בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא היתה עוד אשה כמוה

במלאות חמש מאות שנה להולדתה של דונה גרסיה נשיא, הגבירה היהודייה העשירה ביותר באירופה של המאה ה-16, שנודעה בין השאר כמחדשת היישוב היהודי בטבריה ואולי כחלוצת הרעיון הציוני

3תגובות

Gracia Nasi por Esther Mucznik A Esfera dos Libros Lisboa, 2010, 208pp

עתמול, עיתון לתולדות ארץ-ישראל ועם ישראל, מס' 213, יד יצחק בן-צבי, 33 עמודים

במלאות חמש מאות שנה להולדתה של דונה גרסיה נשיא, ראו אור בעברית הרומאן עב הכרס של יצחק גורן-גורמזאנו, "השקר הקדוש", וחוברת מצוינת של כתב-העת "עתמול" (גיליון 213), שיוחדה כמעט כולה לדמותה ולפועלה של המכונה "הגבירה". בעמוד הראשון של "עתמול" מובא תצלום של מדליה, שהוטבעה בפררה לכבוד נישואי אחייניתה, גרסיה לה צ'יקה, עם בן משפחתה שמואל נשיא. החתונה התקיימה בעיר פררה, מקום שבתה באותה עת של הצעירה, שהתייתמה בהיותה בת 15 מאמה בריאנדה, אחותה של דונה גרסיה. במשך דורות רבים נחשב הדיוקן שעל המדליה כזה של דונה גרסיה ולא היא.

הביבליוגרפיה המובאת במאמרים המעניינים שכתבו ירון בן נאה, משה אורפלי, אינסיו שטיינהארט ואניטה נוביסקי, מצביעה על מיעוט המחקרים ההיסטוריים שנכתבו בשפה העברית על הגבירה העשירה ביותר באירופה של המאה ה-16, ביאטריש דה לונה, או כפי שאנו מכירים אותה: דונה גרסיה (מנדס) נשיא.

עוד ספר היסטורי על דונה גרסיה - בפורטוגלית - שיצא לאור עתה הוא מפרי עטה של אסתר מוצ'ניק, עיתונאית ב"פובליקו", החשוב בעיתוני פורטוגל. המקורות והעדויות שמשתמשת בהם מוצ'ניק לקוחים בעיקר משני ספריו של ההיסטוריון הגדול ססיל רות, "דונה גרסיה נשיא" ו"דוכס נקסוס לבית נשיא" (1948), שתרגומם לעברית ראה אור ב-1953, וכן מספרה הגדול של אנדרה ברוקס העליון, "האשה שהתמודדה עם מלכים", הכתוב אנגלית, שראה אור ב-2002. בצד אלה גם שאבה מוצ'ניק עדויות מיומניהם של נוסעים, כמו הגרמני הנס דרנשוואם, שכתב על איסטנבול, סלוניקי וירושלים של המאה ה-16, הנזיר פנטליאאו דה אבירו הפורטוגלי, שנסע במזרח במאה ה-16, והכרוניקאי היהודי מאיטליה יוסף הכהן, בן המאה ה-16, בעל "עמק הבכא".

ספרה של מוצ'ניק נועד לציבור הקוראים בפורטוגל, שיש בהם כיום רבים המחפשים את שורשיהם. מלות שיר על געגועים לעיר קואימברה עלו בזיכרוני כשקראתי על שהותה של ביאטריש דה לונה, השם שנשאה דונה גרסיה עד שובה לחיק היהדות, בעיר האיטלקית פררה. בפרק זה מציינת מוצ'ניק שהנוצרים החדשים מפורטוגל התגעגעו בכל מקום למולדתם, וראו בעצמם גולים. אבחנה זו נשענת על קורים דקים מן הדק, אבל גם מעוררת התרגשות, בהיות ה"געגועים" מאפיין מפורסם של העם הפורטוגלי, כדבר משפט הפתיחה של הרומאן הפורטוגלי הקלאסי, "ילדה ונערה", מאת ברנרדים ריביירו, בן המאה ה-16: "ילדה ונערה הייתי כשנלקחתי מבית אמי למקום רחוק", הנחשב למשפט היפה ביותר בספרות הפורטוגלית, ובד בבד הוא המשפט התמציתי ביותר, המבטא את רחשי הלב של הפזורה, את הגעגועים על ארץ אבודה.

שבעת תלאות, מצאה דונה גרסיה מנדס בפררה חברה סובלנית ודוכס (לבית אסטה) נוטה חסד. היא נולדה בליסבון ב-1510 בשם ביאטריש דה לונה למשפחת נוצרים חדשים מקסטיליה, שהגיעה לפורטוגל עם גירוש ספרד. היא ואחותה בריאנדה נישאו לשני אחים, יהודים מומרים, מבוגרים מהן בשנים, פרנסישקו מנדס (צמח בנבנישתי) ודיוגו מנדס נשיא, שהיו בנקאים וסוחרים שעסקיהם חבקו עולם. במות בעלה היתה ביאטריש בת 27. פרנסישקו מנדס הוריש לה את כל הונו ומינה אותה כמנהלת עסקיו בסיוע אחיינו ז'ואאו מיקאס. אחיו דיוגו ניהל את סניף הבנק שלהם באנטוורפן.

ביאטריש החליטה לעבור לאנטוורפן ולהצטרף אל גיסה דיוגו, "מלך התבלינים של אירופה", ואיש כספים גאוני. לכל אחת משתי האחיות היו בנות, ששימשו לא פעם קלף מיקוח בזמן הרדיפות שנרדפו האחיות. אנדרה ברוקס העליון, שכתבה, ככל הנראה, את הספר המקיף ביותר על דונה גרסיה, טוענת ש"הגבירה" נמלטה מפורטוגל לאנטוורפן לא מפחד האינקוויזיציה, אלא מפני שהמלך ז'ואאו השלישי דרש ממנה להפקיד את בתה בת השנתיים בחצר המלוכה, תחבולה שנועדה להשתלט על רכוש המשפחה, לכשישיא המלך את הבת לאחד ממקורביו.

אנטוורפן של המאה ה-16 היתה המרכז המסחרי העשיר ביותר באירופה. שם קיבלה משפחת מנדס מן העירייה ארמון מפואר. וכאן החלה דונה גרסיה להקים רשת של סוכנים שפעלה להצלת אנוסים מציפורני האינקוויזיציה. אך הקיסר קרלוס החמישי ששלט בארצות השפלה זמם להשתלט על העושר האגדי של משפחת מנדס, מה שאילץ את האחיות (האח דיוגו מת וציווה שהונו ינוהל על ידי גרסיה), לעזוב את אנטווורפן למקום בטוח יותר.

דרך הנדודים שלהן הוליכה אותן לוונציה. האחיות לא חזרו ליהדות בגלוי וגרו בארמון ליד הריאלטו. לפי מקור אחד, מספרת מוצ'ניק, הסוכן של בריאנדה היה נשלח להביא מזון כשר מן הגטו. כאן קשרו המומרים קשרים גלויים עם היהודים. בריאנדה לא השלימה עם השתלטות אחותה על ההון המשפחתי וברגע של משבר הלשינה עליה שהיא דבקה ביהדות. תוצאות ההלשנה היו הרות אסון, והן נחלצו רק בסיוע הסולטן הטורקי, שעמו היו לדונה גרסיה קשרים. התחנה הבאה היתה פררה. שם עשו שנים אחדות עד שיד האינקוויזיציה השיגה גם את דוכסות ד'אסטה.

הארמון בפררה היה המטה הראשי של רשת ההברחה הסודית. כאן התוודעה דונה גרסיה אל נשים יהודיות משכילות שעשו עליה רושם גדול, כמו דונה בנבנידה אברבנאל, שהיתה ממחנכותיה של בתו של יורש העצר דון פדרו מטולידו, פומונה ממודנה, משוררת ומלומדת בתלמוד, ופיורטה ממודנה שהתמחתה ברמב"ם. בשל קשריה הענפים קיבלה דונה גרסיה מן האפיפיור תעודת-מסע שאיפשרה לה לנסוע לכל מקום. ב-1552 הגשימה סוף סוף את חלומה ויצאה לטורקיה עם בתה

אנה-ריינה ועם פמליה גדולה לאחר שחתמה על הסכם עם אחותה שנשארה בפררה. האחיין ז'ואאו מיקאס, יד ימינה, יצא לטורקיה רק מקץ שנה.

דונה גרסיה נטשה עולם עוין אך מוכר. בטורקיה היתה עתידה להיפגש עם עולם זר לה לחלוטין. בפרק על האימפריה העותמאנית של סולימאן המפואר מביאה מוצ'ניק בין השאר את מכתבו של יצחק צרפתי מאיזמיר אל יהודי אירופה ובו הוא כותב: "אני יצחק צרפתי, למרות שאני ממוצא צרפתי ונולדתי בגרמניה, שבה גדלתי לרגלי מורי הנערצים, אני אומר לכם שטורקיה היא ארץ של שפע שבה, אם רוצים, אפשר למצוא מנוחה. מכאן פתוחה הדרך אל ארץ הקודש. כלום לא מוטב לחיות תחת שלטונם של המוסלמים? כאן יכול כל אדם לנהל את חייו בשלום תחת גפנו ותאנתו".

ואמנם, האנוסים נהרו אל האימפריה העותמאנית. מוצאים אותם בסלוניקי, אלבניה, בולגריה, מקדוניה, בלגרד, סרייבו, רגוזה וספליט. כניסתה של דונה גרסיה לאיסטנבול מתוארת בתעודות מן התקופה ככניסה מלכותית. לפי המתואר פמלייתה נכנסה לעיר בארבע מרכבות מפוארות ובלוויית פלוגת שומרים חמושים. היא התיישבה בפרבר ההדור של גלטה בחיק המושבה האירופית. שם ניהלה המשפחה את חייה בסגנון אירופי, בארמון מוקף גן של אורנים וברושים. כעבור שנה הגיע גם ז'ואאו מיקאס עם אחיו ברנרדו. האחים נימולו ונקראו מעתה דון יוסף נשיא ושמואל נשיא. יוסף, שתואר על ידי הנוסע הנס דרנשוואם כגבר גבוה, בעל זקן שחור, נאה ולבוש היטב, נשא לאשה את ריינה - בתה של גרסיה.

ביתה של דונה גרסיה באיסטנבול היה למקום מקלט לאנוסים נמלטים. על פעילותה כתומכת בבריחה ובפליטים אין כמעט תיעוד, מפני שמדובר במעשים סודיים. העידו על כך בני דורה רק לאחר מותה. משורר מסלוניקי כתב שהעם היה הולך לאיבוד אלמלא באה לו הצלה מבית נשיא. נדיבותה לא ידעה גבולות וסביב שולחנה ישבו יום יום שמונים עניים. כן הרבתה לפדות שבויים שנחטפו על ידי פיראטים. בביתה גם נפגשו מלומדים ואנשי רוח כמו יוסף קארו, יהושע סונצ'ינו, שמואל דה מדינה ואחרים.

היא יזמה חרם על אנקונה, שבה יהודים נאסרו ואף הועלו על המוקד. בין אלה שהועלו על המוקד היה סוכנה יעקב מוסו, ואילו סוכנה הנאמן, יצחק ארגז מרגוזה, נאסר ורכושו הוחרם. בספרו "עמק הבכא" כתב הכרוניקאי של התקופה, יוסף הכהן: "היתה באיסטנבול גבירה מגזע המאראנוס ששמה היה ביאטריס. היא פנתה אל השולטן, שכתב לאפיפיור לשחרר את אנשיו, אך ללא הועיל. היא העבירה את המסחר כולו מאנקונה לעיר השכנה פזרו, והכריזה חרם על אנקונה". החרם הצליח רק באופן חלקי.

קודם מותו ביקש פרנסישקו מנדס להעביר את עצמותיו להר הזיתים. עשרים שנה אחרי כן הצליחה דונה גרסיה לשלוח את שרידיו מליסבון לירושלים, שם נקברו ב-1554. לפי הנוסע הגרמני דרנשוואם, הקבורה החדשה נעשתה לפי הטקס היהודי והיתה מלווה בצדקה נכבדה לעניים.

ב-1560 חכרו דונה גרסיה ודון יוסף נשיא מן הסולטן את העיר טבריה ועיבוריה במטרה ליצור מקום מקלט ליהודים נרדפים. בתקופה זו היו חומות טבריה הרוסות, היבול החקלאי זעום והאוכלוסיה מעטה. דון יוסף שלח ספינות לוונציה ולאנקונה להביא יהודים בעלי מלאכה, וב-1565 הסתיימה עבודת קימום החומה, ניטעו עצי תמר, תפוזים ואורנים, הונחו יסודות לתעשיית הטקסטיל ולייצוא תמרים ותפוזים, ושופצו בתים. לפי הנוסע הפורטוגלי פנטליאאו דה אביירו התכוונה גרסיה לבוא לארץ ישראל עם כל משפחתה ולגור בה. אבל הדבר לא עלה בידה. ההתיישבות לא הצליחה. היא לא עמדה בפני התקפות של בדווים ודרוזים או התנגדות הפרנציסקנים. במאה ה-17 נותרו בעיר מעט מאוד יהודים.

הכרוניקאי יוסף הכהן מייחס למשפחת נשיא את ראשית הרעיון המשיחי על שיבה לארץ ישראל והתנחלות בה. יש היסטוריונים שרואים ב"הגבירה" את חלוצת הרעיון הציוני. מוצ'ניק כותבת שהיה בתקופה ההיא (לפחות עוד) אדם אחד שראה את הגורל הטרגי של היהודים כפועל יוצא של היותם חסרי מולדת וכוח פוליטי, והוא דמיאאו דה גואס (Damiao Gois de), פילוסוף והומניסט פורטוגלי, שהיה חברו של אראסמוס.

למרות כשלון החרם על אנקונה היו השנים באיסטנבול מאושרות. כאן חזרה ליהדות בלא חשש והיתה נערצת. אחותה בריאנדה מתה בפררה ב-1557 לאחר שרשיון המסע שלה בוטל. סוכנה טריסטאו דה קוסטה הודה בחקירת האינקוויזיציה שבריאנדה ובתה יהודיות, וכך גורשו השתיים מוונציה. בתה של בריאנדה נשארה חסרת מגן, ודונה גרסיה החליטה להשיא אותה לשמואל, אחיו של דון יוסף, שנשלח לפררה לממש את הנישואין. בהזדמנות זו נטבעה המדליה שעליה דיוקנה של גרסיה צ'יקה.

דון יוסף נשיא, שאהב את הדיפלומטיה, היה לידידו וליועצו של יורש העצר סלים, וכשהיה סלים לסולטן מינה אותו כמושל האיים היווניים שנכבשו מידי ונציה, והעניק לו את התואר דוכס נקסוס. גרסיה מתה באיסטנבול ב-1597 בגיל 59. באימפריה העותמאנית השתרר אבל כבד, והמשורר סעדיה לונגו מסלוניקי הקדיש לה פואמה. לפי ססיל רות, "לא היתה עוד אשה כמוה שמילאה תפקיד כה חשוב בתולדות הפזורה".

אסתר מוצ'ניק כתבה ספר היסטוריה מרוכז, תמציתי ומאיר עיניים, העוקב אחר נתיב בריחתה של דונה גרסיה אל חוף מבטחים ומאיר את פועלה הפיננסי ואת חזונה הפוליטי. יש מקום לספר כזה בלשון העברית ומן הראוי לתרגמו.



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו