בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות לתרבות וספרות

תגובות

לינץ' טקסטואלי

כמי שנכחה בערב השירה שהוקדש לשירתו של המשורר מאיר ויזלטיר בבית ביאליק, ניגשתי בסקרנות מסוימת לרשימתו של אילן ברקוביץ' על אותו ערב ("תרבות וספרות", 11.3). הרשימה, שפורסמה באופן מתמיה חודשיים לאחר האירוע, המתינה כנראה לגיליון ש"חגג" את יום הולדתו השבעים של המשורר. "הנה הוא המשורר מאיר ויזלטיר בן השבעים, חתן פרס ישראל לשירה לשנת 2000", קורא ברקוביץ' ללינץ' טקסטואלי במשורר. ברקוביץ' בוחר לתאר זוטות, דברי צחוק שהחליף ויזלטיר עם הקהל, את מחיאות הכפיים. את המנה העיקרית של הערב הוא מעלים מן הקוראים ובוחר לתארה בציניות בשורה וחצי: "ואז הוא מתחיל לדבר על שירתו; מספר על הנסיבות שבהן נכתבו שיריו ועל מסע השירה רב השנים שעבר בחייו".

ברקוביץ' מטפס על גבו הארוך, בן השבעים של ויזלטיר, כמקפצה לנושא החביב עליו, שירה "צעירה", וממהר לשלות שיר של משורר "צעיר", יונתן ברג, ולשטוח אותו בחופזה באותה רשימה בשבח והלל. הוא מתרתח מדבריו של ויזלטיר, כי איבד את הסבלנות לשפוט משוררים צעירים, וכי משורר צעיר טוב, לדידו, הוא המשורר המת חזי לסקלי ז"ל. על שום מה נעלב ברקוביץ', לא מובן לי. האומנם מחויב ויזלטיר המזדקן לעקוב בערנות אחר עולם השירה הצעירה? לו היה עפרונו של ברקוביץ' קשוב לשירה, אולי היה מביא בפני הקוראים משהו מהפואטיקה של הערב, שויזלטיר הביא במהלכו דרך דברים שסיפר ושירים שקרא דיוקנאות של משוררים, מסיכות פנים ובהן גם מסיכות מוות. אלה התגלגלו בתוך האוטוביוגרפיה הדחוסה של התפתחותו כמשורר.

לו היה ברקוביץ' נשמע לאמות מידה בסיסיות של הגינות עיתונאית וביקורתית, אולי היה מואיל להסיע אל הקוראים משהו מעגלתו המלאה של משורר מכונן, שנותר בודד, כמעט יחיד בדורו השירי. אולם מבטו של ברקוביץ' לא הותיר מקום לדבר לבד מבוז לא מנומק, צר עין, ששום קשר אין לו לביקורת על שירה, להקשבה לשירה.

כרמית רוזן

דבר מוזר

לא הייתי נוכחת בערב המחווה למאיר ויזלטיר בבית ביאליק, ואני מאמינה לתיאור של אילן ברקוביץ' על הרגשתו בערב, על כך שלא מצא בו עניין. בחלק השני של הערב קרה לו לדבריו "דבר מוזר". הוא איבד את סבלנותו כלפי מאיר ויזלטיר וכלפי קהל המשתתפים בשיחה עמו, יצא לשאוף אוויר פסגות ופגש את המשורר הצעיר, שהזכיר לו את שורות השיר המצוטטות. בסיום הרשימה מאחל ברקוביץ' לכל המשוררים, ותיקים וצעירים, שתהיה להם הסבלנות לקרוא (ורוצה אולי לומר: להזדהות עם, להכיר ולהיפתח כלפי) שיר כמו זה של יונתן ברג.

ההשוואה המוסווית בין המשורר הוותיק לבין שירתו הצעירה של "הקול החדש" לוקה בעיני בהיעדר גבולות ברורים בין ביקורת יצירתית של שירה לבין דיווח ענייני והוגן על דברים שברווח הרגיש בין משוררים יוצרים לקהל קוראי שירתם. אם תרמה הרשימה, בשורה התחתונה, למחווה למאיר ויזלטיר ב"תרבות וספרות" - ישפטו הקוראים.

רוחה שפירא

האומנם לאום אחד

ביקורת הספר "על לאומיות וזהות יהודית, מאת ארנסט רנאן" שערך שלמה זנד ("תרבות וספרות", 18.3) מהווה ליעקב שביט הזדמנות לתקוף את זנד על התיאוריה "שזנד עושה לה נפשות, כי לעם היהודי אין מוצא אתני (גזעי) משותף אחד. את רנאן שימשה הטענה הזאת כדי לתמוך בהתערות של יהודי צרפת בחברה הצרפתית, ואילו את זנד היא משמשת כדי לתמוך בהתנגדותו לציונות".

ביחס להרצאת רנאן "מהי אומה?", מציין שביט שהלאום לשיטת רנאן הנו "ביטוי לסולידריות בין סובייקטים מודרניים עצמאיים הרוצים לחיות תחת ריבונות משותפת". הוא מביא את דברי זנד "שהאידיאה הפוליטית של בעלי הרצון החופשי היא היא המייצרת את הלאום". כמובן מוסיף זנד, "רנאן לא הגיע לתובנה של ארנסט גלנר כי ?הלאומיות היא שמולידה לאומים ולא להפך'". ולאחר מכן כותב שביט: "אם נקבל את התובנות של רנאן ושל גלנר, אי אפשר שלא לתהות למה זנד מציע להדיר את היהודים מכל הציבורים של ?הסובייקטים המודרניים' הרוצים ?לחיות תחת ריבונות משותפת', לפחות עד שיתגשם חזון היעלמותם ?בסבך תצורות פוליטיות חדשות'".

יש לתהות על כך: האומנם מהווים היהודים לאום אחד החי והרוצה לחיות תחת אותה ריבונות לאומית? כמחצית היהודים בעולם ויותר אינם רוצים להיות ישראלים ואין מונע מהם להיות, ואין הם מוכנים לחלוק את התרבות העברית ולהיות תחת הריבונות הפוליטית של ישראל. ראוי לשאול: מה המשותף כיום מהבחינה הלאומית ליעקב שביט, ג'וזף ליברמן, וסימון וייל?

יוסי ברנע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו