בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתחת למסכת החייל הבריטי

תגובות

אהבות אסורות, מאת אמנון רובינשטיין, הוצאת זמורה ביתן, 2010, 283 עמודים

לפני שבועות אחדים (3.12.2010) יוחד מדור "תרבות וספרות" לנחום גוטמן במלאות שלושים שנים למותו. אחת הרשימות מעזבונו של גוטמן שפורסמו שם נכתבה בעת ביקורו בלונדון, שנתיים לאחר תום המנדט הבריטי בארץ ישראל. ברשימה זו מתאר נחום גוטמן את רשמיו הטובים מהאנגלים מסבירי הפנים וטובי הלב, רשמים שעמדו בניגוד מוחלט לזיכרונותיו מאותן דמויות של סרג'נטים וקצינים גסים ויהירים שבהם נפגש בזמן שירותו בצבא הבריטי.

ספרו של אמנון רובינשטיין, "אהבות אסורות", מפגיש אותנו עם ניגוד דומה. במרכזו דמותו של אחד משני הסרג'נטים שהאצ"ל הוציא להורג ביולי 1947, בתגובה לתלייתם של שלושה לוחמי האצ"ל על ידי הבריטים.

רובינשטיין בונה סיפור דמיוני, שמתוארת בו האהבה הנרקמת בין רבקה, צעירה תושבת תל-אביב, לבין הסרג'נט טוב העיניים ועדין הנפש. בערוב ימיה מבקשת רבקה לספר את סיפור האהבה לבתה, עמליה, פרופסור לספרות רוסית באוניברסיטת תל-אביב. עמליה מחליטה להתחקות על פרטיו של הסיפור כדי לפענח את סיפור חייה שלה. הסיפור מסיר את מסכת החייל הבריטי, שהצטייר בציבור הישראלי כגס ויהיר, והופך אותו לדמות אנושית מורכבת. הוא חושף אותנו לרגשותיו, לעולמו הפנימי ולמשפחתו, ומסיט את תשומת הלב מהטרגדיה שהיתה כרוכה בתלייתם של לוחמי החירות שלנו לטרגדיה שפקדה את משפחתו של החייל הבריטי ואת ידידיו כאן.

ספרו של רובינשטיין, המוחה נגד אלימות בכלל, הוא סיפור על זיכרון ויחסיותו, חציית גבולות ושחרור, וכל אלה מתוארים בהיבט הלאומי ובהיבט האישי. הספר מקים לתחייה את שלהי תקופת המנדט. סיפור הסרג'נטים מתואר כאירוע היסטורי, וסביבו נטווה הסיפור הדמיוני על האהבה בין הצעירה היהודייה לבין הסרג'נט הבריטי, ועל הדילמות הפנים-משפחתיות הכרוכות בו. כותרת הספר מרמזת על הקושי הגדול, מנת חלקה של כל צעירה שניהלה קשר רומנטי עם בריטי בתקופה זו, אבל נדמה שבני משפחתה של הגיבורה (למעט אחיה) גילו סובלנות יחסית, ותגובותיהם לא התאפיינו באלימות יתר.

החייאת הזיכרון הקיבוצי שלובה בזיכרון האישי של הגיבורה, אהובת הסרג'נט, שעליו היא מתרפקת טרם מותה, ובכך היא משאירה לבתה חידה לא פתורה: מאין באה? הבת, כיאה לחוקרת באוניברסיטה, מתגייסת למשימה של פתרון החידה בנחישות וביסודיות. אבל נדמה שהתהליך חשוב יותר מהתוצאה, ומכל מקום, במעין מפגש של החיים עם הספרות מוביל אותה התהליך למימוש אהבה אסורה עם אחד מתלמידיה. אהבות אסורות כרוכות תמיד בהפרת כללים - כללי מוסר, כללי משפט. אהבה בין יהודייה ארצישראלית וחייל בריטי נתפשה כאסורה אמנם לא על פי חוק אלא על פי המקובל בחברה הארצישראלית. אהבה בין מרצה באוניברסיטה לבין תלמיד אסורה על פי כללי האוניברסיטה ואולי גם על פי חוק, אף שנדמה שרקטור האוניברסיטה הוא רחום וחנון, ובדומה למשפחתה של האם גם הוא אינו מתייחס בחומרת יתר לפרשה. יש הסוברים, ניטשה למשל, שמימוש אהבה אסורה זורע זרעים של חורבן בדור הבא. סיפורו של אדיפוס הוא עדות לכך. האם בעיותיה המשפחתיות של עמליה נובעות מאותם זרעי פורענות שנזרעו בעבר? האם בעיותיה של מדינת ישראל גם הן תוצאה של אותם זרעי אלימות מן העבר?

אהבות אסורות כרוכות בהפרת כללים ובחציית גבולות. אבל כל הסיפור כרוך בחציית גבולות, גם גבולות פיסיים. הבריטים יושבים בארץ ישראל, זרים להווייתה, והחיילים המשרתים כאן כמהים לחזור לאנגליה, למשפחתם, לביתם. ואילו היהודים חצו גבולות כדי לממש את החזון הציוני של מדינה עצמאית על אדמת אבותיהם, ותוך כדי כך נתקלו בתושבים המקומיים, שראו בהם זרים ופולשים. אך לא רק גבולות פיסיים נחצים כאן. סיפור הסרג'נטים הוא סיפור של חציית גבולות נורמטיביים. לוחמי החירות הארצישראליים מתייחסים לשלטון הבריטי כאל שלטון זר ולא-חוקי, שכל פעולה המיועדת לזרז את גירושו מכאן היא חוקית. תליית לוחמי החירות נתפשה אפוא כפעולה לא-חוקית המצדיקה פעולת תגמול כלפי חיילים בריטיים.

אך כמו בטרגדיה היוונית, אלימות גוררת אלימות, ואין צורך להצטייד בדמיון מפותח כדי להבין שאותה כפירה בלגיטימיות של השלטון ממשיכה בכל עוזה גם כיום, אלא שלרוע מזלנו היא מופנית כלפינו, בעוצמת אלימות לא פחותה, אולי אף חמורה יותר.

כמה חודשים לאחר תליית הסרג'נטים התגשם החלום הציוני, וקמה מדינה עצמאית, משוחררת משלטון זר. אנו מעלים על נס את סיפורי הגבורה שלנו, את סיפוריהם האישיים של הגיבורים, אהבותיהם, משפחותיהם, חבריהם. אלא שאמנון רובינשטיין מזכיר לנו שסיפור גבורה הוא תמיד סיפור מורכב, יחסי, רב-צדדי. וברקע מהדהדים פעמי השחרור של המדינה הפלסטינית, וגם ללוחמיה סיפור משלהם, משפחות ואהבות. בצד השחרור הלאומי פורש הספר את שחרורן האישי של גיבורות העלילה. רבקה, אהובת הסרג'נט, שאצרה בקרבה את סיפור האהבה שלה, משתחררת טרם מותה מהמטען המכביד, ומעבירה את סיפורה לבתה, עמליה. בניסיון לפענח את סיפור חייה עוברת עמליה תהליך של שחרור. היא משתחררת מפחדיה. היא מרגישה מפויסת עם משפחתה, עם אהבתה, עם עברה ובעצם גם עם עתידה.

אמנון רובינשטיין קורא לנו להתפייס. הוא מאמין בתהליך של שחזור העבר. איתור הזיכרון - אמיתי או מדומה, אישי או קיבוצי - הוא אולי מרפא לצרותינו. בסופו של תהליך אנו משתחררים לא רק מעיסוק חטטני בעצמנו, אלא גם מכבלים מיותרים ומצלו המאיים של העבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו