בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נגד הבאבא אדוארד

יומן

תגובות

יולנדה, מאת משה סקאל, הוצאת כתר, 2011, 218 עמודים

שלא בכוונת מכוון נטען פתאום הרומאן "יולנדה" מאת משה סקאל באקטואליות פוליטית בוערת. הספר, המגולל את תולדותיה של משפחה יוצאת מצרים בארץ, כפי שהיא ניבטת מעיניו של אחד הנצרים הישראלים שלה, היה לבטח נידון ברותחין כספר אסקפיסטי, אוריינטליסטי וסנטימנטלי על ידי בתי הדין המטאפוריים של הבאבא אדוארד (סעיד) וחסידיו השוטים, הפזורים בעמדות המפתח הקובעות מה ראוי ומה אינו ראוי לחשוב על כל דבר הנוגע ב"מזרח".

אלא שנהפכה הקערה על פיה, ועתה שוב אי אפשר לקרוא בספר הזה, הדן ביהודי מצרים ובשורת הטרגדיות המיותרות שהמיטו עליהם, ולא רק עליהם, המהפכות הלאומיות שהתחוללו במזרח התיכון לפני כשני דורות, בלי להרהר בטרגדיות המיותרות שעלולים להמיט הזעזועים הנוכחיים, המטלטלים אותן מדינות בימים אלה ממש.

אבל גם אלמלא קרה במצרים מה שקרה באחרונה, "יולנדה" הוא בפירוש ספר בעל מגמה חתרנית מובהקת מהבחינה הספרותית. זה ספר הנאבק בדרכו נגד ניסיונות השבירה והריסוק וה"דקונסטרוקציה" של הסיפורת, ומנסה להחזיר בדרכו את עטרת הדמות של גיבור הרומאן הריאליסטי ליושנה על ידי ניסיון רב-יומרה לחזור למקורות, אל פרוסט, אל פלובר ואל בלזק, ולעשות כמוהם. והדמות כאן היא יולנדה, סבתו של המספר, מעין מלכה מצרית גולה בתל-אביב, אשת צללים המולכת מתוך דירתה המואפלת והסגורה ברחוב גרץ על קהילת הסרים למרותה דווקא דרך חולשתה ונכותה, ומשמרת באגוצנטריות מעוררת הערצה ובמניפולציות, המאפיינות על פי הסטריאוטיפ המקובל את האמהות הפולניות, את אורח החיים והמנהגים והעקרונות שהובאו משם, בלי להתחשב במציאות המשתנה. ובאורח פלא היא גם מצליחה - בזכות עקשנותה - לשנות את המציאות לטובתה ולכבול לשירותה את כל מי שהיא יכולה ולדחות מלפניה את היתר.

לכאורה, דמויות כאלה של סבתות "פולניות" דומיננטיות אינן חסרות בספרות, אבל החידוש כאן הוא שהסבתא הפולנייה היא מצרית, מזרחית, דוברת צרפתית. זאת ועוד: באופן שכמו נוגד את חוקי הביולוגיה, מורישה יולנדה לנכדה את המתת ההומוסקסואלית ודואגת לכך שלא יתבייש במה שהוא ומשמשת בכך בתפקיד אם רוחנית המלווה את תהליך חניכתו של הומוסקסואל - ושל סופר - תל אביבי. אולי זו שונותה העיקשת של יולנדה בתוך האקלים הישראלי, המשפיעה על הנכד להיות גם הוא שונה במשהו באופן עיקש כמוה.

כך קולעת דמות זו של יולנדה לשתי מטרות כאחת: היא גם ניצבת כמגדלור של ערכים ליברליים בחייו של נכדה, וגם - וכאן האקטואליות שבה - היא מוכיחה שמצרים הקולוניאלית לא היתה יכולה להיות אחרי ככלות הכל גרועה כל כך אם הוציאה מתוכה אדם פתוח כמוה. זו גם הצביטה הקטנה שצובט הרומאן בעכוזם של הבאבא אדוארד (סעיד) וחסידיו.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו