בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"המאסטרו: חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי" מאת חגית הלפרין | באלה הימים

הספר "המאסטרו: חייו ויצירתו של שלונסקי" הוא דוגמה לביוגרפיה ספרותית מקיפה ומפורטת מאוד, עד כדי כך שאינה מתאימה לקהל הרחב

תגובות

המאסטרו: חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי חגית הלפרין. ספרית פועלים ומרכז קיפ, 630 עמ', 128 שקלים

שום אדם אינו אי נבדל לעצמו, כתב המשורר בן המאה ה-17 ג'ון דאן. ומסע אל תוך חייו של אדם אחר הוא בהכרח מסע אל תוך עצמך. הרצון לגעת באחר, לדעת את האחר, הוא בין הסיבות לפריחתן הממושכת של ביוגרפיות, ז'אנר ספרותי שכבר אינו דורש שום התנצלות. בחנויות הספרים בעולם הן תופסות קירות שלמים, ובחנויות הווירטואליות של אמזון ובארנס אנד נובל תוכלו להקיש על יותר מ-2,000 כותרי ביוגרפיה שראו אור רק בשנה האחרונה. נדמה שכבר אי אפשר לחדש, ובכל זאת בכל כמה שנים שוב רואה אור ביוגרפיה חדשה של פושקין, המינגוויי או פלאת, לא רק משום שהתגלה אוצר של מכתבים נעלמים או יומנים גנוזים, אלא משום שקם דור שמחפש מבט אחר על היוצר האהוב עליו.

אבל לא אצלנו. אולי זה עוד שריד של תרבות הבושה הפוריטנית מראשית המדינה, ואולי הנחה של המו"לים שביוגרפיות לא יימכרו, אבל עובדה היא שזו סוגה נדירה ביותר בעברית. הסוג היחידי של ביוגרפיות שיש שפע יחסי מהן הן של פוליטיקאים, בעלי הון ואנשי צבא, משום שיש בהן אינטרס והן יכולות לשמש מצע בחירות, שכתוב ההיסטוריה או כתבת תדמית מורחבת (צריך רק להיזכר ב"משה קצב: ממעברת קסטינה לשולחן הממשלה" של מנחם מיכלסון).

בשנה האחרונה, כבכל העשורים הקודמים, ראו אור בארץ רק ביוגרפיות מעטות, וכמעט אף לא אחת מהן של סופר או משורר: בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, למשל, התפרסמו ב-2010 הביוגרפיות המתורגמות של ברק אובמה, המלך חוסיין, ולהבדיל, גם של סטאלין וג'ינגיס חאן - האחרונה כבר הגיעה לרשימות רבי המכר - אבל אף לא אחת מקורית בעברית; בכתר ראו אור הביוגרפיות המתורגמות של מרגריט דיראס, וירג'יניה וולף וסימון דה בובואר, "ויזנטל" של תום שגב, שראה אור תחילה באנגלית, ומהדורה חדשה של "יונה וולך" של יגאל סרנה, ביוגרפיה רבת-מכר שהתפרסמה לראשונה לפני 18 שנים; בידיעות ספרים יצאה רק ביוגרפיה ספרותית אחת, של יצחק בשביס-זינגר, מתורגמת מצרפתית; והביוגרפיה המקורית היחידה שראתה אור השנה בעם עובד היא "הנציב האחרון" מאת מוטי גולני. אין זה מקרה אפוא שהביוגרפיה היחידה של יהודה עמיחי לא נכתבה בארץ אלא בניו יורק, בידי הפרופ' נילי גולד, ולא תורגמה לעברית. על שאול טשרניחובסקי, שדיוקנו יתנוסס בקרוב על אחד משטרות הכסף החדשים, לא נכתבה אף ביוגרפיה (ורק שיר אחד שלו נלמד בתיכון).

פריחת הביוגרפיות הספרותיות בעולם החלה במאה ה-19 במיטב מסורת הגישה הרומנטית, שהסתמכה על אמרתו של גתה, "רצונך להכיר את המשורר - לך אל מולדתו": לא רק מולדתו הפיסית, אלא נסיבות חייו, הפסיכולוגיה שלו וערש ילדותו. ההנחה היתה, מסביר פרופ' דן מירון בספרו "פרפר מן התולעת" (האוניברסיטה הפתוחה, 2001), שיש קשר של סיבה ותוצאה בין הרקע הביוגרפי ליצירה הספרותית, וכך צצו גם בספרות העברית של סוף המאה ה-19 מונוגרפיות על פרץ סמולנסקין (1896) ואברהם מאפו (1900), ובהמשך, גם על ביאליק ויוצרים אחרים. בשנות ה-50, בהשפעת הפורמליזם הרוסי וזרמים בביקורת הספרות שדרשו לבחון את הטקסט הספרותי כיצירה סגורה העומדת לעצמה, "הומת" היוצר וחקירת חייו הפכה לבלתי רלוונטית ואף מבישה ורכילותית.

הפוסט-מודרניזם החזיר את הביוגרפיה לאופנה, מתוך הכרה שלכל יש ערך: המודע והתת-מודע של היוצר, חייו ואישיותו, ההשפעות שספג והספרים שקרא. כך ראו אור בארץ מונוגרפיות וביוגרפיות של ברנר (יצחק בקון, אניטה שפירא ועוד), ביאליק (שלמה שבא), נתן אלתרמן (מנחם דורמן, דן מירון), עגנון (דן לאור), לאה גולדברג, אחד העם, אבות ישורון, דן בן אמוץ ויונה וולך. תמריץ כלכלי ניכר העניקה קרן מרדכי זגגי, בסדרת ביוגרפיות של ישראלים ממרכז חיי האמנות, החברה והכלכלה.

כדי להצדיק ביוגרפיה שתדבר לא רק לאנשי מקצוע אלא לקהל הרחב דרושים כמה תנאים: על הסופר או המשורר להיות, כמובן, חשוב ומרכזי, אך שיהיה לו גם סיפור חיים מרתק. מבחינה זו, אברהם שלונסקי (1900-1973) הוא מושא ביוגרפי מן השורה הראשונה: אבי השירה הארץ ישראלית המודרניסטית, מחזאי, מבקר, מתרגם, פזמונאי ומחדש מלים ("דרך עגב" היה החידוד שלו כתרגום למלה "פלירט"). הוא מילא תפקיד מרכזי בחבורות וכתבי עת ספרותיים - "כתובים", "יחדיו", "טורים" - וגם היה ממייסדי הוצאות ספרים. מלבד זאת, אישיותו הסוערת ואורח חייו הבוהמייני יצרו פוטנציאל לסיפור חיים דרמטי. הפרופ' חגית הלפרין, שכבר כתבה בעבר על אלכסנדר פן ("שלכת כוכבים", פפירוס; ו"צבע החיים", הקיבוץ המאוחד), מנהלת את ארכיוני הסופרים של אוניברסיטת תל אביב וחוקרת את שלונסקי זה שנים רבות. ספרה "המאסטרו: חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי" הוא דוגמה לביוגרפיה ספרותית מקיפה, דקדקנית ומפורטת מאוד, עד כדי כך שחלקים נרחבים בה מיועדים בראש וראשונה למורים ולסטודנטים.

אברהם שלונסקי גדל בין שני קצוות: יהדות וקוסמופוליטיות, מסורת ומודרניות. אביו טוביה היה חסיד חב"ד, אמו ציפורה היתה מהפכנית רוסייה, וגם בהריונה השישי הסתירה על גופה כרוזים בלתי לגאליים. בתמימותו, הלשין אברהם בן החמש על אמו וגרם למאסרה: "ואמא איננה, תמיד איננה", כתב באחד משיריו. מאותה עת, מתארת הלפרין, ניכר שעולמו הבטוח של הילד נהרס ללא תקנה. ארבעה מאחיו נחשבו ילדי פלא, והוא, שהתפרסם לימים יותר מכולם, נחשב לפחות מוצלח. המרד שלו בביאליק - המשורר הנערץ על אביו - היה תחליף למרד אדיפלי, כך מנתחת היטב חגית הלפרין.

תגלית גדולה של הלפרין בספרה היתה מציאת ארכיונו של טוביה שלונסקי, האיש שעודד את בנו בכל פעם שהתפרסמה עליו ביקורת רעה וניחם אותו שפשוט הקדים את זמנו. טוביה שלונסקי, שהיה איש ספר אך נאלץ לעבוד כמחסנאי ומנהל חשבונות בבית החרושת "שמן", מצטייר כדמות מסקרנת וטראגית. הוא פרנס את בנותיו גם בבגרותן - אחת מהן, מניה, נשארה מעורערת בנפשה לאחר שנאנסה - ובמותו, בגיל 56, התמוטטה המשפחה. בנו אברהם, בן 28 אז, המשיך במקומו לפרנס את אמו ואחיותיו, אף שכבר היה נשוי והיו לו בעיות משלו: אשתו לוסיה, יפהפיה בלונדינית שלא קראה מעולם את שיריו, בגדה בו בקביעות. כעבור כמה שנים התאהב שלונסקי במירה, אשת ידידו ועמיתו יעקב הורוביץ. הרומן היה חשאי ומירה התגרשה מבעלה, אך ב-1936, כאשר הרתה מירה לשלונסקי, מספרת חגית הלפרין, לא ידע שלונסקי איך לגלות זאת ללוסיה, ולא פחות מזה לאמו, שאהבה את לוסיה כמו בת.

מירה, שחקנית במקצועה ואם לילדה מנישואיה הראשונים, נסעה לחו"ל ושהתה שם כשנה וחצי, וגם כשחזרה עם תינוקת בזרועותיה לא קלטה לוסיה את דבר הבגידה. עוד כמה שנים חילק שלונסקי את חייו בין שני הבתים ושתי הנשים. בהיותו אדם סגור, רבים בסביבתו לא ידעו על כך, והדבר גם לא ניכר בכתיבתו.

הביוגרפיה הזאת עוסקת ב-37 שנותיו הראשונות של שלונסקי, ומתוך 515 עמודי הספר (ועוד כ-100 עמודי הערות, כולל מפתח תאריכים מצוין) 480 עמודים מוקדשים לחלק הראשון של חייו וכמעט 40 השנים הנותרות דחוסות לתוך 35 עמודים.

ברפרוף רב מתוארות בעמודים הללו פרשיות דרמטיות - שהשפיעו רבות על דימויו הציבורי - כמו יחסו אל השואה והקמת מדינת ישראל ויחסו לברית המועצות, השפעתו על דור תש"ח והמרד שלהם בו ואחר כך, גם מרד סופרי דור המדינה בו. בדוחק משורטטות גם הטרגדיות האישיות בחייו - מות אחיו האהוב והתאבדותה של לוסיה ב-1953.

זהו ספר חשוב ומעניין, וחגית הלפרין משרטטת היטב את קורות חייו של שלונסקי ואת יצירתו, אבל לדעתי הספר אינו פונה אל קהל הקוראים הכללי. הספר היה יוצא נשכר אילו הודקו וצומצמו הפרקים הרבים שמוקדשים לקשריו של שלונסקי עם משוררים אחרים, ולניתוחי שיריו, הנראים כמאמרים נפרדים, עם סעיפי משנה דידקטיים באופיים, כמו "עלייה וקוץ בה: השתקפות העלייה ארצה בשיריו", או "מיתוס אי-העלייה בפואמה 'בחופזי'".

אין זה אומר שחוקרי ספרות אינם יכולים לכתוב ביוגרפיה מרתקת לקהל הרחב, וצריך רק להציץ ב"לורקה" של איאן גיבסון (פרופ' לספרות ספרדית), הביוגרפיות של ייטס, ג'יימס ג'ויס ואוסקר ויילד מאת ריצ'רד אלמן (פרופ' לספרות אנגלית), הביוגרפיות של וירג'יניה וולף, וילה קאתר ואדית וורטון מאת הרמיוני לי (פרופ' לספרות אנגלית), ועוד אבל אסור לשכוח שאחד מגדולי הביוגרפים של כל הזמנים, האיש שהנציח לא רק את טולסטוי, אלא גם את צ'כוב, דוסטויבסקי, קתרינה הגדולה, איוואן האיום ורספוטין, היה אנרי טרויה - משפטן בהכשרתו.

מבחן חשוב לביוגרפיה ספרותית טובה הוא שתיקרא כפרשת חיים לעצמה, גם מבלי שהקוראים היו בקיאים בכתביו של מושא הביוגרפיה. אולי כאן בא יתרונו של כותב שאינו חוקר ספרות, ודוגמה מובהקת לכך היא "יונה וולך" של יגאל סרנה, עיתונאי וסופר, שכתב ביוגרפיה מצוינת שלא ירדה מעולם מן המדפים: יתרונו של הביוגרף המקצועי בכך שהוא יודע להבחין בין עיקר לטפל, ולטוות את העלילה ביד אמן. גורם נוסף שצריך להיכנס לתמונה הוא המו"לים, שיעודדו כתיבת ביוגרפיות שקהל היעד שלהן הוא שוחרי הספרות, ולאו דווקא חוקריה.

ספרם הביוגרפי של אילת נגב ויהודה קורן "חייה ומותה של אסיה ג'" ראה אור בהוצאת דביר



אברהם שלונסקי מצטלם לטלוויזיה, 1970. בין יהדות לקוסמופוליטיות, בין מסורת למודרניות, בין רעיה למאהבת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו