בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"חציית קיץ" מאת טרומן קפוטה | כוח המשיכה

הנובלה "חציית קיץ" שנגנזה ב-1943 מעידה עד כמה כשרוני היה טרומן קפוטה, ובה בעת ביקורתי כלפי עצמו

תגובות

חציית קיץ

טרומן קפוטה. תירגמה מאנגלית: איריס ברעם. הוצאת כתר, 157 עמ', 89 שקלים

גריידי מקניל בת ה-17 חיה בבדידות נפשית מזהרת בעולם הסנובי של עשירי ניו יורק של 1945. אביה, מר מקניל השתקן והעייף, כמעט שאינו נוכח בחייה. אמה, לוסי מקניל, אשת החברה הגבוהה, עסוקה בעיקר במוסכמות חברתיות ופסגת שאיפותיה מסתכמת בכך ש"בנותיה יתקבלו בהצלחה מסחררת בחברה בשנות פריחתן". גריידי יודעת זה זמן רב כי אמה "אוהבת אותה אך אינה מחבבת אותה באמת", כנראה משום ש"היא עצמה, עוד כילדה קטנה ובמין דרך סבילה משלה, לא חיבבה כל כך את אמה". לראשונה מאז החלה המלחמה באירופה, אמורה משפחת מקניל להפליג לבית הקיט שלה בקאן, אבל גריידי מודיעה שהפעם היא לא מצטרפת. היא מתכוונת להישאר לבד בדירה בשדרה החמישית וכולה מבעבעת לקראת הקיץ העצמאי העומד לפניה "כגליל של בד ציירים הנפתח ונמתח, ואפשר לצייר עליו באותן משיחות מכחול ראשונות גסות שהן חופשיות לחלוטין". זו נקודת המוצא של "חציית קיץ".

טרומן קפוטה החל לכתוב את הנובלה הזאת עוד ב-1943 אבל זנח אותה באמצע לטובת "קולות אחרים, חדרים אחרים", הנובלה הראשונה שלו שהתפרסמה. הוא המשיך לשפץ את "חציית קיץ" במשך עשר שנים, אך המו"ל שלו לא אהב את הטיוטה הראשונית, וקפוטה לא אהב אותה מספיק בשביל להתעקש עליה. כך קרה שהנובלה לא ראתה אור בימי חייו, והמעטים שידעו עליה חשבו שאבדה או שקפוטה השמיד אותה. אך כתב היד נמצא באחת מדירותיו לשעבר, נקנה על ידי הספרייה הציבורית של ניו יורק ויצא לאור ב-2005, 21 שנה לאחר שקפוטה מת ואחרי התייעצות עם עורך דינו וידידו הקרוב אלן שוורץ. שוורץ גם חתום על אחרית הדבר, המספרת על עזבונו הספרותי של קפוטה בכלל ועל גלגולו של "חציית קיץ" בפרט.

"את מסתורית מאוד, יקירתי", אומרת לוסי מקניל לבתה בפתח הרומן ומתכוונת להחלטתה שלא להצטרף לחופשה. התגובה הזאת מסבה סיפוק עצום לגריידי הצעירה, ובאמת יש לה סוד מעורר רגשה. מתברר שהיא מאוהבת כבר כמה חודשים בקלייד מנזר, יליד ברוקלין, שעובד במגרש חניה ו"אפילו לא ידע שיש גן חיות בסנטרל פארק". הוא מרתק את גריידי בשונותו המוחלטת מכל מה שהיא מכירה, אם כי טורד את מנוחתה בשל שתיקתו המתמשכת בנוגע לחייו הפרטיים וחוסר הסקרנות שלו בנוגע לחייה. כשקלייד מזמין אותה לבר מצווה של אחיו, היא מבינה שהוא יהודי - עובדה חסרת חשיבות בעיניה, אבל מנימת קולו היא מסיקה שהוא מניח שזה יטריד אותה. כי הרי מה לנערה עשירה ומסוגננת ממנהטן ולבחור יהודי עני וחסר השכלה מברוקלין בניו יורק של שנות ה-40? בעיני קלייד - וגם בעיני פיטר בל, החבר הכי טוב של גריידי - זו יכולה להיות, במקרה הטוב, רק פרשיית אהבהבים חולפת. לכן קלייד לא מתמסר לגריידי באופן מוחלט, כפי שהיא מתמסרת לו. הוא בטוח שהיא תיעלם ברגע שתמצה את ההרפתקה.

במשך כל הקיץ גריידי וקלייד שוקעים בשיכרון חושים אקס-טריטוריאלי, מתפכחים ממנו לתוך פערי התרבות שאי אפשר לגשר עליהם וחוזרים ושוקעים בתוך משיכתם המינית. קפוטה מפליא לתאר בסגנונו הקליל, האלגנטי והחודר כליות ולב את קלייד החשדן, את גריידי הסקרנית ובתווך את מרחבי המחיה שלהם, עד המעשה הדרמטי שיביא אותם לעברי פי פחת. מבין השורות לא משתמע דווקא שפערי תרבות לעולם יהיו חזקים יותר מהתאהבות לוהטת, אלא כי החלומות הוורדרדים והלא מגובשים של תחילת הבגרות דינם להתפוגג לתוך מציאות היומיום. גרוע מזאת, משיכה מינית היא לא תמיד ערובה לחיבה הדדית ואפילו לכימיה אנושית פשוטה. החזקים שורדים את ההתפכחות, בעוד החולמים עלולים להתרסק בגללה - לתוך עתיד משועבד לחלומות של אחרים או לתוך מעשים קיצוניים שאין מהם חזרה.

סופו של "חציית קיץ" מפתיע בעוצמת הדרמה שלו, שלא עומדת בשום יחס לעידון המינורי של שאר הספר. אם בכלל, זו הנקודה היחידה שהופכת אותו לקצת "לא מהוקצע", כפי שמתאר אותו שוורץ באחרית הדבר. שכן, ככלל, הוא מהוקצע בהחלט. ניכרים בו הסגנון והרוח של קפוטה כפי שהם משתקפים בפרוזה שכתב מאוחר יותר. היכולת שלו לעסוק בנושא כה שחוק - סיפור אהבה על רקע מעמדי - באופן מקורי ושנון, מלא נשמה אך לא סנטימנטלי, מעידה עד כמה היה כשרוני ובה בעת ביקורתי כלפי עצמו - "דק, פיקחי ובלתי מורגש", כך הגדיר את הספר. בעיני הוא דק, פיקחי ומורגש מאוד.

בגב התרגום העברי נכתב שיש המזהים בגריידי מקניל קווי דמיון "לדמותה האלמותית של הולי גולייטלי", גיבורת "ארוחת בוקר בטיפניס". קשה לנחש מי עשוי למתוח קו מופרך שכזה: מבחינת הרקע שלהן ושאיפותיהן, גריידי והולי הן הפכים מוחלטים, והדמיון היחיד ביניהן הוא התבלטות של נפש מיוחדת בתפאורה מטושטשת של טיפוסים נדושים. למרות ההערה המיותרת הזאת, שמעלה על הדעת איש שיווק שמתעקש לחבר בין יצירה עלומה של סופר מוערך ובין יצירתו המפורסמת ביותר, אי אפשר שלא לשבח את הוצאת כתר על סדרת "נובלה" האיכותית שלהם, הן בבחירות הספרותיות המצוינות והן באריזה המעוצבת והמזמינה להפליא.

Summer Crossing \ Truman Capote



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו