בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סעודת מלכים: ספר חדש חושף את "הסיפור האמיתי" של בית המלוכה בריטי

בעוד "נאום המלך", הסרט שעושה הנחות לג'ורג' השישי, צפוי להשתלט על טקס האוסקר הקרוב, ספר חדש בוחן את החיים והשלטון של אביו, ג'ורג' החמישי, ושני דודניו, וילהלם השני והצאר ניקולאי, ואת השפעתם הטראגית על כל אירופה

3תגובות

The Three Emperors: Three Cousins, Three Empires and the Road to World War One

Miranda Carter. Penguine Books, 568 pp, $9.99

ימים טובים פוקדים את בית המלוכה הבריטי. עוד שבועות אחדים נזיל דמעה למראה הנסיך ויליאם נישא ברוב פאר והדר, ובינתיים מיליוני אנשים ברחבי העולם נרגשים עד מאוד כשנחשף לעיניהם בקולנוע סיפורו האנושי כל כך של המלך ג'ורג' השישי המגמגם, שהצליח לשאת את "נאום המלך". קראתי באחד העיתונים שהמלכה אליזבת השנייה צפתה בסרט על אביה ונהנתה מאוד. ומה הפלא, למראה שתי הנסיכות, אליזבת ומרגרט, הנחמדות כל כך עם צעצועי הסוסונים שלהן. מביני דבר והיסטוריונים של טקסי האוסקר מנבאים לסרט גדולות ונצורות, וכבר עתה, לפני החגיגה הגדולה ב-27 בפברואר, הוא מלקט פרסים ושבחים מכל עבר. אך פה ושם גם יש תגובות נרגנות.

לפני שבועות אחדים נפוצה מחאה של ארגונים יהודיים בבריטניה ובמקומות אחרים על ההצגה המעוותת של המלך, שכל מקורביו ידעו שהוא לא אוהב כל כך יהודים, וגם הוא לא טרח להסתיר זאת. ביקורת ברוח דומה השמיע גם איש הרוח והמבקר החריף של החברה והתרבות בבריטניה, כריסטופר היצ'נס. הוא מתקומם נגד הניסיון של יוצרי "נאום המלך", מפיקיו ומשווקיו להציגו כסרט "אנטי נאצי". ההתייחסות היחידה לסוגיה הזאת בסרט עוסקת גם היא ב"בעיית הדיבור" של המלך - אני התרשמתי כי ג'ורג' השישי דווקא מקנא בפיהרר על יכולות הנאום שלו. ובכלל, טוען היצ'נס, כל העולם מכיר את נטיותיו הפוליטיות של המלך; היסטוריונים תיעדו שוב ושוב את עמדותיו בימי הכניעה במינכן ואת אהדתו לראש הממשלה, נוויל צ'מברליין. על כל אלה לא נאמר דבר בסרט, וזה כמובן מעורר שאלות עקרוניות יותר על הקולנוע וההיסטוריוגרפיה.

המפיקים והיוצרים של "נאום המלך" רצו שנאהב אותם: רצו שהמלכה תאהב אותם, רצו שנסכים לבטא את אהבתנו בקניית כרטיס ורצו אוסקר. ומי שרוצה שיאהבו אותו בכל מחיר, מתברר, מוכן גם להחליק את ההיסטוריה. דברים אחדים הוא אינו מזכיר כלל, וזוויות אחרות הוא מחליק ומשפץ. על מינכן, הנאצים וצ'מברליין כבר דיברנו. ומה נאמר על אופן הצגתו של צ'רצ'יל בסרט? וינסטון בעל הסיגר, האקסצנטרי, בעל המנהגים החריגים, הוא דמות קולנועית שקשה לוותר עליה. אנחנו אוהבים אותו ומוכנים לסלוח לו ולכן נצרף אותו לקופסת הסוכריות, והחגיגה תהיה שלמה. הסרט מציג אותו כיועץ טוב ומסור לג'ורג' השישי ומתעלם מכמה וכמה עובדות מביכות.

צ'רצ'יל נמנה עם תומכיו הגדולים והקולניים ביותר של אדוארד השמיני - הנסיך מוויילס שהתעקש להתחתן עם ווליס סימפסון האמריקאית הגרושה גם במחיר של ויתור על כיסאו - ובמשפחת המלוכה לא אהבו אותו. ובכלל, בשנים שהסרט עוסק בהן צ'רצ'יל היה מטרד מביך בכל "חברה טובה". העיתונים הירבו לתאר את אירועי השכרות שלו ואת דעותיו החריגות ופסקו כאיש אחד שהסוס הפוליטי שלו נגמר. בחורף-אביב 1940, כשהתברר לכולם שדרכו של צ'מברליין כשלה, שצבאותיו של היטלר הרחיבו את שליטתם באירופה ושתחזיותיו ה"הזויות" של צ'רצ'יל התגשמו במלוא אימתן, התייצב ג'ורג' השישי כחומה בצורה נגד הרעיון למנות את וינסטון הסורר לראש ממשלה. הוא רצה את לורד האליפקס, ועצם המחשבה שמתוקף תפקידו ייאלץ להיפגש עם חוסר הנימוסים הצ'רצ'ילי מדי פעם עוררה בו חלחלה. מכל המורכבות המופלאה הזאת לא נותרה בסרט אלא הדמות האקסצנטרית, וכן העובדה המרשימה שגם וינסטון, הנואם הגדול, לקה בפגם דיבור, שדווקא חיבב אותו על מאזיניו והגביר את ייחודו בעיניהם. כשמטיחים באוזני יוצרים של דרמות היסטוריות פשטניות וקצת סלפניות שכאלה טענות על עיוותים והתעלמויות מוזרות, הם מסתתרים מאחורי רצונם להציג דרמה אנושית - במקרה שלנו אולי על כוח הרצון והידידות - ואת הסיפור ההיסטורי המסובך והמורכב, שאין בו סיפורים פשוטים, הם משאירים להיסטוריונים. עם זאת, אני מתקשה להאמין שהם אינם מודעים לכוחם המכריע והמדהים בתוצאותיו לעצב את הזיכרון ההיסטורי של האדם ברחוב. גם ההיסטוריונים הפופולרים והאהובים ביותר לא יצליחו להפיץ סיפור היסטורי כפי שעושה זאת הקולנוע. כל מי שניסה ללמד סטודנטים פרק בתולדות המזרח התיכון, ודאי מכיר את תופעת התלמיד שיודע הכל כי ראה את זה בסרט על "לורנס איש ערב".

כל ההקדמה הארוכה הזאת על סרטים ומלכים המתקשים בדיבור היא כמובן תגובה של היסטוריון מתוסכל שהתבקש לכתוב רשימת ביקורת על ספר היסטוריה, שכמה מפרקיו מתארים סיפור אחר לחלוטין מהרקע ההיסטורי הנפרש ב"נאום המלך". "שלושת הקיסרים" שבשמו הם וילהלם השני של הרייך הגרמני, הצאר הרוסי ניקולאי וג'ורג' החמישי - המלך ג'ורג' של הרחובות שלנו (ובסרט סר מייקל גמבון הנפלא). מה שמקשר את השלושה - לבד מן העובדה המרה שהם עמדו בראש ארצותיהם במלחמת העולם הראשונה - הוא קשרי משפחה. שלושתם בני דודים וצאצאים של הגיבורה הנסתרת של הספר המרתק הזה. הם נכדיה של הקיסרית הגדולה מכולם - המלכה ויקטוריה.

משולש אירופה

אחד מסודות כוחה של המלכה ויקטוריה במחצית השנייה של המאה ה-19, בנוסף לעובדה שמלכותה נמשכה 64 שנים (1839-1901), היה כישרונה המופלא להשיא את בניה ובנותיה לשושלות המלוכה בכל אירופה. הדמיון בתווי הפנים של שלושת גיבורי ספרנו מדהים, ולא מעטים יתקשו לזהות אותם בתמונה הקבוצתית. אך ויקטוריה, ששמרה על קשר מכתבים קפדני ורציף עם כל צאצאיה, הורישה להם לא רק תכונות גופניות בולטות. היא היתה האימה הגדולה של העמדת הפנים וההסתרה המלכותיות. שמרנית קשוחה המקפידה בקלה כבחמורה. צניעות מתחסדת וככל הנראה גם כמה מחלות תורשתיות קשות הועברו במשפחה המלכותית הזאת מדור לדור. המלכה אליזבת השנייה - זו שלפי הדיווחים בעיתונים מורה לנכדה מה ללבוש וכיצד להגיע לטקס החתונה שלו - רחוקה רק ארבעה דורות מהמלכה ויקטוריה, וכשבוחנים את התנהגותה והליכותיה - את סגנון הלבוש, את הריחוק המתנשא ואת האופן שבו היא משליטה את מרותה על בניה ובעיקר על כלותיה - לא קשה לשער מנין כל זה בא.

ספרה של מירנדה קרטר הוא במובנים מסוימים ניסיון לכתוב ביוגרפיה קולקטיבית, סיפור חייהם ומעשיהם של שלושה דודנים: הקשרים ביניהם, מעמדם במדינות ששלטו בהן ודעיכתו של העולם ששלטו בו אל עבר האסון הנורא והמלחמה הגדולה. ההתמקדות באישיותם של השלושה, באורחות חייהם ואפילו בסיפורים הקטנים על ההתנהלות היומיומית שלהם מספקת גם את יצר המציצנות הטמון בכל קורא ביוגרפיות, בין אם הוא מודה בכך ובין אם לאו.

ג'ורג' החמישי לא התברך בחוכמה רבה או בעמקנות יתירה. בכלל, כמו בנו ויורשו, ג'ורג' השישי, גם הוא לא נועד למלוכה, ומי שלא נועד למלוכה בשושלת האלה, נשאר בצדי הדרך. לא מקפידים על חינוכו ולא מכשירים אותו לתפקיד הרם והנישא. הוא נשלח לשרת בצי, להתענג בחברת גברים ולא להטריד את ראשו בעניינים מורכבים. אך כמו שקורה הרבה במשפחות הפגומות הללו, אחיו הבוגר, הנסיך מוויילס שנועד לכתר, מת בדמי ימיו, וג'ורג', איש המשמעת והסדר הקפדני, הגיע לכס השלטון. את רוב ימיו בילה בציד אובססיבי ומילא את יומניו בפרטים מדויקים על מספר הפסיונים שצד באותו יום. כשנרגע מעט מן הציד, התפנה לעסוק באלבומי הבולים שלו ולהכביד על סביבתו במיני דרישות רשמיות של משמעת, כללי לבוש, קידות וכיבודים. את בנו דייוויד (שמאוחר יותר נעשה לאדוארד השמיני ונישא לגרושה המפורסמת) הכשיר למלוכה, ואת בנו האחר, ברטי - לימים ג'ורג' השישי - הזניח. לשבחם של יוצרי "נאום המלך" ייאמר שלא נמנעו ממיני רמזים לכך שלגמגומו של הגיבור יש קשר לידו המכבידה והרודנית של אביו.

מפת דרכים לאבדון

הדודן השני, ושמא יש לומר בכיר הדודנים, היה וילהלם השני, הגרמני בעל היד המשותקת למחצה והשפם המזדקר. גם הוא ירש מסבתו האדירה את הערצת הסדרים הטובים והמוקפדים, את ההיצמדות הקנאית לפרוטוקולים ואת השתלטנות. "וילי" נתן דרור לטירוף שלו, והסביבה השלטונית שלו לא בלמה אותו.

הדודן השלישי, ניקולאי ("ניקי" בפי הדודנים), הוליך את הטירוף שלו למחוזות אחרים. כמו דודניו, היה קפדן ששנא את תפקידו ואת המטלות שהמשרה הנחיתה עליו. הוא היה מנותק מן העם ששלט עליו, וכל רצונו היה להסתופף בחיק משפחתו האוהבת.

הטרגדיה הנוראה של סיפור הרכילות המלכותי לכאורה היתה, שבדרך זו או אחרת שלושה אישים פגומים ולא תקינים אלה, מי פחות ומי יותר, החזיקו בידיהם שררה וחרצו את גורלם של מיליונים, של יבשת גדולה. וזה עיקר ייחודו וחוכמתו של הספר הרב-שכבתי הזה. קרטר השכילה לשלב את סיפורי בתי המלוכה של אירופה במפת הדרכים המסוכנת שהוליכה אל רצח נסיך הכתר האוסטרי בסרייבו, ומשם אל מלחמת העולם.

מלחמת העולם הראשונה, תהפוכותיה ומהפכותיה סילקו מהעולם שתיים מצלעות המשולש. וילהלם גורש מארצו והעביר את שארית חייו כגולה פוליטי בהולנד הסמוכה. ניקולאי ובני משפחתו נרצחו באכזריות רבה בידי פעילים בולשוויקים, וכך כלתה שושלת רומנוב. מי ששרד היה ג'ורג' האנגלי, והוא עשה זאת, טוענת קרטר, דווקא משום שמבחינת הסמכויות ויכולות ההשפעה על הפוליטיקה של ארצו הוא היה החלש מבין שלושת הדודנים. ובכלל, הענף הבריטי של צאצאי ויקטוריה התברך ביצר קיום והסתגלות.

במלחמת העולם הראשונה, כאשר כל קשר עם מה ששמה וזכרה של גרמניה עולים ממנו היה בלתי נסבל, הם התנערו ממוצאו הגרמני של אלברט, בעלה של ויקטוריה, שינו את שם השושלת מזקס-קובורג-גותה לווינדזור ונהפכו לאנגלים מאוד. עם השנים למדו לטפח את רכוש המשפחה, להקפיד על כל תג בפרוטוקול ולהסתפק במעמד הסמלי המיוחס להם. בימים אלה, כאשר ראש ממשלת בריטניה מקונן על כישלונו של רעיון הרב-תרבותיות בארצו ועורג לשיבה אל ימי המיזוג וכור ההיתוך, אולי יימצא גם תפקיד למשפחה המלכותית במסגרת הזאת. "נאום המלך" בוודאי יחזק מאוד את המגמה, ואם נמשיך להפקיד בידי יוצרי סרטים מוכשרים ושחקנים בעלי ניצוצות של גאונות לייצר את הגרסה המקובלת של תולדות משפחת המלוכה, ייתכן מאוד שמשימה זו תעלה יפה. גם אם היסטוריונים והיסטוריוניות יוסיפו לכתוב ספרים ויתעקשו לספר את "הסיפור האמיתי".

הפרופ' אלי שאלתיאל הוא היסטוריון ועורך סדרת "אפקים" בהוצאת עם עובד



קולין פירת כג'ורג' השישי, מתוך הסרט ''נאום המלך''


ג'ורג' החמישי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו