי השגור "וחית הארץ", וכן המיר נוסח השומרונים "סותה" ב"כסותו" (בראשית מט, יא, עמ' 29).

ב"עריכת התוכן" מוצאים המחברים כמה פנים, ואזכיר שניים מהם. האחד הוא "סידור ?הגיוני' של הכתוב" (עמ' 31), הנוגע להשלמות רבות בנוסח השומרוני. המפורסמת ביותר היא לבראשית ד, ח. הנוסח השומרוני גורס: "ויאמר קין אל הבל אחיו נלכה השדה ויהי בהיותם בשדה", ואילו בנוסח המסורה חסרות המלים "נלכה השדה", והפסוק נראה מקוטע. זו דוגמה לבעיה אופיינית של חוקר הנוסח - מה משקף ביתר נאמנות את הכתוב המקורי: הנוסח הקשה או הנוסח הקל.

במקרה שלנו, נוסח השומרונים הפשוט והמובן זהה לתרגום השבעים ולוולגתא ולעוד עדי נוסח מתורגמים: האם זו ראיה לכך שזה הנוסח המועדף, או שמא המלים "נלכה השדה" כל כך מתבקשות מן ההקשר, עד שסביר להניח שהן נוספו על ידי מעתיקים בכל הנוסחים האחרים, ולא נשמטו בטעות מנוסח המסורה?

פן נוסף נוגע ל"חילופים אידיאולוגיים-דתיים" (עמ' 35). כידוע מקדשים השומרונים את הר גריזים ולא את ירושלים. לפי אמונתם, הציווי לקיים פולחן לאלוהי ישראל רק "אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם" (דברים יב, ד, ועוד) אינו רומז לירושלים, כפירוש היהודים, אלא להר גריזים (בנוסח השומרונים נכתב בדרך כלל "הרגריזים"). ואכן ירושלים אינה נזכרת בתורה, ואילו הר גריזים נזכר בה (דברים יא, כט; כז, יב).

בהתאם לכך נעשו בנוסח השומרוני שינויים מעניינים. למשל, בצירוף "המקום אשר יבחר" גורס נוסח זה לשון עבר "בחר". שינוי בולט יותר: בסיום עשרת הדיברות בשמות כ ובדברים ה מביא נוסח השומרונים קטע מתוך דברים כז, ב-ז, הנוגע לטקס בהר גריזים, והוא מתקבל כדיבר העשירי. בהמשך מוסיף נוסח השומרונים קטעים על מהות הנבואה (מתוך דברים ה, כד-כה) ואת חוק הנביא (מתוך דברים יח, יח-כב). רשימת כל התוספות, לאו דווקא תיאולוגיות (כ-130 פסוקים!), מובאת בעמודים 758-759. בחינה ספרותית מלמדת שאכן מדובר בתוספות בנוסח השומרונים, ולא בהשמטות בנוסח המסורה.

רוב הספר (עמ' 60-619) מציג זה לעומת זה את נוסח המסורה והנוסח השומרוני תוך הבלטה גרפית של ההבדלים, שמאלף מאוד לעיין בהם. עצם ההעמדה אינו חידוש, וכבר יצאו מהדורות משוות הנזכרות על ידי המחברים במבוא (עמ' 16-18; 43-49). החידוש הגדול במהדורה שלפנינו הוא בחלק הבא של הספר: "הבדלי נוסח העולים מקריאת השומרונים" (עמ' 621-736). כאן נדרשו המחברים לא רק למיומנות בההדרת כתב יד עתיק, אלא גם לידיעה כיצד קוראים השומרונים את הטקסט הבלתי מנוקד, וליכולת להסיק מכך לגבי פרשנות העדה לכתובים. מתברר שבמאות מקרים אפשר לעמוד על הבדלי נוסח אמיתיים רק אם מכירים את הגיית השומרונים בקריאת הכתוב.

דוגמה מעניינת היא הברכה ליוסף, שהשומרונים רואים עצמם כצאצאיו. נוסח המסורה גורס "ברכת אביך גברו על ברכת הורי עד תאות גבעת עולם תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו" (בראשית מט, כו). נוסח השומרונים הכתוב גורס "ברכות אביך ואמך גברו על ברכת הרי עד תאות גבעת עולם תהיינה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו". לכאורה הבדלים קלים, אך מהקריאה עולה, שהחילופים הם אידיאולוגיים. תוספת "ואמך" משווה חגיגיות לברכה ליוסף; המלים "ברכת הרי" נקראות במסורת השומרונית כ"הברכה של ההר שלי", רמז להר גריזים; את לשון הרבים "גבעת עולם" הם קוראים כלשון יחיד (במקביל ל"הרי", עוד כינוי כבוד להר גריזים); את המלים "לראש", "ולקדקד" הם קוראים ביידוע (כלומר: המנהיג יוסף, הקדקוד שהוא המובחר שבאחיו).

יקצר המצע מלפרט את הדיונים במאות החילופים, ומי שאינו בא לחקור את התחום, ספק אם ימצא עניין בכולם. ואולם מהדורה משווה זו פותחת צוהר שבעדו יכולים להיכנס לאולם הגדול של ביקורת נוסח המקרא גם מי שאינם אנשי מקצוע. אין צורך בידיעת יוונית, ארמית או לטינית, הנדרשת להשוואת נוסח המסורה לעדי הנוסח המתורגמים. קוראי הספר ייטיבו לעמוד על העושר האינטלקטואלי הטמון בהשוואת נוסחים עתיקים של המקרא. הם גם יבינו את חשיבות ההשוואה להערכת המקרא כיצירה אנושית ויכירו בדיאלקטיקה של מהותו כספר מקודש: בזכות קדושתו נעשתה פעילות תרבותית בלתי פוסקת לשמרו ולהעבירו מדור לדור, פעילות שהיא עצמה נדבך מכריע בעיצוב מעמדו המקודש.

לסיום אבקש להצביע על עוד מסורת אחת - מסורת המחקר הישראלי, שמהדורה זו היא ראי לה. הפרופסור משה פלורנטין הוא תלמידו המובהק של הפרופסור אברהם טל, חתן פרס ישראל לחקר הבלשנות העברית לשנת תש"ע, שהוא תלמידו של הפרופסור זאב בן חיים, חתן פרס ישראל ללשון עברית לשנת תשכ"ד, בעל הספר המונומנטלי בן חמשת הכרכים, "עברית וארמית נוסח שומרון" (תשי"ד-תשל"ז). שלושת אלה מוכרים בעולם המדעי כעמודי תווך של חקר שפות השומרונים (עברית וארמית) ותרבותם.

ראוי גם לשבח את הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל-אביב על ההשקעה הרבה בספר זה. למי שתוהה לשם מה יש צורך בהוצאת ספרים אוניברסיטאית, די להזכיר מקצת מן הספרים שפורסמו בה, כגון "מורה נבוכים" לרמב"ם בתרגום מיכאל שורץ (2002); "הקוראן", בתרגום אורי רובין (2005); "הסופים", מאת שרה סבירי (2006) ואנתולוגיה לכתבי אבן סינא בעריכת שמואל הרוי (2009). ספרם של אברהם טל ומשה פלורנטין מצטרף עתה לספרים אלה ולדומיהם, שכולם אבני דרך בתרבותנו.



הר גריזים, 2007. המקום אשר בחר, ולא יבחר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו