בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוד הכספת שבחדר המיטות

תגובות

הנוסע הסמוי, מאת ז'ורז' סימנון, תירגם מצרפתית יהושע קנז, הוצאת עם עובד, 2011, 261 עמודים

לו היה לי סוד כבד הייתי מפקיד אותו, ללא היסוס, בידיו של ז'ורז' סימנון. יש מנהלי בנקים שאמונים על כספות גדולות. בשביל להגיע לסודות ששמורים בהן צריכים שני מפתחות: זה של מנהל הבנק וזה של בעל הכספת. צריך גם קוד פתיחה, ולחכות חצי שעה מרגע הפתיחה ועד רגע הכניסה. אחר כך צריך לרדת שלוש קומות במדרגות, לפתוח דלת ברזל כבדה, אחריה דלת ברזל כבדה פחות, אחר כך ניגשים לתא שמספרו כמספר המפתח שלך. מנהל הבנק מסובב את המפתח שלו. אתה מסובב את המפתח שלך ורק אז נפתחת התיבה ואתה חופשי לעשות בתוכן שלה כרצונך.

בכל זאת, כשהסוד שלי יהיה מופקד אצל סימנון ארגיש בטוח הרבה יותר. כי מה כבר מבין מנהל בנק בסודות. בסך הכל נתנו לו כספת לנהל כשירות ללקוח, והדבר היחיד שיפריד בין זה שרוצה לגלות את הסוד שלי לבין הסוד שבכספת הוא כמה מפתחות וכמה דלתות ברזל. אם הסוד שלי חשוב מספיק, יימצא הפורץ שיוכל לפרוץ את הכספת ולגלות אותו.

אבל סימנון אינו מנהל בנק, וקריאה בכמה מהרומאנים שלו, ועכשיו ב"הנוסע הסמוי" בתרגומו של יהושע קנז, המתרגם המופתי של סדרת ספרי סימנון בהוצאת עם עובד, מוכיחה שאין כמו סימנון לנהל סודות גדולים.

חובבים מסתירים את סודותיהם מאחורי דלתות כבדות. מקצוענים כסימנון אינם טורחים על הסתרת הסוד. הם מטפלים במוטיבציה של הקורא לגלות אותו. זוהי, ידידי, סגולתו הייחודית של סימנון ולכן, אם רק היה בין החיים ואם רק היה לי סוד כבד מספיק, הייתי פונה אליו ללא דיחוי.

את סגולותיו מציג סימנון כבר במשפט הפתיחה של הרומאן: "ז'יל מובואזן הביט ולא ראה כלום". וכעבור פיסקה: "ועכשיו כבר היו במעגן... ועדיין לא ראה כלום" ובפיסקה הבאה: "עיניו הוסיפו לחפש את העיר, וכשהסתובבה ה'פלינט' באמצע המעגן, לא ראה אלא פסי רכבת". רוצה לומר, וזה יובן רק כחלוף עשרות עמודים, שאת עלילת "הנוסע הסמוי" מניעים סודות שקיומם יתגלה לגיבור הרומאן, ז'יל מובואזן, זמן לא רב מרגע שינחת בלה-רושל - שאליה בא כנוסע סמוי על אוניית סוחר מטרונדהיים שבנורבגיה, שם מתו שני הוריו בתאונה - אך שמשמעותם נחשפת לאט ובמשורה לאורך הרומאן כולו.

עוד מתגלה במהלך הרומאן שאף על פי שהוא מאוכלס בדמויות רבות ומגוונות מאוד, יש בו למעשה דמות אחת בלבד. אמנם דמות כפולה: ז'יל מובואזן הצעיר, שבא מאי-משם לרשת בבלי דעת את דודו שלא הכיר; והדוד המת, ששמו הפרטי אינו מוזכר ברומאן, ונוכחותו הפיסית בספר כמעט שאינה מורגשת, אך אט אט מתגלה לקורא עוצמת נוכחותו בקרב בני העיר הסובבים את ז'יל, ועוצמת השפעתו על עתידו של ז'יל הצעיר, אחיינו. כשהוא הולך בדרכו, תנועות גופו ופניו הן כשל אדם צעיר אך פעולתו פעולת אדם בוגר רב ניסיון - כדודו.

אלו השניים שהם אחד. הדוד שזה לא מכבר מת, עשיר כקורח, תקיף, שתקן, שולט ללא מצרים בלה-רושל בעזרת כספת עמוסת סודות על יריביו העסקיים; וז'יל בן ה-19 שנדד עם הוריו, שהתפרנסו מעסקי שעשועים, בין ערי אירופה, ממלון זול למלון זול, במחסור תמידי. רק בבואו אל העיר הוא מתוודע אט-אט לאמת - והסופר משהה את ידיעתו תוך כדי המיזוג שהוא יוצר בינו לדמות דודו שלא הכיר ולא ראה מעולם.

"'את יודעת מה יש בכספת שבחדר השינה?' שאל ז'יל. ?אני יודעת והכל יודעים...' פניה הקשיחו, שני קמטים קטנים נחרשו במצחה. ?אף פעם לא תהית איך דודך, שהחל את דרכו כנהג, עשה את העושר העצום שלו?'" (עמ' 70). הנה כך רומזת קולט, אשת דודו, על מקור עושרו של בעלה ומסמנת את הרגע שבו יתחיל ז'יל בתהליך ההפנמה וההתמקמות מול דמות דודו.

סימנון מנהל ברומאן עלילת מתח הנעה על שני צירים. האחד הוא ציר המתח הקלאסי: מי הרעיל את הדוד ואת אשת מאהבה של אשת הדוד. ובהמשך: האם ז'יל הצעיר, שאיש אינו מעלה על דעתו שיקבל עליו את עסקי דודו וייהפך לדמות משמעותית בלה רושל, יזכה להצלחה?. הציר האחר הוא הפסיכולוגי-פנימי: מיהו ז'יל מובואזן, מאילו חומרים הוא עשוי והאומנם הוא ודודו דמות אחת הן?

ואכן, שני הצירים משורגים זה בזה היטב. בתחילת הספר מניח סימנון לפני הקורא שאלה: מהי סיבת בואו של ז'יל ללה רושל וכיצד יתמודד עם התפקיד שנקלע לתוכו? ומתוך שהקורא עסוק בפתרון שאלה זו, מסתבכת העלילה ומתגלה שדמותו חלוקה בין שני קטבים: המשיכה לדודתו קולט (הנחשדת בהרעלת בעלה), ובחירתו, מסיבות שלא הובהרו כל צורכן, בעמדת הדוד. רק משהונחו השאלות הללו על השולחן מתחילה עלילת הראיות לנוע לקדמת הבימה. כלומר, קל להבחין איזה ציר משרת את האחר ובאיזו מהירות נזנחת חקירת ההרעלה לטובת תיאור אופן פעולתו של ז'יל בעולם.

פרטי ההרעלות, ובסיס סיפור המתח העובדתי, הנחשפים רק לקראת סופו של הרומאן, הם בפירוש החלק הפחות חזק והפחות מעניין ביצירה. נדמה שסימנון רוצה לומר כך: נכון, זהו ספר מתח ולכן אצא ידי חובת סיפוק הסחורה. אבל אם אתה, הקורא, מעדיף את עלילת הראיות המשטרתית ולא את עלילת החקירה של הנפש, כי אז "הנוסע הסמוי" (וגם ה"סוד המשותף" ו"האיש שצפה ברכבות" ו"מותה של בל") הם לא רומאנים בשבילך.

כי סודות החקירה המשטרתית כמוהם כ"חייהם המרתקים" של הידוענים. צפויים, שיגרתיים ומתנהלים תכופות בדרך ליניארית עד שעמום. ואילו סיפוריהם של האנשים ה"משעממים", כספנסר אשבי ב"מותה של בל" או אטיין לומל ב"מדרגות הברזל", הם המעניינים יותר והצפויים פחות, ואליהם מיטיב סימנון לצלול. ובכל זאת היה מוטב אילו הקפיד סימנון מעט יותר על סופו של "הנוסע הסמוי".

לא מקרה הוא שסימנון בחר לרומאן גיבור צללים שכוחו בסודות הטמונים בכספת שהוא מחזיק בחדר המיטות. גם לא מקרה הוא שמשעה שמת הדוד, והיתה למתחריו שייחלו למותו גישה לכספת, הם לא הצליחו לחשוף את קוד הגישה המיוחל ולפתוח אותה. את סוד צופן הכספת חשף דווקא אחיינו הצעיר שזיהה, במהלך סימנוני טיפוסי, את הסוד המחבר את עלילת הראיות לעלילת הנפש - את מלת הצופן המשמעותית כבסיס לכוח המניע את הדוד. את מקור כוחו.

זה מה שיודע סימנון ויודע ז'יל מובואזן: יש סודות הגלויים רק לאלה המסוגלים לראות אותם, והם מעטים מאוד. מי שאינם מסוגלים לא יראו אותם גם אם יונחו לפניהם פשוטים וגלויים. ז'יל רואה, ומכאן עוצמתו. ליריבי דודו המנוסים, הגסים והעוצמתיים אין כל סיכוי מול עוצמת הראייה שלו.

במה שנוגע לי, צר לי שסימנון אינו בין החיים להבטיח לי שבשעת הדחק אפנה אליו כדי שינהל את סודותי. אך אני מתנחם בכך שמתרגמו לעברית אתנו ומביא תרגומים מצוינים ליצירותיו.



ז'ורז' סימנון. הסוד שלי יופקד אצלו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו