בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע | הגאולה מסתתרת בגולה

פורים

תגובות

בעוד חודש נחגוג את חג הפסח, חג הגאולה המציין את יציאת בני ישראל ממצרים ואת יציאתו של כל אדם מ"מצרים" שלו. "בכל דור ודור", אומרת ההגדה של פסח, "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". פסח הוא חג של זיכרון היסטורי. האדם נדרש להציב את עצמו בעבר, אך רק ב"כאילו", שלאמיתו של דבר הוא מצוי בהווה, ומתוך כך למתוח את הציר מן העבר אל ההווה וממנו אל העתיד, אל הגאולה. זה חג של גאולה ליניארית, קווית. חג של אמונה מוצקה בכך ש"יהיה טוב", שהמציאות יכולה להשתפר.

מדוע רגע לפני פורים אנו קופצים חודש קדימה אל פסח? מפני שפורים הוא היפוכו המוחלט של פסח. סיפורו של פורים נראה כמו סיפור שאינו שווה חג. היהודים ישבו בגלות; קפץ עליהם רוגזו של המן שביקש להורגם, ובסופו של דבר ניצלו היהודים ואף עשו שפטים באויביהם, אך הם נותרו לשבת על מקומם בערי פרס ומדי. אין זה חג חקלאי, לא חג של יציאה אל המדבר כמו פסח, של יציאה אל הטבע כמו סוכות או של אור כמו חנוכה. פורים אף לא הוביל לבניית המקדש ולגאולה במובנה המקובל. כמעין "פרס ניחומים" נעשה מרדכי היהודי משנה למלך אחשוורוש. אכן, לא לחינם צייר אותו איציק מאנגר, בעקבות מסורת הפורים-שפיל, כ"שתדלן" יהודי תככן. פורים הוא חג של גולה, שהגאולה מסתתרת בו עמוק ורחוק עד כי כמעט אי אפשר להבחין בה.

אך הגאולה אינה נעדרת לחלוטין, אלא לובשת צורה אחרת. אסתר מצויה בארמון המלך ואינה "מגדת עמה ואת מולדתה". יש פער בין זהותה האמיתית לבין מה שהיא מציגה כלפי חוץ. כיצד מגיעה הנערה המתבוללת לומר "כי נמכרנו אני ועמי" ולגלות את שייכותה הלאומית? ההיפוך אינו מתרחש כאשר אסתר קורעת את התחפושת המלכותית כדי לחשוף את היהודיות המסתתרת מאחוריה. להפך. אסתר צריכה להגיע אל עומק ההסתרה (וכבר דרשו חז"ל "אסתר מן התורה מנין? שנאמר ?הסתר אסתיר'"), ורק שם, מתוך ההסתר - מתגלה אסתר. אסתר לא אומרת שזהותה כמלכה היא שקר ואילו היותה יהודייה הוא האמת שמאחורי התחפושת. דווקא יכולתה להיעשות למלכה במלוא מובן המלה, ליזום בצורה מלכותית, להוביל ולמשוך בחוטי הממלכה, איפשרה לה למצוא חן בעיני המלך ולגלות את איכותה הראשונית, היהודית.

היפוך זה שעוברת אסתר הוא המפתח לסיפור הפורים כולו. על האדם לשתות לשוכרה "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". מטרת השתייה לעזור לאדם להגיע אל נקודת ההיפוך, שבה לא ידע מה ההבדל בין המן למרדכי. זו אינה הנקודה שבה יהפוך המן למרדכי וגם לא הנקודה שבה יתגלה ההמן המסתתר בתוך מרדכי, אלא הנקודה שמכילה שני קצוות דיאלקטיים, המצויה מעבר להיגיון ולחוש - לכן יש לשתות כדי להרגישה. בנקודה הזאת מלכת שושן אינה תחפושתה של היהודייה, אלא היא היהודייה. האמת, מתברר, אינה מתגלה כאשר חושפים אותה לאור השמש אלא להפך: כאשר מכסים אותה בשלמת בטון ומלט. זהותה של אסתר התגלתה דווקא בעומק הארמון, כמעין שיא שלילי של ההסתרה.

אולי משום כך ושתי אינה מסכימה להופיע עירומה לפני המלך, שכן אין רחוק יותר מן האמת מאשר העירום. העירום הוא ניסיון להגיע אל האמת בדרך הקלה: לחשוף, להוריד את הבגד כאילו האמת מסתתרת מאחוריו. ושתי אינה מוכנה להופיע עירומה משום שהעירום הוא שקר. רק הלבוש המסתיר יכול לגלות את האמת.

בפורים הגאולה אינה פרי של תהליך כמו בפסח. המציאות העכורה אינה דרך אל הגאולה; היא היא הגאולה. הגאולה מסתתרת בעומק המציאות - במלכותיותה של אסתר, בפורו של המן ואף בקיאם של השיכורים ובשטויות שהם אומרים מתוך יינם. לפור ישנם שני צדדים - מוות וחיים, אמת ושקר - וברגע הוא מתהפך מזה לזה. אין זו גאולה במובנה המקובל, גאולה לאומית ופוליטית של שינוי המציאות המקולקלת והחלפתה בטובה יותר. פורים מציג גאולה של גילוי פנים אחרות של המציאות המקולקלת עצמה. בית המקדש לא ייבנה מגאולה כזאת, אך אפשרות אחרת לחיות בתוך המציאות העכורה, ללבוש מלכות ולגלות את האמת המצויה עמוק בתוך ההסתרה - אפשרות כזאת יכולה להתגלות בפורים.

"כל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם" (מדרש משלי ט, ב), אומרים חז"ל, שכן בעיית ריחוקו של האדם מעצמו היא בעיה אמיתית ונצחית שלא תיפתר במהרה, שלא כמו בעייתו של חג הפסח שתיפתר כשתגיע הגאולה הליניארית. אך יחד עם זאת הם אומרים גם שפתרונו של חג הפורים הוא פתרון שלא יתבטל. יש אפשרות להתחפש, ללבוש הסתרה אחר הסתרה, להתרחק מן האמת עד שאין אפילו ניצוץ של אור בתוך החושך, ודווקא שם, כמין שיא שלילי של הסתרה, צפה ומתגלה אמת גדולה. עומק התוהו וההסתרה הוא עומק הגאולה, וככל שתסתתר אסתר עמוק יותר כך יהיה ההיפוך עמוק יותר ויחשוף איכות זכה יותר של אמת. לא אור מתוך החושך, אלא אור שהוא שיא החושך.

ר' נחמן מברסלב ממשיך והולך צעד אחד רחוק יותר. הוא מסכם את ההבדלים שבין פורים לפסח במלים הבאות, המצוטטות על ידי תלמידו בספר "ליקוטי מוהר"ן": "'כי בתחילה היו כל ההתחלות מפסח, ועל כן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים. ועכשיו...' (ולא סיים)" (ליקוטי מוהר"ן תניינא, ע"ד). מסקנתו קשה מכדי להיאמר, ואולי משום כך מעיד הכותב על עצירת המשפט באמצעו. פעם היו כל ההתחלות מפסח, שכן תפישת הגאולה היתה מעוגנת בציר הזמן; האמונה שיהיה טוב היתה אמונה פשוטה, ליניארית. ועכשיו... (ולא סיים).




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו