טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אלף שנים לחכות" מאת מיה טבת-דיין | ניפגש בגלגול הבא

"אלף שנים לחכות" הוא לכאורה סיפור רומנטי-נרקיסיסטי, עם לא מעט נקודות תורפה רגשניות, אבל מיה טבת-דיין יוצאת כשידה על העליונה

תגובות

אלף שנים לחכות

מיה טבת-דיין. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 366 עמ', 89 שקלים

"אהבה היא חלל וזמן שנמדדים על ידי הלב", אמר מרסל פרוסט. לבבות האוהבים פועמים בקצב ייחודי במרחב סודי וחסר גבולות ששמור רק להם, יקום מקביל, שחוקי הפיסיקה אינם חלים עליו. האוהבים בוראים כללים משלהם, מצמיחים כנפיים וקוראים תיגר על כבלי מוסר, קמילה וחידלון. נדמה שדבר לא יעמוד בדרכם אל ההתמזגות הנכספת, וההיקסמות ההדדית תהיה חזקה לאין שיעור מכל צו ערכי ומכל נוהל בטבע. האמנם?

כנרת ונורי, גיבורי "אלף שנים לחכות", נפגשים במסגרת העבודה. היא רווקה בת 28 והוא בן 40, נשוי ואב לשני ילדים. הלהבה שניצתת ביניהם מבשילה במהרה לאהבה עזה ומסתורית, רוויה תחושת מוכרות ועל-זמניות, כמין המשך לגלגולים קודמים שבהם הכירו וחיו יחדיו. מוטיב הגורל ברוח המסורת ההינדית שזור כחוט משי בתוך אריג הסיפור החושני, ואגדות האלים והאלות מוצגות בעדינות, מבלי שהן דורשות ידע מוקדם בתורת המזרח ובסנסקריט. "כנרת אמרה לו ואולי אני אהיה הסימן המוכר שלך בלילה ונורי אמר, אולי, אבל בינתיים את עדיין המדבר שאני הולך בו לאיבוד". הבחירה כמובן אינה מקרית. טבת-דיין, מחברת הספר, היא מרצה בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב ואת הדוקטורט שלה היא כתבה על אלת ההשראה בשירת הודו. במקביל פירסמה את הבלוג "עבודת אלילים", שעסק בסוגיות, מאמרים קולות ותמונות מהודו.

הנאהבים מתחילים להתראות בסתר. הם מתכתבים, מעבירים מסרים של תשוקה וגעגועים בטלפון הנייד ומתכננים בזהירות את עתידם. הקשר שלהם משכר בעוצמתו ובו בזמן נגוע ברגשי אשם, תסכול וספקות. הם נוסעים להודו, מקום שבו כבר למדה וטיילה כנרת בעבר, ומקץ חודש חוזרים משם בנפרד; נורי אינו מסוגל לפרק את משפחתו וכנרת אינה מוכנה לחכות יותר. בצר לה, היא נמלטת אל הקיבוץ שגדלה בו עם אחותה בבית הסבים, בשנים שבהן הוריה המדענים שהו בחו"ל.

אחר כך חיה כנרת תקופה ממושכת עם חבר בגליל, שבה לעיר, מתחתנת עם בחור מסור ומבוסס ששמו אמנון, קונה דירה בתל אביב ויולדת את בתה שלומציון. חולפות שש שנים מאז פגישתה האחרונה עם נורי, אבל אהבתה אליו ממאנת לדעוך. היא חושבת וחולמת עליו. חשה אותו. מגלה סימנים נסתרים לנוכחותו בחייה.

הרומן מתחדש ביוזמתו של נורי, שהתגרש בינתיים. ושוב נחשפים השניים לטלטלה רגשית מלאה ברגעים של דכדוך ואושר. עתה, כשנורי חופשי ומשתוקק למסד את הקשר עם אהובתו, כנרת כבר אשה נשואה ואם. העיתוי האומלל פועל לרעתם. הקיבוץ כמקלט, שאמור לגונן, להרגיע ולספק בעצם מהותו מענה ללבטיה של כנרת, מתמודד באותם ימים ממש עם מהפך ההפרטה, שמפלג את חבריו ומעמיד בספק את רעיון השוויון וערכי היסוד של דור החלוצים.

כנרת נעזרת בזיכרונותיה, בהתבוננות באנשים סביבה, בשיחות נפש ובמכתבי סבתה אל חבר נעורים כדי להשקיף על עצמה בשיקול דעת, לזכות בתובנות ולקבל החלטה. וללב הקוראים מתגנב הרהור נוגה: האם הכל ניתן להפרטה - גם אהבה?

לכאורה, זהו סיפור רומנטי-נרקיסיסטי-פולחני, עם לא מעט נקודות תורפה של רגשנות יתר ושפה עמוסה בדימויים, אבל המחברת יוצאת מזה וידה על העליונה, כשהיא מציבה את הקוראים לפני שורה של שאלות פילוסופיות וערכיות: מהו זמן? מהו קשר? מהן מסירות, נאמנות, בגידה והקרבה? מהי אהבה?

יותר מכל, מזדקרות מתוך סיפורם של כנרת ונורי שתי תהיות כלל אנושיות: מה גורם לאדם לבחור בטובת עצמו על חשבון טובתם של יקיריו; ומה מלמד אותנו ניסיון העבר, אם בכלל, על בחירות מן הסוג הזה? מלחמות הישרדות ומצבים של פיקוח נפש היו מאז ומעולם קרקע פורייה לדילמות מוסריות וקונפליקטים בין מצפון לתועלתנות. ומה קורה כאשר הדילמה מבקיעה מתוך מציאות נינוחה? מיליונר רב קסם, חובב טבע ונשוי, ששמו ועיסוקו הם בסימן האש, ורווקה יפה ומלומדת, שחייה נפרשים בין תל אביב, קיבוץ בעמק הירדן והודו, מתאהבים נואשות וצריכים לבחור בין עתיד משותף לבין פירוקה של משפחה - האם קול המצפון שקול כנגד דחף התשוקה שמאכל אותם? הסיפור מזמין את הקוראים להתחבט יחד עם גיבוריו, והפתרונות כואבים ורב משמעיים כמו הרגשות עצמם שיצרו את הבעיה.

העלילה משוטטת לפנים ולאחור בחלל ובזמן, מבלי להכביד על הקוראים, והלשון הציורית ממריאה לה בפיוטיות חגיגית, בעיקר במכתבים ובשירים של כנרת ונורי (והרי אפלטון קבע במפורש ש"במגע עם האהבה כל אחד הופך למשורר"). ההומור בכלל וההומור העצמי בפרט, שמפוזרים פה ושם, מנמיכים את המעוף הלירי המסתלסל ומוסיפים תבלין של ארציות בריאה. דואליות של גוף ונפש, משפחה, אידיאלים, רצון חופשי ובחירה - כל המושגים הללו מוצגים לבחינה מדוקדקת ואמיצה, שזירת ההתרחשות שלה היא הקיבוץ והודו. ססגוניות הטעמים, הריחות והצבעים והיצריות המתפרצת מעוררות שמחה ילדותית ומאזנות את העצב שבסיפור. "אלף שנים לחכות" הוא ספר ביכורים מעורר ציפיות. בתוך מבול הכותרים הנופל עלינו, נעים לגלות קול חדש ומבטיח.

ספרה של רבקה קרן, "הפקרות", ראה אור בהוצאת אגם



מיה טבת-דיין. ליריקה מסתלסלת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות