בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחליק, נאחז וסוחף את עצמי

רולאן בארת יודע כי "האני" או "העצמי" אינו עוד יחידה אחת קבועה, אלא רגעים פזורים, מקטעים לא סדורים. זה המפתח לכתיבתו הפרגמנטרית על חייו

תגובות

רולאן בארת על פי רולאן בארת, הוצאת רסלינג, 2011, 224 עמודים

ב-1975, חמש שנים לפני מותו כתוצאה מפגיעת משאית סמוך לקולז' דה פראנס, פירסם רולאן בארת יצירה אוטוביוגרפית ראשונה, שראתה אור כחלק מסדרת ספרים המוקדשת לחייהם של גדולי הסופרים בצרפת. הספר הפותח את הסדרה נקרא "ויקטור הוגו בעצמו", ואחריו הופיעו קולט, מונטיין, סטנדל, פלובר "בעצמם". הספר של בארת הוא מקרה יוצא מן הכלל, שכן בארת נהנה כבר בחייו מן היוקרה החברתית ומן השעשוע שבכתיבת ספר על עצמו, בעצמו או על פי עצמו.

זו אוטוביוגרפיה אינטלקטואלית, אוטוביוגרפיה מודעת, החושפת תצלומים וטקסטים משולחן העבודה ומחייו הפרטיים של האינטלקטואל. "רולאן בארת על פי רולאן בארת" מבשר תקופה חדשה של עיסוק בכתיבה אישית ביצירתו של בארת, הכוללת בין היתר את הספרים "שיח אהבה: קטעים" (1977) ו"מחשבות על הצילום" (1980), שתורגמו זה לא כבר לעברית.

במבט ראשון, הפניית מבטו של בארת אל עצמו יכולה להתפרש כמהלך תמוה. עד תחילת שנות השבעים נחשב בארת אחד הנציגים הבולטים של המחשבה הסטרוקטורליסטית בחקר הספרות, שאחד מעקרונותיה העיקריים היה דווקא ההפרדה בין היוצר ליצירתו. הטקסט נחשב מעשה לשוני אוטונומי, מארג של סימנים שיש לחשוף את תנאי ייצור המשמעות הפנימיים שלו מבלי להסתמך על הכרה מוקדמת של זהות הסופר, תולדות חייו האישיים והחברתיים. העיסוק באדם ובחוויותיו הסובייקטיביות ולא במערך האובייקטיבי של הסימנים הלשוניים שהוא מייצר, עשוי במובן זה להתפרש כנסיגה, ככניעה מאוחרת לשמרנות מחשבתית, כשיבה ריאקציונרית, אולי אפילו כבגידה בעיקר העיקרים.

בדיוק בשל כך "רולאן בארת על פי רולאן בארת" הוא צומת דרכים מרתק המזמין לבחון כיצד בארת מתמודד עם השאלות הללו: מה פירוש לכתוב את עצמך? האומנם ניתן לקבוע סימנים לשוניים לגוף החי? מה בין הגוף החי והמזדקן במשך השנים לטקסט שהוא כותב? בארת אינו יכול להתחמק משאלות אלה מן הרגע שבו הוא מתיישב לכתוב. הוא מודע להטעיה של השפה מן הרגע שבו היא נדרשת להעיד על חיי היצירה של הכותב שלה. לכן, כמו חסיד של ברכט, עליו לחשוף את המרכיבים של האשליה עצמה, עליו להתייחס בחשד להונאה שבכתיבת עצמך. ועם זאת, בארת לעולם לא נלחם בעצמו, לעולם אינו מוכיח את עצמו. הוא לעולם לא מובל על ידי רגש בלתי ידוע או נחשף בצל אירוע בלתי צפוי. החשד של בארת תמיד מלא עונג. אפשר לומר שבארת מתענג על עצמו במיוחד כאשר הוא לא מאמין לעצמו.

הרגש החושני הטמון בחשד מעניק את חוק היסוד של הספר הזה: הכתיבה הפרגמנטרית. "האני" או "העצמי" אינו עוד יחידה אחת קבועה, כוליות שלמה, אף לא רצף כרונולוגי של חוויית חיים, אלא רגעים פזורים, מקטעים לא סדורים: בארת ילד בעיר באיון. בארת חולה שחפת. בארת מוסיקאי חובבן. בארת סמיולוג. בארת אקדמאי מוערך או מתחזה. בארת כאב ראש. בארת פנטזיונר. בארת לא באופנה. כל אלה אינם יכולים לחבור לכדי הוויה אחת, אלא בהדגשת הקטיעה המפרידה ביניהם.

הספר מתקדם באמצעות רשימות, התבוננויות, שרבוטים, מפגשים עם אחרים, טכניקות שונות של תיעוד, פתקים שמובאים כלשונם, תצלומים עם הבהרות, רעיונות שעדיין לא גובשו, עיון מחודש בכתבים, פרשנויות על גבי פרשנויות, מושגים שיש להגות בהם, חלומות, מכתבים, זיכרונות. מפרגמנט לפרגמנט משתנים משלבי הלשון, נקודות המבט, ערכאות השיח, ואף הגוף הלשוני, בארת עצמו, יכול להיות "הוא", "אני", "אתה", "ר.ב." וכן הלאה.

חוסר הרצף שנוצר במרווח של הכתיבה הפרגמנטרית מביא להבטחה חדשה של חקירה עצמית. הכתיבה יכולה בדרך זו ליצור כוורת מסועפת של אזורי חשיבה וחיים; לגולל את ה"מיתולוגיות" של ה"אני" מבלי למצוא בהן יחסי התאמה ברורה ולכידות ארגונית חד-משמעית. מצד אחד, הקטיעה בין פרגמנט לפרגמנט יוצרת תחושה של אוסף מגובב, נטול סדר, מעין אינוונטר של עצמים בעלי יחסים פתוחים. מהצד האחר, האופן שבו ניתן למיין את העצמים, לסווג את התכנים ודרכי ההבעה תלוי למעשה בצורת הקריאה, כלומר הופך להיות תהליך עבודה שיש ליצרו מחדש ללא סוף.

בארת מכנה את האסטרטגיה הזאת "פירוק לגורמים" (decomposition). הפירוק העצמי הזה איננו הרס, אלא נקשר בשיח אתנולוגי, במיון האנציקלופדיסטי של פרטים חסרי ערך לכאורה, החושפים למעשה הבדלים מזעריים מעבר לכל כלל "טבעי". הפירוק נקשר גם בהרפתקה של השפה, בטקסט יצירתי שאינו נדרש יותר לחקות או להבנות את המציאות כדבר מובחן, שכן המציאות תמיד חומקת, העולם אינו עוד מכלול ברור של ידע.

אבל מעל לכל, הפירוק מיוחס כאן לתודעה הבורגנית המודרנית: "נניח שתפקידו ההיסטורי של איש הרוח (או של הסופר) הוא לטפח ולהגביר היום את התפוררותה של התודעה הבורגנית. (...) פירושו של דבר שאנו מדמים להישאר בתוככי תודעה זו ושאנו עומדים לרופף אותה, להחליש אותה, למוטט אותה, משל היינו מספיגים קוביית סוכר במים. במקרה זה הפירוק לגורמים נוגד את ההרס. (...) כדי להרוס אנו נדרשים לקפוץ. אך היכן לקפוץ? לתוך איזו שפה? לתוך איזה מקום של המצפון הנקי וחוסר הכנות? בשעה שבבואי לפרק לגורמים אני מסכים ללוות את הפירוק הזה, לפרק את עצמי לגורמים בהדרגה: אני מחליק, נאחז וסוחף את עצמי" (עמ' 72).

התודעה הבורגנית היא התנאי ההיסטורי והתרבותי לכך שבארת יוכל לחשוב על עצמיותו במרחב פרגמנטרי, מפוזר ומפוצל. הרווחה של היחיד כיחיד, כאשר הוא חופשי מלזהות עצמו עם אידיאולוגיות חברתיות או עם תורה מחשבתית שלטת, היא התנאי הספרותי והביקורתי הראשון לכך שבארת יוכל לעסוק בעצמו, לטפל בעצמו, לחוות את עצמו כריבוי. לכן הוא מסרב להתקומם במוצהר נגד הווייתו הבורגנית, אלא פועל בחשאיות בתוכה, מוסיף להיווצר ממנה בה בעת שהוא עמל לרופף את יסודותיה.

אפשר לומר, בהכללה גסה, שהזמן הבורגני שיש לבארת לעסוק בעצמו, כאילו היה באותה עת אובייקט המחקר והסובייקט החוקר, מבהיר את כל מה שנתעב וכל מה שמשמח בספרות הצרפתית: מכאן, החושניות והפיקחות האינסופית של בן-תרבות מהוקצע, היכולת להתרגש ולנתח את עצמך כחלק ממרחב התופעות של הציוויליזציה, הפליאה מן העושר והצללים של החיים האורבניים, מן הפרישות האסתטית והפטישיזם של הדנדי. ומנגד, כל העקרות הזאת של החשיבות העצמית, שאינה רואה דבר מעבר להתחבטויותיה, שאינה נדרכת לנוכח צו פרימיטיבי, צו מוות, שאינה מטלטלת את עצמה עד תהום, כלומר, ששכחה מדוע בכלל ספרות נכתבת.

הספר הזה הוא מסמך חשוב של העמדה האוונגרדית לפני עידן רבי המכר והריאליזם הדיבורי הפשטני. אך למרבה הצער אין בו הפתעה יוצאת דופן, אין בו ולו רגע אחד של חוסר מודעות שעושה יצירה לחד-פעמית, אין בו אי-ידיעה מכרעת שאי אפשר לחזור ממנה או להתגבר עליה מבלי להשתנות.



רולאן בארת. חשד מלא עונג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו