בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות

תגובות

נשיא וסוכן

את רשימתה היפה של רות אלמוג על דונה גרסיה נשיא ("תרבות וספרות", 25.2) קראתי בעניין, ומתוך שמחה על כך שיש מי שתובע הכרה במפעלה הכביר של אשה מיוחדת זו. עם זאת, נפלו שם כמה טעויות, ככל הנראה בשל ההיצמדות לספרה הפורטוגלי של מוצ'ניק, וראוי להעמיד דברים על דיוקם.

איגרתו הנודעת של ר' יצחק צרפתי ליהודי אשכנז נכתבה באדירנה, ולא באיזמיר, שנים רבות לפני הגירוש מחצי האי האיברי והגירת האנוסים ממנו, והיא צוטטה ונדונה במחקר, ע"י גרץ, רוזאניס, ובדיסרטציה של מורי, פרופ' יוסף הקר. באיזמיר עצמה לא ישבו יהודים לפני סוף המאה ה-16.

דון יוסף נשיא לא היה רק איש עסקים מוכשר ודיפלומט, וככל הנראה ניצל את קרבתו לסולטן למטרות ריגול, והיה סוכן כפול או משולש (למען ספרד), כמו ידידו-יריבו דוד פאצי, שנשלח לגלות לאחר שנחשף. בפרשה עלומה זו יש כדי להאיר משהו מן האמביוולנטיות ביחסם של האנוסים וצאצאיהם למולדתם - הם הוסיפו לאהוב ולהתגעגע אליה ואל החיים בה (כפי שעולה מתיאוריו המגמתיים של אותו נוסע פורטוגלי - פנטלאו דה אביירו), ולא מעטים גם שבו וחזרו אליה.

ההתייחסות לארמונה של משפחת נשיא, כמרכז של פילנתרופיה, וזירת לימוד בצלו של מצנט נדיב, נאה וראויה, אך היא זוקקת הקשר של "בתים" שמתנהלים בהם קשרים של פטרונות וחסות, ובהם נתבעים הנהנים מחסדי העשירים לכבדם במחוות שונות. השמות שהוזכרו ברשימה אינם קשורים לדונה גרסיה כלל ועיקר. ר' יוסף קארו ישב בתקופה זו בצפת, ר' שמואל די מדינה חי בסלוניקי, ואפשר שהמחברת התכוונה לר' יוסף ן' לב, שהיגר מסלוניקי לאיסטנבול על פי בקשת הגברת ועמד בראש הישיבה שהקימה בעיר. זאת ועוד, דונה גרסיה נעשתה אישיות מרכזית בפוליטיקה של קהלי איסטנבול וגם בסלוניקי, ולא נמנעה מלהטיל את משקלה ולאיים בכוחה וביכולתה לפגוע במי שלא ציית לדרישותיה.

ירון בן-נאה

בין יחסי ציבור לעובדות

צר לי שגם הסופרת והמבקרת רות אלמוג נתפתתה לקסמה של דונה גרסיה ומקדמי המכירות שלה, ובמאמרה ב"תרבות וספרות" (25.2) הציגה לקוראים צד אחד בלבד של המטבע.

דונה גרסיה מעולם לא הועלמה מדפי ההיסטוריה היהודית, כפי שנטען לאחרונה. נכתבו עליה ועל משפחתה מאמרים לא מעטים, כולל מאמר ישן שלי על פרשת חרם אנקונה, המתאר את הנזק הרב שנגרם בעקבותיו ליהודי אנקונה ולקהלים הספרדיים באיסטנבול. ר' יהושע צונצין (שונצינו), אחד האישים הבודדים שהעז לצאת כנגדה בגלוי בהקשר להשלכות החרם, כתב: "ונעשה קרחה בישראל, מה שלא נעשה בקושטנדינא מיום היווסדה, כי מעולם העשרה קהילות מבני ספרד אשר פה קושטנדינא לא נפרדו זו מזו בדבר כזה... ועתה נעשה דבר זה בבהלה וטרוניא, בלתי המלכה ועצה בשאר קהילות הקודש" (שאלות ותשובות נחלה ליהושע, קושטדינה תצ"א, סימן מ).

אין זה המקום לפרט, אך אציין רק כמה עניינים שכדאי לתת עליהם את הדעת: דונה גרסיה עזבה את פורטוגל ב-1537 יחד עם אחייניה (ז'ואאו מיקאס היה אז כבן 12-13 ובוודאי לא יכול היה עדיין לסייע לה בעסקים, כפי שנזכר במאמר). מסיבות עסקיות ופוליטיות חייתה כעשרים שנה כנוצרייה לכל דבר, ושבה ליהדות בגלוי רק משלא נותרה לה ברירה. מתחומי האימפריה העות'מאנית הפגינה את יהדותה, תמכה בישיבות ובסופרים אך גם התערבה במינוי רבנים ודאגה שיפסקו לטובתה. את טבריה והכפרים הסמוכים לה חכרה כעסקה כלכלית בתקווה להפיק רווחים גדולים מהשקעתה. הציפיות היישוביות והתעסוקתיות של בני הדור התייחסו דווקא לאחיינה-חתנה, דון יוסף (ז'ואאו מיקאס), שמשום מה איבד כל ענין בפרויקט לאחר פטירתה.

רות למדן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו