בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוצם עין אחת | פסיפס תל-אביבי

תגובות

"ממלא מקום", אוצרת רונית עדן, גלריה גל-און, תל-אביב

אחרי שבמשך זמן רב בוססה גלריה גל-און ברצף של תערוכות בינוניות, נדמה שמצאה את קולה בתערוכות קבוצתיות מקוריות ומעוררות עניין שאצרו אוצרים אורחים. כזאת היתה התערוכה הקודמת "ט"ו איש על תיבת מת" שאצרה אילת בן-דור, וכזאת היא גם התערוכה הנוכחית, "ממלא מקום" שאצרה רונית עדן. התערוכה הקבוצתית עוסקת בנושא "יצירת דימוי ויזואלי למקום שאינו קיים", אבל אפשר פשוט ליהנות מרעננותן, מההומור שבהן, ומהחיבורים הפנימיים.

הרן מנדל חופר "מחילה" ומבקיע אל חצרה הפנימית של טירה ימי-ביניימית, מגיח בדמות כלת-ערפדים ענוגה וזרה לרוח המקום. בפסל שמנדל הצמיח מבסיס של פורמייקה שחורה המקרטעת על ארבעה משפכים כחולים, שממנה מתדגלים שלושה טוטמים מאולתרים מבתי מנורה - מנדל ממלא מקום לפיסול של דושאן ויורשיו באופן מבריק ומצחיק. בעבודה השלישית, "פיקניק", מגיע הצחוק ומילוי המקום לפיטמו - גוש שיש שעתיד לחשוף מקרבו את גבריותו, יוצא לפיקניק ויושב על שרפרף פלסטיק, וסנדלי גומי לרגליו. היצירה אינה לוקחת את עצמה ברצינות יתרה, ועם זאת היא נבונה.

מרים הקון מדפיסה טקסטים מצחיקים ותולה אותם לעצמם על הקיר תחת הכותרת "השמים יכולים לחכות", בעוד הארץ מתפלשת בטיפשותה השמימית, בהומור של צעירים. בווידיאו "מעבר לקשת בענן" הקון נוטלת קליפ מהטלוויזיה הגרמנית, שיר ששרה דליה לביא לירושלים מעל פסגת הר הזיתים; הקון מחליפה את השיר בשיר מ"הקוסם מארץ עוץ" וגם משנה את תנועותיה של לביא בהתאם. התוצאה מצחיקה ומצמררת בו בזמן, נוגעת באובדן התום והשמחה של אומה שלמה. אצל יעל אפרתי השמים אמנם ירדו למטה אך הם הפכו למחיצת גבס מנוקבת בעשרות דיבילים אדומים, כמו כוכבים. ציורי הטושים הצבעוניים והשחורים של אלהם רוקני הם כציוריו של דייוויד הוקני אוריינטלי; פרטנות דקורטיבית לצד תום יומני, כמו כתמיות המלאך המותש היושב על ספה מצועוצעת, או יופיו הנוקדני של חדר המראות העולה בדמיונה של נערה בת עשרה המחליפה מקום במקום. עילית אזולאי ב"מחשבה דו סיטרית" מרכיבה מקום כתפאורה של קטעי זיכרונות, שותלת במקום נטול מקום זיכרונות דוממים.

אפרת שלם - וידיאו / נעמי לשם - "ישנים", גלריה חזי כהן, תל-אביב

גלריה חזי כהן הדרימה לחלל חדש, רם ונישא, ועם המעבר נדמה שהגלריה עוברת מהפך אמנותי שיש לקוות שימשיך ויעמיק. הגלריה חונה לגדות שוק העלייה השומם והאפל (מבעד לעזובה ניתן לראות את יפי הבניין). בחלל הגלריה העליון מוצגים פניני וידיאו מוקדמים של אפרת שלם, שבשניהם מתרחשים מסעות שונים זה מזה. ב"רודולף ואני" המסע מתרחש בספרו המצולם של אמן הגוף האוסטרי רודולף שוורצקוגלר. ידיה של שלם מדפדפות בו קדימה ואחורה לפי היגיון ההפעלה של הוידאו עצמו. כפותיה מלטפות את גופו המיוסר, הפצוע, החבול, המדמם, כמו מרפאות את הגוף הזה שהוטל בו מום בשם האמנות.

ב"קו תנועה" המצלמה יוצאת למסע רציף מבעד לחלון מכונית בין בתי העץ של פרוור אמריקאי טיפוסי. הבתים נדמים לתפאורת סרט שעתידה להיהרס על כל מאפייניו של החלום האמריקאי. שלם ניחנה בהבנה אמיתית, מופנמת, של מהות הווידיאו - כפי שאפשר להיווכח מהעבודות השונות, אשר נפגשות בהיגיון הפנימי של הווידיאו, שהוא לא קולנוע כפי שרבים טועים לחשוב.

בחלל התחתון, המפולש כבריכה של אור, תלויים סביב סביב עשרות צילומי ה"ישנים" של נעמי לשם. צילומי בני נוער מגרמניה, משווייץ, ארצות הברית וישראל המצולמים ישנים במיטותיה. מבחינה רעיונית-אמנותית התערוכה מתאימה יותר לתערוכת גמר של אחד מבתי הספר לאמנות ולא לתערוכה ברמה גלריסטית מוזיאלית. מבחינת עשייה וגימור - התערוכה שואפת אל הגלריסטי-המוזיאלי. מה שמכריע את הכף לחיוב זו האובססיה והריבוי של הנערות והנערים שהמצלמה פולשת אל שנתם המופקרת, שינה שאננה של אנשים צעירים המבטלת כל הבדלי לאום וגזע. הנעורים משתנים לנגד עינינו לבגרות.

מעבר לפינה, ברחוב העלייה, בוויטרינה של "החנות" קם בכל מוצאי שבת לתחייה תיאטרון החפצים של אריאל קליינר, אמן ומוסיקאי. הוא מציג חרבות של להבי סכינים יפאניות, והמערך הזה של מאות הלהבים מחובר בחוטים למנוע זעיר המזיז אותם לאט במין תזוזה היפנוטית. תערוכתו של קליינר היא חלק מסדרה של תערוכות יחיד בוויטרינות של "החנות", בעיר שיש בה כל כך מעט חללי אמנות הפונים אל הרחוב.

דרומה יותר, בגלריה הרצל 121, מוצגת "נשל: יחסים של פיתוי ודחייה", שאצרה כרמית בלומנזון, תערוכה פואטית ויפה אך גם צפויה מדי. מבין כל הנשלים אגע ביצירה אחת ומיוחדת של אמן יוצא דופן בדור הצעיר, אודי צ'רקה. הוא מציג זר של עצמות, בהירות ומוארכות ועשויות מפורצלן, שאגד לזר ברצועה של ניילון תכול. יש משהו בחיבור החומרים הזה, הגבוה והנמוך, ובהידוק הרעיוני והפלסטי, הבורא עבודה פשוטה, חזקה ויפה במינה, אניגמטית ואלימה - ככל יצירתו המאגדת ניגודים.

רעות פרסטר - "הלוחם והנער", גלריה נ&נ אמן, תל-אביב

בצפון הישן, גלריה נ&נ אמן הוותיקה חידשה ושידרגה את חללה ועתה הוא נקי והגיוני יותר. כדי להגיע אל לב תערוכתה של רעות פרסטר יש לעבור מבעד לתפאורה שהיא נקודת המוצא אך גם מקור לחיכוך והגחכה. פרסטר בוחנת את שיקום הגבריות בעידן המודרני מבעד לגברים מיער חדרה, חברי "לוחמי האור" המחנכים נערים בעלי ליקויי למידה באמצעות פעילויות מעשיות של יחסי מורה ותלמיד, מבעד לשחזור מיתוסים של עולם הלוחמים העתיק. בעזרת עבודות וידיאו, צילומי צבע וחרבות היא יוצרת מלאכת מחשבת של ברזל ועור. זה הרקע לסדרת "פסיפסים" עשויים מנחשים דקים וצפופים של פלסטלינה צבעונית על פני מצעי קרטון. בכל אחד מהם פרסטר מבודדת ומעצבת את אחת מחרבותיהם של "לוחמי האור", אך לפעמים נפרמים התלמים וישות אמורפית, מופשטת, של רוח קודש נשית מרחפת על פני שדה הקרב; רוח של פלסטלינה מעוכה.



תערוכתו של אריאל קליינר בוויטרינות של 'החנות'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו