בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות ומכתבים למוסף ספרים

תגובות

בזכות ספרי שוקן

בתגובה לראיון שערך דוד ב' גרין עם אלטי קרפר ("הארץ, ספרים", 16.2). קרפר, העורכת הראשית של הוצאת שוקן בניו יורק, צעירה מדי כדי לדעת איזו השפעה אדירה היתה לספרים שזלמן שוקן הוציא לאור בברלין בגרמנית בשנות ה-30. רק כעבור 80 שנים, כאשר עברתי לדיור מוגן, מסרתי לספריית "בית אריאלה" בתל אביב את אוסף "ספרי שוקן" הדקים, בצבעי הפסטל שלהם, שליוו אותי מאז היותי ילדה שגדלה במשפחה ציונית בברלין.

הציונים בגרמניה, והם מתי מעט, האמינו כמו האנציקלופדיסטים הצרפתים, בידע כיסוד למהפכה. כך למשל הסטודנטים, חברי הסתדרות הסטודנטים הציונית בגרמניה, עברו בחינות בתולדות עם ישראל כדי לקבל תואר ודרגה, כמקובל בארגונם.

שוקן, בעצה אחת עם חבריו הציונים, העשיר את ארון הספרים של יהודים רבים קוראי גרמנית בספרי יסוד של התרבות היהודית והעברית: סופרי ההשכלה, סיפורים חסידיים, שירי ביאליק וטשרניחובסקי, כתביו של עגנון, כתבי ברנר ואחד העם. דור שלם של צעירים יהודים בגרמניה גדל על האוצר של ספריית שוקן בגרמנית.

אנחנו גם ידענו כי זלמן שוקן העניק שכר חודשי לעגנון. לרוע המזל, הוא כבר לא היה בחיים כאשר עגנון זכה בפרס נובל.

זהו סיפור של שיתוף פעולה בין יהודי חם, איש מסחר מצליח, לבין חבורת ציונים, רובם אקדמאים. חבל שזלמן שוקן לא זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית. דור שלם חייב לו תודה על כך שבאמצעות התרגומים לגרמנית שהוציא לאור בברלין, הם עשו הכרה עם התרבות היהודית.

אסתר הרליץ תל אביב

לא נשלח מחליף

בתגובה למכתבה של דינה פורת על ספרו של משה זונדר ("הארץ ספרים, 23.2). פורת עושה מלאכה חשובה בתגובתה לדברים שכתב משה זונדר בספרו "חי, צומח, דומם", ולדברים שכתב עמרי הרצוג בביקורתו, בתגובה לטענתו של זונדר כי מי שניצל, ניצל בזכות הקרבתו של אחר. פורת יוצאת חוצץ, בצדק, נגד טענה זו שאין לה כל בסיס במציאות. משפט אחד בדברי פורת ראוי לבחינה. היא כותבת: "ברור שהיו מי שפגעו בזולתם בדרכים שונות, מגניבת נעליים ולחם ועד שיגור מישהו אחר במקומם למקום ממנו לא שב". נראה לי שגם פורת לא התכוונה לומר שמי שהיה מיועד להישלח למקום ממנו אין חזרה היה בעמדה שאיפשרה לו "לשלוח" מישהו אחר. נראה לי שכוונתה של פורת היה לומר כי אם מישהו הצליח להתחמק ממשלוח כזה, לעתים קרובות בא אחר במקומו, לרוב כדי להשלים את המניין המיועד למשלוח. מי שהצליח להתחמק בוודאי לא שלח את מחליפו במקומו.

מי שהצליח להתחמק לא היה בשום מקרה אובייקט, אלא סובייקט, קורבן, מי שלא היתה לו כל השפעה על גורל חבריו.

לאחרונה התחדשו המחקרים על תפקידם של חברי היודנרטים והקאפו במחנות. בניגוד לגישה הפשטנית-משהו, ששלטה בשנים הראשונות אחרי השואה, במחקרים החדשים רואים גם את אלה בראש וראשונה כקורבנות בעצמם.

דוד רינגולד תל אביב

לעורר את בלוטות ההיסטוריה

בתגובה לרשימתו של אלי שאלתיאל על הספר "The Three Emperors" ("הארץ, ספרים", 23.2). גם אני זעתי באי נוחות במושבי בעת הצפייה בסרט "נאום המלך". הסרט מעולה מכל הבחינות: המשחק, הבימוי וכיו"ב, וגם המבקרים גמרו עליו את ההלל. השאלה המתעוררת היא רק בנוגע לאמינות של פרטיו ההיסטוריים. האם לא ייפו יוצריו את דמותו של ג'ורג' השישי ושכחו את אהדתו, עד למלחמה, לגרמניה הנאצית, לרבות התייחסותו החיובית לצ'מברליין עם חזרתו ממינכן?; האם לא גרמו לדמותו של אחיו להיראות גרוטסקית מדי?

שאלה דומה - הקשורה באמינות היסטורית - התעוררה גם בישראל בנוגע לספר "אחוזת דג'אני": בספר הובלטו כזכור הבטים שליליים, שכלל לא היו, אצל אחד מגיבוריו - חיים קלווירסקי. ואכן הדבר עורר, ובצדק, תרעומת גדולה אצל צאצאיו ומוקירי זכרו, והסופר, אלון חילו, נאלץ לצאת בהבהרה חד משמעית שהספר, על כל דמויותיו ואירועיו, הוא בידיוני לחלוטין. בית המלכות האנגלי דווקא גילה אהדה, מסיבות מובנות, לסרט "נאום המלך". אך בסופו של דבר אני רוצה "לעודד" את הפרופ' שאלתיאל: עדיף שייצאו סרטים היסטוריים עם שינויים מינוריים פה ושם - במידתיות, כמובן - כדי לעשותם יותר אטרקטיביים, מאשר שלא ייצאו בכלל, בגלל החשש מאי דיוק מלא בהצגת הדברים או סתם בגלל חוסר כדאיות מצד היוצרים והמפיקים. טוב שהצעירים של ימינו, ובעצם גם המבוגרים, ייחשפו להוויות שונות בהיסטוריה באמצעות אותם כלים שהם מורגלים בהם (בוודאי לא ספרים), מאשר בכלל לא. ואם רק עשירית מהצופים באותו סרט מרתק, "נאום המלך", יפתחו לאחר מכן ספר היסטוריה (או אפילו את הערך בוויקיפדיה) וילמדו כמה דברים נוספים על אותה תקופה - דיינו.

יוסי רזי רחובות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו