בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פותחים ספר: טעמה העצוב של עוגת הלימון | איימי בנדר

"טעמה העצוב של עוגת הלימון" (מאנגלית: קטיה בנוביץ', אחוזת בית) הוא הרומן השני של הסופרת האמריקאית איימי בנדר והראשון שרואה אור בעברית. בגיל תשע מגלה רוז כישרון פלאי: כשהיא אוכלת היא חווה לא רק טעם אלא גם את הסודות, החרדות והתשוקות של מי שהכין את האוכל

תגובות

זה קרה לראשונה באחר צהריים של יום שלישי אחד, יום אביב חמים במרחבים הסמוכים להוליווד, כשרוח קלה נשבה מזרחה מן האוקיינוס ועירבלה את עלי הכותרת שחורי העין של האמנון והתמר, שנשתלו זה לא כבר באדניות שלנו.

אמי היתה בבית ואפתה עוגה. אני טופפתי לאורך שביל הגישה, והיא פתחה את דלת הכניסה עוד לפני שהספקתי לדפוק עליה.

מה דעתך על תרגול קצר? אמרה בעודה רוכנת מעבר למשקוף. היא משכה אותי לחיבוק של שלום והצמידה אותי אל הסינר האהוב עלי מבין כל סינריה, זה שעשוי כותנה מרופטת ומעוטר ברישומים של צמדי דובדבנים אדומים.

היא ערכה את המצרכים על דלפק המטבח: שקית קמח, חבילת סוכר, שתי ביצים חומות שנחו בחיק החריצים שבין האריחים. גוש חמאה צהוב מעוך בקצותיו. קערת זכוכית שטוחה ובה קליפת לימון. סקרתי את השורה. זה היה השבוע של יום הולדתי התשיעי, ובבית הספר היה יום ארוך של שיעורים רצופים, דבר ששנאתי, וצעקות בהפסקה על נקודות במשחק, ועכשיו המטבח שטוף השמש ואמי עם עיניה החמות היו כמו זרועות פתוחות לרווחה. טבלתי אצבע בשקיק הדונג של גבישי הסוכר החום, ומילמלתי כן, בבקשה, כן.

היא אמרה שיש לנו בערך שעה, אז פתחתי את חוברת העבודה שלי. אפשר לעזור? שאלתי, ופיזרתי עפרונות וניירות על מפות הפלסטיק האישיות. לא, אמרה אמא, שעירבבה קמח ואבקת סודה.

יום הולדתי חל במארס, ובשנה ההיא הוא התרחש בשבוע אביבי יפה במיוחד, מלא חיים וצלול ברחובות השכונה הצרים שלנו, מרחק בלוקים ספורים מדרום לשדרת סאנסט. היסמין הפורח בלילה שטיפס על שער בית השכן הדיף את ניחוחו הקליל לעת ערב, ומצפון השתפלו הגבעות בחן מעבר לאופק, בתים שתולים בתוך צבע חום. בקרוב יגיע שעון הקיץ, וכבר בגיל תשע קישרתי את יום הולדתי עם רמזים ראשונים לקיץ, עם התחושה של חלונות פתוחים בכיתה ובגדים קלים יותר וקצם המתקרב של שיעורי הבית בעוד כמה חודשים.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו