בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הבור: הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל" מאת דן מרגלית ורונן ברגמן | גרסת א' ממשרד הביטחון

בין אם למרגלית ולברגמן יש אג'נדה בספרם החדש ובין אם לאו, מתגלה בו תמונה מחרידה של מה שהתרחש ב"קודש הקודשים" של אגף המודיעין

תגובות

הבור: הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל

דן מרגלית ורונן ברגמן. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 310 עמ', 89 שקלים

מבקר המדינה עדיין לא פירסם את ממצאי בדיקתו בפרשת "מסמך הרפז", ולכן נדרשת זהירות רבה בנקיטת עמדה באשר לתיפקודם ולמידת מעורבותם של השחקנים הראשיים בפרשה המכוערת הזאת. אך התקשורת, שמילאה תפקיד מרכזי בסיקור הפרשה ובפרשנות שניתנה לה, לא נהגה כמובן בזהירות המתבקשת. מהרגע הראשון התחלקו הכותבים לשני מחנות: מחנה גבי ומחנה אהוד. המחנה האחד צידד בעמדת הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, וטען בלהט כי הוא האיש הטוב בפרשה; ואילו המחנה השני קידם את הפרשנות של שר הביטחון, אהוד ברק, שקבע נחרצות כי קצינים בכירים ניסו לבצע פוטש באמצעות המסמך המפורסם. פרשנים חדלו אפילו להעמיד פנים שכתיבתם אובייקטיבית. לא היתה זו שעתה היפה של התקשורת.

כנספח לפרשת המסמך צצה גם "פרשת אחוזת גלנט". אף היא סוקרה תוך שהכתבים והפרשנים נקטו עמדה ברורה, בעד או נגד מינויו של אלוף פיקוד דרום לרמטכ"ל. עמדה שנגזרה לא פעם מהעובדה שגלנט היה מועמדו של שר הביטחון. לדעת דובר צה"ל, שתגובתו הבוטה לספר מובאת בסופו, הוא נכתב על ידי "כתבים שכבר הביעו את עמדתם הברורה והבלתי מאוזנת שאין בלתה, הן בכתיבתם והן בראיונות שונים שהעניקו".

אם להשתמש בפרפראזה על דברי נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, הרי שלמרגלית ולברגמן יש "אג'נדה" - הספר שכתבו נועד להפנות אצבע מאשימה לעבר הרמטכ"ל הפורש, גבי אשכנזי, ולקבוע כי התנהגותו בפרשת "מסמך הרפז" ובמה שהוביל אליה אינה ראויה, והיא שהובילה במידה רבה לא רק להשתלשלות העניינים המכוערת, אלא גם למתן חסות לקצין נוכל, שבפעולותיו סיכן את בטחון המדינה. פעולותיו של אשכנזי בפרשת המסמך אכן מעוררות סימני שאלה רבים, וייתכן מאוד שהשניים צודקים, זאת נדע אולי אחרי שיפורסם דו"ח המבקר. אך הניסיון להוכיח את הטענות שלהם מבוסס על הרבה ספקולציות ועל הקשרים נסיבתיים. ברוב דפי הספר נזהרים מרגלית וברגמן מלקבוע במפורש שהרמטכ"ל אשכנזי עשה שימוש מעשי ב"מסמך הרפז". הם רק רומזים שוב ושוב כי אשכנזי לא רק שהחזיק בלשכתו את המסמך זמן רב לפני שפורסם, אלא גם השתמש בו כדי לקדם את שני היעדים שלשמם הוא נכתב: למנוע את מינוי גלנט לרמטכ"ל ולהוביל להארכת כהונתו של אשכנזי עצמו.

סוף לרמזים ולזהירות נעשה בדפיו האחרונים של הספר. כאן קובעים המחברים במפורש שאשכנזי עשה "שימוש מניפולטיבי" במסמך. שימוש שיש בו "חתירה תחת הממשלה החוקית ותקיעת סכין בגבו של אלוף אחר" (עמ' 290).

בין אם הספר נכתב כשלמחבריו יש סדר יום ובין אם לאו, מתגלה בו תמונה מחרידה ממש של מה שהתרחש ב"קודש הקודשים" של אגף המודיעין, מערך המ"מ (מבצעים מיוחדים): בזבוזים, מסעי רכש של גבינות ונקניקים תוצרת חוץ, ימי כיף לילדי החיילים ביחידה, שימוש לצרכים פרטיים בכלי רכב מבצעיים, כרטיסי טיסה ומלונות פאר. שחיתות של ממש. "ריקבון מתקדם בחסות הדממה", מגדירים זאת מרגלית וברגמן. ומי הוביל את הריקבון, וסחף בעקבותיו מפקדים בכירים ביחידה, שהעניקו לו חסות ופעלו כדי שלא ייענש כאשר התגלו מעשיו? קצין זוטר בשם בועז הרפז. ואכן, חלק ניכר מהספר מוקדש למעלליו של הרפז, שמצטייר כנוכל רב קסם, בעל כישרון מופלא ליצור קשרים עם קצינים בכירים ולגייסם כפטרוניו, האמורים לחלצו מהצרות שאליהן הוא נקלע שוב ושוב. אחד מאלה הוא גבי אשכנזי.

"הבור" הוא למעשה שני ספרים, כפי שכותבים מחבריו. האחד עוסק בבועז הרפז והשני מוקדש לגבי אשכנזי. "שני הספרים האלה לא היו אמורים להיפגש", כותבים מרגלית וברגמן, "דרכיהם של שני הקצינים, הרפז ואשכנזי, לא היו אמורות להצטלב... אלמלא נפגשו אשכנזי והרפז... ספק אם היתה פורצת סופת ציקלון כזו, ספק אם היה כאן אפילו ספר אחד". אך השניים נפגשו. ו"המפגש בין שאפתנותו האגרסיבית, התיאבון הכמעט בריא של אשכנזי, לבין חוסר המעצורים של הרפז חרג מכל מה שאנחנו לפחות הכרנו על המתרחש באחורי הקלעים של צה"ל. כאן התערבבו באופן מסוכן סודות מדינה, אינטרסים עסקיים, בחישות בצמרת וניסיונות טיוח בוטים, שיקולי ביטחון אסטרטגיים ברמה לאומית עם חולשות אנוש קטנוניות, שאינן מבחינות בין עיקר לטפל".

כלומר, על פי הספר מקור כל הרע שהתגלה בהסתעפויותיה של פרשת המסמך, שכונה בתחילה "מסמך גלנט", הוא בקשר שבין הרמטכ"ל לסא"ל (במיל') בועז הרפז. זו התזה שביסוד הספר ועיקר המאמץ של כותביו היה לאשש אותה. לא תמיד הם עושים זאת בצורה משכנעת. בסופו של דבר, מעלה הספר סימני שאלה יותר מאשר נותן תשובות. ואכן, בנספח, בסוף הספר, מציגים מרגלית וברגמן שורה ארוכה של שאלות (כ-60) הנוגעות לרמטכ"ל ולחלקים אחרים בצה"ל שעליהן לא קיבלו תשובות. בהתייחסו לסיבה מדוע לא ענה הצבא על השאלות שהועברו אליו, כתב להם דובר צה"ל כי "השאלות שהועברו אלינו הן שאלות ממוחזרות, שמהן עולה חשד לכאורה כי גובב לידי מסמך דיבתי, ומבקשות לקעקע את אמינותו של הרמטכ"ל והמערכת עליה הוא מופקד. זאת תוך ניצול העובדה שכלובש מדים הוא מנוע מלהתייחס לחלק מהנושאים". את העדרן של התשובות הרשמיות מצדו של הצבא מילאו כותביו של "הבור" לא פעם בספקולציות האמורות להוביל את הקוראים להסיק את המסקנות המתבקשות (לדעתם של מרגלית וברגמן).

דוגמה לשימוש ספקולטיבי בנתונים שאספו היא הקשר שהם עושים בין התבטאות של הרמטכ"ל, כפי שנחשפה בחקירתו במשטרה של עוזרו, אל"מ ארז וינר, לבין החלטתו של הרפז לכתוב את המסמך. מרגלית וברגמן מגלים כי וינר סיפר במשטרה כי לאשכנזי, ששמע שוב ושוב שבידי הרפז מידע על כך שבלשכת שר הביטחון רוקחים מעשים חמורים נגדו, "נמאס", עד "שיום אחד חתך אשכנזי את הדיווח או הרכילות בעל פה. ?שיעלה את הדברים על הכתב', אמר, ?שיכתוב את זה'". כעבור חמישה עמודים הם כותבים: "אין שום ראיה כי בשלב כלשהו ביקש הרמטכ"ל אשכנזי מהרפז או מאחרים מידע שקרי או חס וחלילה ציפה שמישהו יזייף בעבורו מסמך. אך ייתכן כי הרעיון שצריך מסמך כתוב נולד אצל הרפז בדרך עקומה, בהשראתה של אותה ההערה של אשכנזי לוינר - ?מה הוא מדבר, שיכתוב'".

ובהמשך: "קצין בכיר למדי במילואים, שלדבריו שמע יותר מפעם אחת את אשכנזי מתלונן כיצד שר הביטחון מתנכל לו ולמעמדו, שאל אותו מדוע אינו מפרסם את הדברים. לדבריו, אשכנזי ענה לו שכל עוד לא יהיו דברים ממוסמכים בכתב, הוא לא יעשה דבר. אפשר שגם זה היה האות לכתיבת המסמך" (עמ' 220, ההדגשה שלי - ר"פ).

עם זאת, זהו ספר מטריד משום שמעבר לשאלה האם הוכיחו מחבריו שאשכנזי הוא "האיש הרע" בסיפור הזה, הוא מחדד את התמונה העגומה כל כך של מערכת היחסים העכורה בין רמטכ"ל לשר ביטחון ובין קציניו הבכירים של צה"ל. הספר חושף גם התנהגות מחפירה של קצינים במערך המודיעין, שגם כשהיא מתגלה אין הם נותנים את הדין עליה. צה"ל מוצג כארגון שבחלק ממרכיביו, ודווקא החשובים שבהם, פשט רקב. אם רק חלק מהדברים העולים מן הספר הם נכונים, דרוש בדק בית רציני.

מרגלית וברגמן משווים את פרשת "מסמך הרפז" בחומרתה לשלוש מהפרשיות החמורות ביותר שאירעו בתולדות המדינה, בהן צה"ל והשב"כ פעלו בניגוד מוחלט לנורמות הבסיסיות המחייבות ארגונים כאלה במדינה דמוקרטית - "מרד האלופים" נגד בן גוריון ב-1948 בעת מלחמת העצמאות, פרשת "עסק הביש" בשנות ה-50 ופרשת קו 300 בשנות ה-80. על "מסמך הרפז" הם כותבים כי "היה ערעור על חובת המרות הגלומה בשלטון החוק ועל חופש הבחירה של הממשלה לקבל החלטה, אפילו שגויה". לדעתם, "הניסיון (הזה) חייב היה לצלצל בפעמוני האזעקה יותר מכפי שנשמע דנדונם בוויכוח הציבורי".

דובר צה"ל בתגובה לספר מכנה אותו "פרסום דיבתי ומגמתי". נותר, לפיכך, להמתין ולראות אם יגיש גבי אשכנזי תביעת דיבה נגד מרגלית וברגמן. אך בין אם תוגש תביעת דיבה ובין אם לא, סיפורה של פרשת "מסמך הרפז" תם ולא נשלם. "הבור" הוא רק ירייה אחת בקרב המתנהל על שמו הטוב של הרמטכ"ל הפורש ועל שארית אמינותו ודימויו של שר הביטחון. אין ספק שנכונו לנו יריות רבות נוספות בשדה המערכה המגלה את פניהם המכוערים, המפחידים והמסוכנים של אחורי הקלעים במערכת הביטחון.

ואי אפשר כמובן בלי התייחסות למהירות שבה נכתב הספר. הוצאתו לאור בדיוק ביום שבו סיים רא"ל גבי אשכנזי את תפקידו מעידה על כך שמלאכת הכתיבה נעשתה במהירות שיא. בין השאר בא הדבר לידי ביטוי בסגנון הכתיבה. הספר נקרא ככתבה עיתונאית ארוכה ובראש כל פרק ישנן כמה שורות שסגנונן דומה במידה רבה לכותרת משנה לכתבה במגזין של עיתון פופולרי. עם זאת, לא מצאתי טעויות רבות. אחת כזאת היא ההתייחסות לסעיף "ריגול חמור", שהוא 113ג' ולא 117ג' (עמ' 267).

אני מודה כי כמי שמסקר את התחום הצבאי שנים ארוכות, קריאת הספר לא הובילה אותי להכרעה ברורה באשר למידת מעורבותו של הרמטכ"ל אשכנזי בהשתלשלות הפרשה הקרויה על שמו של בועז הרפז, אך היא הותירה אותי מודאג עוד יותר מכפי שהייתי.



הרמטכ''ל גבי אשכנזי ושר הביטחון אהוד ברק. מלחמת גרסאות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו