בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הנציב האחרון: הגנרל סר גורדון קאנינגהם 1945-1948" מאת מוטי גולני | קיבל מנדט

היסטוריה

תגובות

הנציב האחרון: הגנרל סר גורדון קאנינגהם 1945-1948

מוטי גולני. עם עובד ואוניברסיטת תל אביב, 415 עמ', 98 שקלים

האירוע הטראומטי בקריירה הצבאית של הגנרל סר אלן גורדון קאנינגהם (1887-1983) היה הדחתו מהפיקוד בעיצומה של התקפת הארמיה במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. בנובמבר 1941 היתה הארמיה השמינית הכוח הצבאי הגדול והמצויד ביותר באימפריה של הוד מלכותו, בשעה המכרעת של הקרב על בריטניה. במבצע "צלבן", שנועד להדוף את הקורפוס האפריקאי בפיקודו של רומל משערי מצרים, כשלה המתקפה ולמחרת היום הודח קאנינגהם. הוא נאלץ להיות "חולה" ועלה למטוס שהביאו משדה הקרב לאשפוז בבית החולים הצבאי באלכסנדריה, ומשם ל"חופשת מחלה" במולדת. בנובמבר 1945, ארבע שנים לאחר שסולק בבושת פנים מתפקידו הפיקודי, מונה קאנינגהם לנציב הבריטי העליון על ארץ ישראל.

לאחר מלחמת העולם השנייה התגייסו היישוב בארץ והארגונים היהודיים בעולם להעלות את ניצולי השואה ממחנות העקורים באירופה ולהקים מדינה יהודית. נוכח הלחץ הערבי המשיכו הבריטים במדיניות הספר הלבן מ-1939, שהגבילה את אישורי הכניסה ל-1,500 בחודש. על רקע המלחמה הקרה הבין-גושית התמקד האינטרס הבריטי בארץ באחיזה קרקעית בלבנט ובשדות הנפט בכירכוך ובאיראן. בקיץ 1945 עלתה מפלגת הלייבור לשלטון בבריטניה והקשיחה את הגבלת העלייה.

משכשלה פעילות המחאה של היישוב היהודי, הוקמה באוקטובר תנועת המרי העברי, שפתחה במאבק מזוין כדי לפתוח את שערי הארץ לעלייה חופשית. בתגובה ל"ליל הגשרים" הנחיתה ממשלת המנדט בסוף יוני 1946 על היישוב את מהלומת "השבת השחורה", ובעקבותיה - ולא בגלל פיצוץ מלון "המלך דוד" ביולי אותה שנה - פורקה תנועת המרי. המוסדות הלאומיים פנו לדרך המדינית וחיזקו את מפעל ההעפלה, ששיאו היה מסעה המתוקשר של הספינה "אקסודוס", בעוד ארגוני "הפורשים" - האצ"ל והלח"י - הסלימו את המאבק החמוש בבריטים. ב-1946-1948 פעלו בארץ ועדות בינלאומיות שונות לגיבוש פתרון ל"שאלת ארץ ישראל" (הבולטות בהן: הוועדה האנגלו-אמריקאית וועדת אונסקו"פ). בחצות ליל 15 במאי 1948 הפליג הנציב קאנינגהם מתחום המים הטריטוריאליים של המדינה שרק קמה, וב-30 ביוני - - Z Day נסוגו הכוחות הבריטיים האחרונים מנמל חיפה.

בספר ביוגרפי חדש ומחדש על קאנינגהם מגולל הפרופ' מוטי גולני את יריעת שנות כהונתו של הגנרל כנציב העליון האחרון בארץ ישראל. הספר מחולק לשלושה חלקים: תהליך מדיני כאילו אין טרור, העומד בסימן מדיניותו של הנציב "להציל את היהודים מעצמם"; להילחם בטרור כאילו אין תהליך מדיני, ברוח מדיניות הפיוס של קאנינגהם; ו"ההתנתקות", כלומר שלב הנסיגה הבריטית מהארץ. אפשר לסמוך על הקוראים הנבונים שיידעו לקלוט משמות חלקי הספר את קריצת ההקבלה למציאות של ימינו. תרומתו המכרעת של קאנינגהם בשנות נציבותו, על פי של גולני, היתה בקידום רעיון החלוקה בתוך המערכת הפוליטית הבריטית, בניגוד לעמדת משרד החוץ, הצבא וצמרת הפקידות המנדטורית בארץ. כבר במארס 1946 הוא הכיר ברעיון החלוקה, שהועלה לראשונה בתוכנית פיל (1937), כפתרון לשאלת ארץ ישראל.

כתם ההדחה בעברו רדף אחרי קאנינגהם בעיקר במסכת התכתשויות עם ראש המטה הכללי, פילדמרשל ברנרד מונטגומרי, שזכה בתהילת עולם כשהכריע כמפקד הארמיה השמינית את רומל. מונטגומרי דגל באסכולה הכוחנית, שלפיה את התקוממות היישוב העברי אפשר לדכא בכוח הזרוע. לעומתו, הכיר קאנינגהם במגבלות כוחה של הממלכה השוקעת ושאף לבסס את המדיניות הבריטית על תיאום עם הנהגת היישוב, תוך שימוש באמצעים כוחניים. משרד החוץ בראשות ארנסט בווין נקט עוינות מופגנת לרעיון המדינה היהודית והתייחס בבוז כלפי משרד המושבות וקאנינגהם.

הכרוניקה ההיסטורית משמשת בספר תפאורה להבאת ההתרחשויות מזווית מבטו של קאנינגהם לאור פרשנות המחבר. לפיכך, החיבור עמוס לעייפה באינספור דיונים וישיבות, התכתבויות, מברקים כמוסים ופוליטיקת מסדרונות מאחורי הקלעים. מטבעה של הכתיבה הביוגרפית, ההתמקדות בתיאור העמדות והמהלכים של קאנינגהם מבליטה את הפן המסוים שלו ב"שאלת ארץ ישראל". גולני השקיע עבודת איסוף מרשימה מאוד בארכיונים הבריטיים ודלה שפע רב של מסמכים וממצאים מאלפים, המעשירים את הידע ההיסטורי בהארת דמותו של הנציב האחרון ובהנהרת מאבקי הכוח בפרוזדורי השלטון המנדטורי. אלא שהכברת המקורות על חשבון פרישת התמונה הכוללת של המציאות האסטרטגית בארץ אינה תורמת בהכרח לביסוס התובנות המחקריות. נראה כאילו נקודת המוצא מתבססת על שליטתם המלאה של הקוראים ביוצרות התקופה. הפניית הזרקור לעבר הגיבור הראשי תוך גימוד שחקנים ותהליכים אחרים הופכת את הספר לעניינם של הבקיאים בהוויית הזמן הנדון על בוריה.

זאת ועוד, ההתעלמות הכמעט מוחלטת מגורמי רקע, אירועים והתפתחויות במערכת האזורית מצמצמת את הדיון ומחלישה את תקפותו. ספרו של גולני נעדר, בין השאר, נתונים כמותיים. אין הכוונה לגודש של טבלאות סטטיסטיות, אלא למסד נתונים בן שורות ספורות, שעונה על שאלות כמו כמה ערבים וכמה יהודים היו בארץ, מה היה סדר הכוחות הבריטיים בארץ, מה היו היקפי התקציב, מי היו בעלי בריתו של קאנינגהם מבית ומי יריביו. הציר המרכזי בספר נסוב סביב סוגיית המענה האופרטיבי למרי היהודי - האם לדכא את ההתקוממות בחוזק יד או בסוג של פתרון מדיני. הסיבה לביטולו של הפתרון הצבאי נעוצה במשבר הכלכלי בבריטניה, אך עצם קיומו של המשבר מוזכר רק באמצע הספר (עמ' 186), ובהיעדר נתוני תקציב בסיסיים אי אפשר לנתח באורח שיטתי את הנושא, שהוא לב-לבה של תמת היסוד בספר.

בשם ההתמקדות בקאנינגהם עצמו וברוח ביאורי הרקע התמציתיים, חסרים משפטי הסבר חיוניים. גולני כותב שקאנינגהם אהד את עניינו של היישוב היהודי, אלא שזה לא היה מסוגל להבחין בכך. כפיות טובתו של היישוב נראית תמוהה, לכאורה, ורק בשלהי ינואר 46' הבין קאנינגהם את "ההתנגדות הציבורית והרגשית לבריטניה". אלא שמה שהבין הנציב בעמ' 48, הקוראים עוד לא הבינו, מהטעם הפשוט שהעניין לא נכתב. הדרישה היהודית לפתיחת שערי הארץ בפני ניצולי השואה, שעמדה ביסוד מדיניותה של הסוכנות היהודית, איננה מצוינת כלל ועיקר. רק בשלישו של הספר מובלעת פסקה המציינת את מרכזיות העלייה במדיניות הציונית (ולא במהות החזון הציוני). בפתח הדבר מוזכר ה"אינטרס היהודי אחר השואה", ובכל 415 העמודים מוזכרת המלה "שואה" רק שלוש פעמים נוספות. ה"עלייה" בספר היא "הגירה", וה"מעפילים" הם "מהגרים לא חוקיים", בלי לציין שהם ניצולי שואה. בלקסיקון המובא מפיו של קאנינגהם טבעי שנפקד מקומם של מונחים סובייקטיביים אלה, אך לא כך הם פני הדברים כאשר מובאת התייחסותם של מנהיגי היישוב, שביטויים אלה היו שגורים גם שגורים על לשונם.

די לטרור

אפשר לחלוק על ההתכסות ב"נקודת מבטו של הנציב", שהרי אם הכרוניקה מובאת מפריזמה זו, כיצד הוא היה יכול לציין את התקפת ההגנה על משטרת ג'נין, הגם שזו לא יצאה לפועל (עמ' 47). גם הקביעה כי שיאה של האלימות היה ברצח שבעה חיילים בריטים בחניון בתל אביב ב-25 באפריל 46', מזלזלת בעברו הצבאי של קאנינגהם ומחרה אחר הפיחות המגמתי שנהגו ראשי ההגנה בחשיבותה של התקפת הפורשים ב-25 בפברואר על שדות התעופה. השימוש במונח "רצח", מהסמנטיקה הפלילית, ולא במונח "הריגה", שהוא מהתחום הצבאי, מנתב את הדברים אל הבעייתיות המחקרית בשדה ההמשגה. בפתח הספר כותב גולני: "הבריטים דיברו על ?טרור יהודי' בעיקר כאשר התכוונו לפעולות הפורשים. אפשר להתווכח עם המוטיבציה, לא עם סוג הפעולה"; ובכך הוא מתרץ את הכתרת מאבקו של היישוב כולו, לרבות מבצעי ההגנה, בשם "טרור יהודי". על אמירה שגויה ומטעה זו חובה לחלוק בהנמקה מחקרית כפולה - צבאית והיסטורית.

מבחינת התיאוריה הצבאית, יש לעמוד על האבחנה בין מרי, התקוממות, גרילה וטרור, שכולם בחזקת עימות בעצימות נמוכה. אלה הן תצורות מאבק שונות במטרות, באמצעים, בשיטות ובתורות הלחימה שלהן, גם אם לעתים מתקיימת חפיפה בכמה ממרכיביהן. המאבק של היישוב היה מכוון נגד כוחות בריטיים ונגד סממני שלטון מנדטוריים (משטרות, גשרים, רכבות). מההיבט המשפטי, הגדרת הפעילות האלימה של היישוב העברי בשעתו כ"טרור" התבססה על החקיקה הקולוניאלית, שהגדירה את מאבקן של תנועות חופש לאומיות כפעילות פלילית מתוך כוונה להציגה כעבריינות לשמה ולבטל את מהותה הלאומית. מאז חלו באמנות הדין הבינלאומות שינויים מהותיים בהגדרת הטרור ובחוקי הלחימה בו. כאשר מצוין בספר ה"טרור היהודי" מתועלים הקוראים בני ימינו להקשרי מובנו העכשווי של הטרור, קרי תקיפה מכוונת נגד אוכלוסיה אזרחית תמימה. גם אם השימוש במונח "טרור יהודי" נעשה אך ורק מתוקף אצטלת "זווית המבט הבריטית", עדיין קשה להשתחרר מהגמישות האקרובטית שבה משנה המחבר מטעמו המחקרי כאשר את ההתפנות האזרחית (Evacuation) ונסיגת הכוחות הבריטיים (Withdrawal) הוא מכנה במונח האקטואלי מבית היוצר של פורום החווה, "התנתקות חד-צדדית" - שלא נמצא במילון המושגים הבריטיים. האנכרוניזם ביודעין והתבוססות היתר ב"טרור" פוגמים באמינות הדברים.

עם זאת, גולני התברך בכישרון כתיבה מצוין. שפתו רהוטה וניסוחיו מלוטשים. בפרק המבוא ובחלק השלישי של הספר הוא מפגין את יכולותיו בשפה קולחת, בקצב דינמי ובתמצות מדויק בין עיקר לטפל. ייתכן שעריכה יותר מהודקת ועיגון בנתוני רקע לקוניים היו מפיחים חיים באתגר צליחת המבוך של הוועדות והדיונים בשני החלקים המרכזיים.

ספרו של ההיסטוריון ניר מן "שרונה בשנות המאבק" ראה אור בהוצאת יד בן צבי



הגנרל קאנינגהם בירושלים, 1945. להציל את היהודים מעצמם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו