עכשיו כשאני במדריד ומסוגל לחשוב

תירגם מאנגלית עמוס אדלהייט

פרנק אוהרה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פרנק אוהרה

אני חושב עליך

והיבשות נוצצות ושחונות

והלב הרזה שאתה חולק אתי את חלקי באויר האמריקני

כמו הראות הרגשתי שקוע מודה באטיות על כל בקר

ואבחות עפעפים חומים שלך מתנופפים חושפים צמד בקרים משלמים נצבעים בניו-יורק

תראה גשר עצום נמתח אל הפרור המצטנע כשרק אתה

נצב בקצה הסגל של כמו רק עץ יחידי

ובטולדו כחל מרכך של מטעי זיתים נבטים על הגבעות כמו זגוגיות

כסופות כמו שער של זקנות

זה ברור שאלהים ואני לא מסתדרים

זה רק נוף גופי פליז בשבילי, לא אכפת לי מהמורים

נשקפים בך המפעלים הגדולים של המות, אתה כביר יותר

אתה מחיך, אתה מרוקן את העולם כך שנוכל להיות בו לבד

פרנק אוהרה, שנהרג בתאונה בהיותו בן ארבעים ב-1966, הוא אחד הסמלים הגדולים של השירה האמריקאית בשנות השישים של המאה שחלפה והוא עדיין אינו מוכר דיו לקורא העברי. הגירסה המודפסת של השיר המתורגם הופיעה ב-1961 במגזין "Floating Bear", אולם היא מבוססת על נוסח מוקדם וכמעט לא ידוע שנמצא ב"מחברת הספרדית", מחברת שנטל עמו אוהרה כשביקר בספרד במסגרת עבודתו כאוצר ב-1960.

בניגוד לדימוי שיצר לעצמו אוהרה ושנבנה סביבו שנים אחרי מותו, של משורר קל כתיבה שאינו עובד קשה מדי על שיריו ונוהג "להתיז" אותם בכל הזדמנות שהיא (במשרדו שבמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ברחוב, בזמן ארוחת צהריים או בחדר מלא אנשים), וכמעט לעולם לא לחזור אליהם ולערוך אותם לפני פרסומם, הרי שהנוסח המוקדם של שיר זה מעיד על שינויים ניכרים שהכניס בו לפני פרסומו. מידע זה גם מערער מעט את הדעה המקובלת ששיר זה נכתב לרקדן ווינסנט וורן, שהיה מאהבו של אוהרה באותו זמן, לאחר שובו של המשורר ממדריד (הערה זו מבוססת על מאמרה של אמה הוגן שהופיע לצד שירו של אוהרה ב-"Times Literary Supplement" ב-18 בפברואר 2011).

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ