בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"כרוך סביב צווארך" מאת צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה | השבט אמר את דברו

קסמה של הסופרת הניגרית צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה הוא ביכולת ליצור הרגשה משכנעת של מציאות, היוצרת גשר בין הדמיון לסוגיות חברתיות ופוליטיות

תגובות

כרוך סביב צווארך

צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה. תירגמה מאנגלית: אנה הרמן. מחברות לספרות, 220 עמ', 89 שקלים.

"כרוך סביב צווארך" הוא אוסף של 12 סיפורים פרי עטה של אחת הסופרות הצעירות והמבטיחות ביותר של השנים האחרונות. הספר הוא עדות נוספת לסוד ההצלחה של צ'ימנמנדה נגוזי אדיצ'יה: יכולתה לטוות תמונה מורכבת ומעניינת של העולם המתגבש בין אפריקה למערב. למרות שחלק מהסיפורים מתרחשים בארה"ב, היא בוחרת לדבוק בגיבורים ניגרים משבט האיגבו, רובן נשים, החיות בתפר התרבותי שבין ניגריה לארה"ב.

אין ספק שההתמקדות בדמויות אלו מאפשרת לאדיצ'יה לכתוב מניסיונה האישי, שכן היא עצמה מחלקת את זמנה בין שתי המדינות. כבר בספריה הקודמים היא הוכיחה שיש לה כישרון מופלא ליצור דמויות פיקטיביות, הנותן לקורא הרגשה (מוטעית) שהוא קורא אוטוביוגרפיה. גם כאן ההתמקדות באותן דמויות מהעולם המוכר לה משרה אווירת אמינות חזקה, מה גם שאדיצ'יה בוחרת ברבים מסיפוריה לחזור לדברים שכבר כתבה עליהם.

בסיפור "חוויה פרטית" אנו חוזרים למהומות בקאנו, שתוארו גם ב"חצי שמש צהובה", ספרה הקודם, ב"רוחות רפאים" שבה אדיצ'יה לעסוק במלחמת ביאפרה שהיתה מרכזו של אותו ספר, ולקמפוס אוניברסיטת נסוקה שבו התרחש ובו גדלה אדיצ'יה עצמה, וב"תא מספר אחת" אנו פוגשים שוב בגיבורה, שבדומה לקמבילי מ"היביסקוס סגול", ספרה הראשון של אדיצ'יה, מספרת על אחיה הגדול שמתמרד בהוריו העשירים.

אין זה משנה אם הדמויות או הסיפורים מבוססים על מקביליהם במציאות או לא; קסמה של אדיצ'יה הוא ביכולת ליצור את אותה הרגשה משכנעת של מציאות, היוצרת גשר בין הדמיון לסוגיות חברתיות ופוליטיות. אדיצ'יה מיטיבה לתאר את הממשק בין ריאליזם ספרותי למציאות בסיפור "גבעת הקוף המקפץ", המגולל את תסכולה של אוג'ונווה, סופרת ניגרית צעירה, בסדנת כתיבה שבראשה עומד אדוארד, מבוגר לבן ויהיר, המתעקש על כך שסופרים אפריקאים יעסקו בכתיבתם רק בזוועות ובשלטונות המושחתים, שכן אלה הנושאים ה"דחופים והרלוונטיים ביותר" לאפריקה. את סיפורה של אוג'יונווה על הטרדה מינית הוא דוחה מכיוון שאינו מציאותי, "אלא מקדם אג'נדה מסוימת". האירוניה היא לא רק בכך שאדוארד עצמו מטריד מינית את הגיבורה בזמן הסדנה, אלא גם שמדובר בסיפור אמיתי במובן כפול: "גבעת הקוף המקפץ" מסתיימת בכך שאוג'ונווה מודיעה בכעס לאדוארד וליתר המשתתפים שמדובר במקרה שקרה לה; ואם אין זה רמז מספק לכך שהסיפור עצמו הוא בעל אופי אוטוביוגרפי, אדיצ'יה אישרה בראיון שאכן מדובר בסיפור אמיתי.

למרות הרמיזה ב"גבעת הקוף הקופץ" לכך שמלחמה ושחיתות אינן הנושאים היחידים הרלוונטיים לסופר האפריקאי, אדיצ'יה אינה פוסחת עליהם גם בספר זה, אך הדגש הוא על רמת הפרט ועל יכולתו של הגיבור להתמודד עם הבלתי אפשרי. למשל ב"רוחות רפאים", שבו היא מעלה את סיפור ביאפרה דרך עיניו של פרופסור בדימוס המתמודד עם אובדן משלושה סוגים שונים: מותה של בתו הראשונה בעת המלחמה, מותה של אשתו עקב השימוש בתרופות שפג תוקפן, ומעברה של בתו השנייה לארה"ב. גם כאן מתמקדת אדיצ'יה בחווייתו האישית של הפרופסור ולא במלחמה עצמה, ונראה כי דרך אובדניו היא יוצרת סקיצה גסה של הבעיות שעמן מתמודדת ניגריה: אלימות, שחיתות והגירתם של בני השכבה המשכילה למערב.

אף על פי שכתיבתה משרתת אג'נדה מסוימת, אין הדבר גורע מאמינות הסיפורים. אולי בזכות יכולתה המופלאה של אדיצ'יה להעניק מרקם חדש לשפה האנגלית (שבאופן בלתי נמנע הולך חלקית לאיבוד בתרגום לעברית). ייחודה אינו רק במלים ובפתגמים בשפת האיגבו, השזורים בטקסט, אלא באינספור פיתולי לשון של אנגלית אפריקאית, הייחודית לדור החדש באפריקה, שבעבורו אנגלית היא שפת אם לכל דבר, יחד עם שפת האם של שבטו.

אדיצ'יה מסיימת את אוסף הסיפורים בנרטיב יוצא דופן במקצת, החוזר אחורה כמאה שנה ומתחיל בנקודה שבה האדם הלבן הגיע לאפריקה. סיפור זה מזכיר בתוכנו ובסגנונו את כתיבתו של צ'ינואה אצ'בה, שנחשב לאבי הרומן האפריקאי באנגלית וזכה לאזכורים סמויים רבים בכתיבתה של אדיצ'יה. בסיפור "ההיסטוריונית העקשנית" היא משלבת בין הנרטיב הקלאסי של אצ'בה, המספר בהומור ובאירוניה על הכאב שבתקופת הקולוניאליזם, לבין נקודת מבט חדשה - זו של נשים, דרך סיפורן של סבתא ונכדתה. גיבורת הסיפור היא צעירה שבוחרת לתעד את המסורת של סבתה דרך כתיבה, כהיסטוריונית, אחרי שאביה ניסה בכוח להתנער מהמסורת של שבטו.

בכך נוגעת אדיצ'יה שוב בממשק בין היסטוריה לכתיבה, ונשאלת השאלה: האם סיום הספר בסיפורה של היסטוריונית צעירה משבט האיגבו הוא דרכה של אדיצ'יה לעגן את כתיבתה בהיסטוריה? האם סגנון הכתיבה בא לרמוז שאדיצ'יה היא ממשיכת דרכו של אצ'בה בהיותה קולו של שבט האיגבו בשנות האלפיים? האם זו דרכה לומר שוב, בסמוי ובגלוי, שהיא מקבלת על עצמה את תפקיד הגישור בין ההיסטוריה, שלעתים כה רבות הולכת לאיבוד בגלל משחקי כוח ואג'נדות פוליטיות, לבין מה שאנחנו, כקוראים, המוצפים במידע, מסוגלים לספוג? אם כן, אין ספק שאדיצ'יה מיטיבה לעשות זאת, שכן את סיפוריה יקראו כעת קוראים רבים שטרם קראו את אצ'בה, ושזו פגישתם הראשונה עם שבט האיגבו.

רותי ונסקה-שטרן היא תלמידת מחקר לאנגלית באוניברסיטת חיפה ונתמחה בספרות אפריקאית באנגלית

The Thing around your Neck / Chimamanda Ngozi Adichie



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו