בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוצם עין אחת | מכונות של גבריות אבודה

סיגל פרימור - "לא כשורה", אוצרת נעמי אביב, גלריה שלוש, תל-אביב

תגובות

גלריה שלוש, במשכנה החדש בבניין התאומים ברחוב מזא"ה בתל-אביב, זכתה לתערוכה הראויה לה, תערוכה היושבת נכון בחללים הישנים-החדשים. סיגל פרימור מנתחת באיזמל מנתחים אספקטים של נשיות בחברה שמרנית, אך עדיין קורנת ממנה מלנכוליה ויקטוריאנית, המתאימה לטירת הצעצוע הגותית הזאת.

פרימור, מסיפורי ההצלחה של האמנות הישראלית בשנות התשעים, חוזרת להציג לאחר היעדרות ארוכה. כעדות חיה לתקופה ההיא ניצב הפסל של פרימור בשדרות ח"ן בתל-אביב, אחד מפסלי החוצות החריגים והמוצלחים בעיר: רהיטים/קרוסלה שאיבדו את חמימות העץ והפנים והפכו לחומרים מטאליים חיצוניים. פרימור של האלף החדש מציגה שורת פסלים וגדמי פסלים מושלמים ומרהיבים בעשייתם ובגימורם, ויש לזכור שפיסול - במיוחד פיסול טוב - הוא מצרך נדיר באמנות המקומית. אלה מכונות של גבריות אבודה, חסרת שימוש, העוברת מבעד למסננים ואסתטיקה נשית. פסלי המכונות מטמיעים השפעות גבריות של אבות האמנות במאה העשרים: ממרסל דושאן, המצוי בבסיס יצירתה של פרימור כבר מתחילתה, ועד יוזף בויס, מיכה אולמן ואנסלם קיפר בתערוכה הנוכחית (במקרה של בויס, פרימור מטמיעה גם את תחושתו הנוסטלגית של הזמן הכבוש בו). ההשפעות הגבריות עוברות מבעד לאירוניה נשית ולהומור, המונעים מהן מלשקוע ברצינות רבה מדי.

פרימור מצליבה אבולוציות של הטבע עם התפתחויות בתולדות האמנות והעיצוב התעשייתי, ואפשר להיווכח בכך במיוחד ברישומי ההכנה התלויים על הקירות מסביב לפסלים, שיש בהם עניין בזכות עצמם, וכמובן גם בפסלים המוגמרים. מטוס קרב קטום כנפיים וזנב עטוף לבד בגוון אפרפר-חום - חומר הגלם שממנו עשויים רבים מפסלי בויס, חומר חי הסופח עצבת של זמן עבר; פרימור עוטפת בו את מטוסי הקרב של קיפר, מחליפה את העופרת בלבד ומסרסת את גבריותו, ואולי מגחכת על הרצינות ביצירת שניהם. מטוס הקרב מתרסק באלגנטיות אל מושב כיסא שחלקו האחורי הוא שולחן - מוטיב חוזר בכל פסליה של פרימור בתערוכה, כמו הלבד של בויס. למרגלות גופו העיקרי של הפסל, בנפרד, ניצבת שורה של בתים עשויים מפלדת אל-חלד, הולכים ומתקצרים כסולם מוסיקלי חד. מקצה כל אחד מהם נמתח כבל פלדה, כבלים הנאספים אל זנב מטוס הקרב כמין נבל מתכתי כנגד הבתים שאיבדו את ביתיותם.

בפסל הבא פרימור מכליאה שלוש ישויות שימושיות-עיצוביות לישות כלאיים אחת, יפה. על מזחלת שלג, העשויה לא מעץ כי אם מאלומיניום קר, ניצב כיסא-שולחן לימודי. את השולחן מנסרים מאחור שלושה משוטי סירה עטופי לבד, כאזוב ים שיבש. בקצותיהם סנפירים הקוצבים שוב סולם מוסיקלי הרמוני, המתמזג בהרמוניה של הפסל כולו - נוסטלגיה אירופית-אמריקאית. הפסל השלישי הוא הכלאה אניגמטית של גוף מתכת אפור וגיאומטרי, מחובר בזרוע ברזל לצמד גלילי לבד - כמין מתקן ניקוי אוטומטי שהופשט משימושיותו, ובחלקו העליון מחובר לו גוף גדול ודבשתי. מקרוב הגוף הזה נדמה לנוף הררי של כוכב צחיח המחולק לחלקות טופוגרפיות - כ"עמק יזרעאל" של גל וינשטיין, שהורכב מיריעות לבד צבעוניות.

בקומה מעל מוטלים מין גלמים או מאובנים - אחד שכוב והשני מעליו. פרימור כמו מחזירה לאחור את הדוממים להיות גלמים, שמהם יבקיע אולי האובייקט הבוגר. במרכז החלל מהדסת על רגלי ציפור דקיקות ורבועות ישות עופית כבדה ומופשטת, שגופה החמוקי העטוף לבד כמו בלע ישות ריבועית, כנחש של הנסיך הקטן, והיא חורצת לשון אלומיניום - ניגוד והשלמה של חומרים וצורות, כמעבדת ניסוי. פרימור משאירה לצופה לחבר בדמיונו את ה"חורבות".

בחלקו הפנימי של החלל גולשים על מגלש אלומיניום מלוטש שלושה בתים משופעי גג, שכל אחד מהם נחתך בזווית אלכסונית שונה במפגשו עם המגלש (אפקט של טביעה) - בתים הנוצרים את זכר מיכה אולמן ואברהם אופק. בתים שאיבדו את יסודותיהם למרגלות הכיסא-השולחן הניצב בסטריליות, מחבר בין הבתים לחתך הנפער בכן הפסל. בסודותיו של השולחן מחטט דינוזאור של לבד, שהופשט ואיבד בפסל הסופי את גפיו ואת פרטיו המזהים (ברישום התלוי על הקיר ניתן עדיין לראות את הדינוזאור לפני האבולוציה), והיה לאותה ישות נשית, חמוקית ודבשתית. מנגד מוקרן על הקיר סרט האנימציה של פרימור "82:67:48", שבו פרימור מנפישה את אותות מלחמות ישראל - סיכה שפסים צבעוניים מסומנים בה. מרכיבי התערוכה המופשטים לכאורה מתחברים כך אל המקומי, אל גבריות ישראלית המאבדת את הילתה.

כדי להעצים את תחושת הגבריות חסרת השחר שבתערוכה, פרימור מציעה למכירה בדוכן הקבלה של הגלריה מין שדיים מחודדי פטמה. כל שד לעצמו עשוי מלבד צמרי בצבע אחר התחום בבסיסו באימרת עור שחורה ודקה, שזוג סרטים שחורים גולשים ממנה. לוקח רגע להבין שאלו הן כומתות צבאיות של כל אחד מחילות צה"ל (אדום כלניות לצנחנים, שחור לשריון וכו'), שפרימור כיווצה ודחסה. כך נהפך האובייקט הגברי הרפוי לשד נשי זקור, פטיש נחשק ומופרך לחלוטין; כטרפים נקביים-זכריים שאפשר לשכנם בגומחות תפילה ביתיות. את התערוכה מלווה קטלוג, המעוצב לעילא בידי מיכל סהר, קטלוג שיש למשש את כריכתו האחורית כדי לחוש את תחושת דמוי-הזמן הכבוש בדמוי-החומר של בויס, קטלוג שרישומיה של פרימור כמו מונפשים בו.



תצלום: עזוי צור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו