בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הנוסע הסמוי" מאת ז'ורז' סימנון | טיפול שורשים

סימנון התריע ב-1941 מפני אלה שחיו באותה תקופה, הביטו על הזרים שהגיעו מרחוק לאחר שקרובי משפחתם נהרגו ובחרו להגיף את וילונותיהם

תגובות

הנוסע הסמוי

ז'ורז' סימנון. מצרפתית: יהושע קנז. עם עובד, 261 עמ', 88 שקלים

ריח של עיר חוף קטנה עולה מ"הנוסע הסמוי". ריח ים טובל בערפל של בין ערביים, ניחוח ספינות קטנות הפורקות סחורותיהן על הרציף של לה רושל וחנויות ובתים שחלונותיהם מסתתרים מאחורי וילונות תחרה. ריח של מקום שמאחורי מסכי שלווה ושקט מציג פנים אחרות ומטרידות.

ז'ורז' סימנון מצליח לאגד את הריח הזה בתוך כל תנועה של ז'יל מובואזן, גיבור ספרו, בנם של בני זוג המעלים מופע נודד. לאחר מות הוריו, בן ה-19 חיוור הפנים מוצא את עצמו בלה רושל בשעת ערב מאוחרת, ובעקבות הוראת אביו הוא מחפש אחר דודתו מצד אמו, ז'רארדין אלואה. במהלך החיפוש הוא מגלה כי דווקא דודו מצד אביו, אוקטאב מובואזן, ציווה להוריש לו את כל נכסיו ארבעה חודשים קודם לכן. הגילוי מושיב אותו בסחרחרה, החושפת טפח אחר טפח את סודותיהם של אלואה, אוקטאב ואשתו, ואתם את סודות העיר וסתרי תושביה. כמו בכל סיפור מתח, גם כאן ידידים ואויבים מחליפים מקום וצורה: קנוניה שמטרתה לסלק את ז'יל מלה רושל חושפת מזימה אחרת, של רצח שהתבצע בעיירה השלווה ושפרטיו עלולים להמיט אסון על משפחת מובואזן על שלוחותיה השונות. סימנון מעביר את גיבורו תחת אזמל מיומן: במהלך מבריק שכולל חשיפת מסמכים מכספת הדוד הוא הופך את העלם הביישן לאיש שמבין מה רצונו מעצמו ומהמקום.

בדומה לספרי המפקח מגרה של סימנון, גם כאן הרגש והאנושיות משחקים תפקיד עיקרי בהבנת סימני הדרך והרמזים לפתרון: הם נטווים סביב ז'יל מלה אחר מלה, פרק אחר פרק. מסעו אל לה רושל לא רק שלא משכיח את התאונה שהוריו נהרגו בה, אלא גם מציג את הזיכרונות לנוכח ההווה ותהפוכותיו ומעניק לו נחמה פורתא: "העולם הלבן והאפור שכל הקולות בו, ובייחוד צופרי הספינות, נעשו חריפים יותר ואפילו קורעי לב. זה הזכיר את טרונדהם, זה הזכיר לז'יל המון ערים צפוניות אחרות, שהתעורר בהן משנתו בכל מיני חדרי מלון, תמיד כאילו באותו החדר". אך זוהי נחמה חלקית בלבד, ועליו למצוא אפשרות אחרת של היחלצות מהסבך שהוטל אליו בעל כורחו.

אפשרות שכזו נחשפת כשהוא מתאהב באליס, אך המעקשים רבים שמתגלים גם פה עלולים להכריע את יציר כפיו של סימנון ארצה. הישועה מגיעה מכיוון לא צפוי, מערערת את הקו הגס שמשורטט בין מקומיות לזרות, וז'יל נאלץ לבחור אם להיכנע לדרישה לעקור מלה רושל, או לעבור על החוקים הלא כתובים של המקום ולהישאר בו. אפילו במפגש מקרי בחנות הוא לא יכול להפסיק לחשוב על כך ש"הוא בנם של זוג נאהבים מרחוב אסקאל, בנו של אחד משני בני מובואזן... ובנה של אליז, שהלכה אחרי הגבר שאהבה ועברה עמו בכל ערי אירופה, אל כל חדרי האכסניות העגומים... אבל שורשיו שלו היו עמוקים יותר. הוא נכדה של אחת משתי אחיות... והוא גם נכדו של בנאי... כל זה הוא: ואל כל זה הוא קשור".

לעומת עולמו הסבוך של ז'יל, עולמה של אליס פשוט ושטוח עד כאב. בין קניית וילונות חדשים לשינוי התפריט בבית דודו היא מבטיחה לבן זוגה הטרי אושר שיצא היישר מהווייתן המתוכננת של נערות. לעומתה, דווקא קולט האלמנה, שחיה באותו בית עם השניים, מציגה תשוקה אמיתית לחיים, גם אם זו נחבאת מתחת לבגדי האבל שנרכסו ביום מותו של הדוד אוקטאב ושהתרתם נראית לפרקים כמשימה בלתי אפשרית. המתח בין מהוגנות החוץ לסודות שבבית פנימה, בין קולט לאליס, בין התושבים המעטים שמאפשרים לז'יל לחוש שזה מקומו לאלה שמנסים לגרום לו לעזוב, יוצר תמונות שכמו בהשתקפות מראה מעוותת מאפשרות לקוראים לראות כיצד ייראו חייו אם יבחר בנתיב של הוריו, ומה תהיה תבניתם המוצקה אם יבחר להישאר. בחירתו היא בחירתם, והניסיון להיות מוסרי ובו בזמן לדאוג לעצמו הוא גם ניסיונם הדהוי שאין בלתו בעולמנו.

סימנון, שכתב את "הנוסע הסמוי" ב-1941, אמנם הטיח את ההאשמות בתושבי לה רושל, אך ייתכן שלא רק הם עמדו לנגד עיניו. שלוש שנים לפני כן יצא לאור "האיש שצפה ברכבות", וגם שם סימנון השמיע קולו לנוכח המתרחש מולו. הוא התריע מפני אלה שחיו באותה תקופה, הביטו על הזרים שהגיעו מרחוק לאחר שקרובי משפחתם נהרגו ובחרו להגיף את וילונותיהם המצועצעים. ואם אליהם אכן כיוון סימנון את סיפורו, הרי שהנבירה של ז'יל בתולדותיו איננה מפתיעה.

לא מפתיעה גם העובדה שבסופו של דבר, לאחר שתוכניותיו יוצאות אל הפועל כפי שנרקחו, הוא מבין שמשהו בזיכרון ובעבר ייוותר אילם לתחינותיו, למרות הכל. התושבים המהוגנים לא רוצים לראות זר נובר בעומק חייהם, ודאי לא זר ששייך לזרע מורכב כל כך. הם מעדיפים לרמוז לו בעדינות שיעזוב, שימצא לעצמו בית אחר. וגם אם הוריו אינם, גם אם אין לו לאן ללכת, הרי שהם מושכים אותו אל הוויית הנדודים ודוחפים אותו הרחק ממקומם. זהו הנוסע הסמוי של סימנון. זהו גם אות קין של המקומיים, שרוצים לשמור על הווייתם החיצונית הריקה במחיר של חיבוק אנושי וחם ושל גילוי האמת על עצמם.

ספרו של דביר צור "משה בהיפוך אותיות" ראה אור בהוצאת בבל

Le Voyageur de la Toussaint / George Simenon



ז'ורז' סימנון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו