בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע | כסף בחינת כיסופים

פרשת "ויקהל"

תגובות

בפרשת השבוע שלנו מסתיימים פרקי הציווי על בניית המשכן ומתחילה מלאכת הבנייה עצמה. מיד בתחילת הפרשה נאמר "ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר. קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה', זהב וכסף ונחשת" (שמות לה, ד-ה). משה מצווה על בני ישראל להביא תרומה לבניין המשכן וממשיך ומפרט את סוגי התרומות השונות הנדרשות: בדים, עורות, שמנים ואבנים טובות. בעזרת רכושם של בני ישראל ייבנה ביתו של הקב"ה, אך אין מדובר בקנס או במס, אלא בתרומה.

בפרשה הקודמת הוכיחו בני ישראל שיש להם חפץ במרכז גשמי לעבוד באמצעותו את הקב"ה, ורצון זה התבטא גם הוא באותה הדרך, בנתינת זהב: "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן. ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה, ויאמרו אלה אלהיך ישראל" (שם לב, ג-ד). עתה מנותב רצונם אל נתיב אחר, ליגלי. הציווי על התרומה לבניין המשכן הוא תמונת ראי של נתינת הזהב למעשה העגל.

אך העניין שהתורה מקדישה לו פסוקים רבים בתחילת פרשת השבוע שלנו אינו התוצאה אלא תנועת הנפש הדקה של הנתינה. תמונת הראי של מעשה העגל איננה צינית. ההיגיון העומד בבסיס בקשת התרומה הוא היגיון עתיק יומין. אדם אינו יכול לספק את כל צרכיו בעצמו, לכן הוא משלם תמורת חפצו בכסף. הכסף הופך לייצוג פיסי של רצון האדם. לפי "הזוהר" מכאן בא שמו: "כסף" לשון "כיסופים" (זוהר ח"א קכג). הרצון האנושי הוא כלי, וכמו כל כלי הוא יכול להתמלא הן בתוכן חיובי הן בשלילי. פרשת השבוע שלנו והפרשה הקודמת מציגות בדיוק את שני הפנים הללו: כוח רצון אנושי המתבטא בצורה זהה ומבטא שתי תנועות נפש הפוכות: כאן נתינה לבניין המשכן וכאן נתינה לעשיית העגל.

בני ישראל נולדו ממצרים אל המדבר, ממש כפי שאדם וחוה נולדו מתוך גן עדן. לידה זו מסמנת את תום תקופת הילדות ותחילתה של תקופת התבגרות, שעתידה להימשך כל המסע במדבר. לאורך ספר שלם הלכו בני ישראל במדבר וקיבלו את כל צורכיהם, כמו ילדים המלווים בידי מבוגר אחראי. לאט לאט ניעור בהם הרצון להחזיר, לתת משהו משלהם לקב"ה.

המעשה הראשון שעליו מספרת התורה לאחר הגירוש מגן עדן הוא לידת קין והבל, ומיד אחריו: "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה. והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן" (בראשית ד, ג-ד). הפולחן הוא דחף ראשוני ביותר והוא מאפיין מובהק של האדם המבוגר. האדם המכיר בכך שהוא אינו לבדו בעולם מבקש לתת משהו משלו לבוראו.

גם שם, בפרשת בראשית, לא עוברת הנתינה באופן חלק, וקין והבל מתמודדים עם השאלה מהי מתנה רצויה ומהי מתנה שאינה רצויה, כיצד יש לתת ומה יש לתת. הרצון לתת משהו משלי לקב"ה אינו החלטה מושכלת אלא ממש יצר, כמו מסתובבת אנרגיית הנתינה במחזור הדם ומתפרצת במקום שניתן לה מקום. לכן, השאלה שקין והבל מתמודדים אתה היא שאלה טובה שהתשובה עליה תלך ותשתכלל: מקורבנותיהם של קין והבל, דרך קורבנותיהם הראשוניים של נח, של אברהם, יצחק ויעקב, דרך קורבן הפסח והקורבנות שהוקרבו במעמד הר סיני ועד לניסוח המלא של תורת הקורבנות, שאליו נגיע בספר הבא. תהליך אבולוציוני זה של משטור ופירוט עבודת הקורבנות מלמד יותר מכל על הצורך האנושי שקין ביטא קין בחרונו, שהקורבן יתקבל ברצון.

פרשת השבוע שלנו מספרת את סיפור הרגע שקדם למשטור הסופי של תנועת הנפש הזאת. בספר ויקרא כבר לא נשאר כמעט רווח לספונטניות ולנתינה מתוך דחף. אך עתה, כדי ליצור את המסגרת הזאת, מתבקשים בני ישראל לתרום "כל נדיב לבו". הדחף האותנטי, הבריא, להביא משהו ממני לקב"ה, דחף שבוטא בפרשה הקודמת במסגרת לא נכונה, מתבטא כאן במקום הנכון, אך כמותו יוצא משליטה: "ויאמר אל משה לאמר מרבים העם להביא, מדי העבודה למלאכה אשר צוה ה' לעשת אתה. ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא" (שם לה, ה-ו). המלה "ויכלא" מופיעה רק עוד פעם אחת בתורה, בסיפור המבול, "ויכלא הגשם מן השמים" (בראשית ח, ב), ואזכורה כאן יוצר רקע אסוציאטיבי רב עוצמה. הרצון לתת כמעט הציף את הארץ, עד שהיה צורך לכלאו כפי שנכלאו מי המבול.

משה מלמד את בני ישראל שמעשה הנתינה, המונע מדחף ראשוני כל כך בנפש האדם, הוא מעשה דיאלוגי. היכולת לתת לפי מידה הופכת למדד להתבגרותו של העם, הלומד שאין לתת לאחר בלי לראות את האחר, ושרק נתינה במידה הנכונה תוביל לבניית ביתו של הקב"ה ולהשכנתו בתוך מחנה ישראל.



המשכן ואוהלי השבטים. ציור מבית הכנסת בדורה אירופוס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו