בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע | המחוקק והמשורר

פרשת "ויקרא"

תגובות

ספר "ויקרא" פותח במלים "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר". המלה "ויקרא" כתובה בספר התורה בצורה מיוחדת: האות א' שבה קטנה יותר ונקראת "א' זעירה". יש בתורה כמה וכמה אותיות גדולות יותר או קטנות יותר, כמו הב' הגדולה של "בראשית" או הא' הקטנה של "בהבראם". על כל אות שונה כזאת בנו הפרשנים תלי תלים של פירושים והסברים. על הא' של "ויקרא" כותב "בעל הטורים": "א' ד'ויקרא' זעירא, דמשה לא רצה לכתוב אלא ?ויקר' כדרך שנאמר בבלעם, כאילו לא נראה לו השם אלא במקרה. ואמר לו הקב"ה לכתוב גם באל"ף, וכתבה קטנה".

בעל הטורים קושר את ה"ויקרא" הזה לביטוי המתאר את התגלותו של הקב"ה לבלעם, "ויקר אלהים אל בלעם". המלה "ויקר" מלמדת על התגלות מקרית, כמו נתקל הקב"ה במקרה בבלעם והתגלה אליו. כאשר התחיל משה לכתוב את ספר ויקרא, כותב "בעל הטורים", תיאר גם את התגלות ה' אליו באותה לשון. הקב"ה ציווה עליו להוסיף את הא', אך משה הוסיף רק א' קטנה, כמין פשרה בין רצונו שלו לבין רצונו של הקב"ה. "בעל הטורים" אינו מסביר מדוע ביקש משה לדמות את עצמו לבלעם. האם היתה זו ענווה, או שמא משהו אחר?

אין זו הפעם האחרונה שבה מושווה משה לבלעם. אחרי מות משה אומרת התורה "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה". ה"ספרי" דורש: "בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה, זה בלעם בן בעור" (ספרי, דברים שנז י). בלעם, נביא הגויים, הוא על פי ה"ספרי" אנטיתזה לדמותו של משה. הוא נביא לא אתנוצנטרי, שאינו מנהיג עם, וכוח נבואתו אינטואיטיבי, אקטיבי, מושכר למרבה במחיר. רש"י דורש את ההשוואה לזכות משה ולחובת בלעם: "ויקרא... לשון שמלאכי השרת משתמשין בו שנאמר ?וקרא זה אל זה', אבל לנביאי אומות העולם נגלה אליהן בלשון ארעי וטומאה שנאמר ?ויקר אלהים אל בלעם'" (רש"י ויקרא א, א).

ספר במדבר מתאר את הקורות את בני ישראל במדבר סיני. באמצעו נפסקת מלאכת הסיפור, וה"מצלמה" המקראית יוצאת לרגע אל מחוץ למחנה ומספרת את סיפורו של בלעם בן בעור, נביא-משורר האומות, המגויס על ידי בלק כדי לקלל את ישראל. פרשת בלק פותחת מעין חלל פנוי באמצע הספר, המעניק זווית אחרת על המתרחש, זווית חיצונית, בינלאומית, היוצרת מעין ראי לנבואתו של משה מתוך המחנה.

כזה הוא גם תפקידו של ספר "ויקרא" בתוך חמשת חומשי התורה. שני הספרים הראשונים שבתורה הם ספרים עלילתיים, מרובי דרמות וטלטלות. כאלה גם הספרים הרביעי והחמישי. אך "ויקרא" קובע לו רשות לעצמו. הוא מכיל בעיקר דינים שונים תחת הכותרת המסכמת את תוכנו ומופיעה בפסוק האחרון בספר: "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" (כז, לד). "ויקרא" הוא ספר המצוות, ספר של חוקים ודינים שאינו נדבק עד הסוף לשאר ארבעת חומשי התורה.

כמו פרשת "בלק" לספר במדבר, כך ספר ויקרא לחמשת חומשי תורה. זה לבה של התורה, זיקוק של הטקסט האלוהי שניתן למשה מסיני, טקסט שלוקח את הקורא למקום אחר - לא מטלטל אותו, לא מסעיר אותו, אלא מפרט הוראות שתולכנה אותו בנתיבי השיגרה. כיצד לעבוד את ה' באמצעות הקורבנות, כיצד להישמר מן הטומאה וכיצד לחגוג את החגים - כיצד לחיות.

בלעם פותח באמצע ספר במדבר מעין חלל פנוי מתורה למען השירה. נבואתו היא נבואת השירה האסוציאטיבית המתפרצת ממנו. אך משה פותח באמצע ספר התורה חלל פנוי מעלילה למען החוק. הוא אינו משורר אלא מחוקק. נבואתו היא הנבואה הקצובה, היבשה, הלא-לירית, של פרטי הקורבנות ודקדוקי הטומאה.

אולי זו נקודת המחלוקת גם בין לשונות התקשורת עם הקב"ה. בלעם המשורר מתקשר עם הקב"ה בלשון "ויקר". זו באמת פגישה מקרית, כמעט היתקלות. ההשראה נוחתת עליו והוא מדבר; רוצה לקלל אך נמצא מברך. המקריות כאן היא תיאור אמין של דרך ההתגלות. מלותיו של בלעם מתארות את המציאות. הוא מתבונן ומתאר: "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. כנחלים נטיו כגנת עלי נהר, כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים. יזל מים מדליו וזרעו במים רבים, וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו" (במדבר כד, ה-ז). שער השירה נפתח לבלעם ולמלים - אולי היפות ביותר בעברית.

אצל משה אין שירה אלא חוק. הוא אינו מתאר את המתרחש אלא פוקד על המתרחש, לא משורר אלא מחוקק. משה הוא איש שתפקידו להנהיג, לא להיות "נפל וגלוי עיניים" (כפי שמתאר בלעם את עצמו בבמדבר כד, ד). גם המלים אינן נובעות מפיו בצורה השראתית (הרי הוא מגמגם), אלא מדודות. לכן קורא לו הקב"ה ואינו נקרה בדרכו.

ספר ויקרא הוא ספר שצורתו אינה אסתטית אלא תכליתית, ספר העומד על קרקע המציאות. אין בו פסוקים נשגבים כמו פסוקיו של בלעם, אך יש בו הוראות מעשיות כיצד אדם מישראל יכול לקחת בהמה, להביא אותה אל המשכן ולהעלות אותה לעולה. משה פותח באמצע התורה מרחב של העולם הזה, מרחב קשה וזרוע חצץ. שירה יכולה לתאר, לקלל, לברך, לעמוד מול המציאות ולנסות לגעת בה בעזרת מלים, אך חוק יכול להיכנס אל תוך המציאות ולחולל בה שינוי של ממש. זה ההבדל שעל גביו בא הרצון להידמות. משה, על פי "בעל הטורים", מבקש לסגל לדבריו משהו מן האיכויות הפואטיות, ההשראתיות, המתבוננות, של בלעם ומבטא זאת בעזרת הא' של "ויקרא". האות הזאת נכתבת בקטן כמו כדי לפשר בין שאיפותיו הנשגבות של הנביא לבין הקונקרטיות והיעילות שדורש ממנו תפקידו כמנהיג.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו