הקרבה

יצחק לאור
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יצחק לאור

רחבת המשלוחים מה צפופה ומה זה

חוגגת, כל המשפחות הנכבדות בעיר כבר

פה, ביחד, מבקשות ציון על רוח ועל חמר

תנובה הביאו לצבא בשמחה וגאוה ונחת

כמו טקס הבאת העמר. הה פמבי, הה קרבה

הה הה הה, אחוה, ספוק עמק כזה על פני

הבורגנים, כמה נפלא להשלים עוד שלב בחיים

ההגונים, ואת מתיפחת, תחנת הרכבת מעוררת

בך געל ופחד, גדלת אותה בכל-כך הרבה

אהבה, כמה חכית לה, באיזו חדוה, וכל הסבל

הזה, הנשי, התעברות ולידה, וכל האשר שכלל

לא נתן למדידה, ונתת לה הכי טוב שרק יכלת

ולא שאלת אף פעם כמה עלו המים, רק אם

הם טובים לה, ולא שאלת כמה עולה הדשן

רק אם הוא משבח, עכשו הם לוקחים את הילדה

העדינה והצוהלת, ועושים ממנה חילת, את

שואלת (ברגישות, איך לומר, קצת בורגנית) ויש

להם תשובה די הגיונית: "כשקבלה את המים

הכי טובים, לא שאלת של מי היו, וכשקבלה את

המזון הטוב ביותר, לא שאלת מי לא אוכל

מסביב, וכשצמחה ויפתה בבית המהדר במרכז

ההר, לא למדת אותה לשאל מי נרמס למטה

בכפר, ועכשו אנחנו לוקחים אותה להמשיך את

מה שאת כלל לא התחלת, גם את רק חליה

בשלשלת המשפחות הזחוחות מהמעמד הבינוני

הכל-כך, כל-כך חיוני, וכאשר בתך תלד לך נכדה

(מצדנו עדיף דוקא נכד) היא תלך בדרכך, מן

הסתם, כי אנחנו לא דורשים שום דבר שאיננו

שפור המצב הקים, שפרושו תמיד תמיד שמור

המצב הקים. היא תקבל הכל ולא תשאל שאלות

כי חובה היא חובה, ככה בונות אמהות חילים

חילות, אמהות, חילים, חילות". דבר הצבא. עכשיו

נגבי את הדמעות והמלאי תחושת הקרבה

תגיות: