בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מכתוב" מאת איריס אליה-כהן | שוקעת במערב

"מכתוב" הוא סיפור על אהבות גדולות ובגידה כפולה: הבגידה של הגיבורה באביה, האופיינית לדור שני למהגרים - בשל הבושה; והבגידה בבעל הישראלי עם המאהב הערבי

3תגובות

מכתוב

איריס אליה-כהן. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 334 עמ', 89 שקלים

עירית ברנע היא "סיפור הצלחה ישראלי". ילדה מזרחית בעלת עור כהה משכונת עוני בחיפה, שכיום נשואה לאריק הארכיטקט, האשכנזי האולטימטיבי, בעל מסור ואוהב. יש להם שלושה ילדים ובית חלומות בעמק, עם עץ תאנה מתחת לחלון חדר השינה. למרות זאת, עירית בוגדת באריק. למה? גיבורת הרומן, במעין חשבון נפש סמוי, חף מסנטימנטליות, מנסה לתאר מדוע קרה מה שקרה.

"מכתוב" הוא סיפור על אהבות גדולות ובגידה כפולה: הבגידה של הגיבורה באביה, האופיינית לדור שני למהגרים - בשל הבושה; והבגידה בבעל הישראלי עם המאהב הערבי. למרות היצרים הגודשים את העלילה, הטון המרוחק שהסיפור נמסר בו מעיד על תחושה בסיסית של אי שייכות, כאילו האירועים מוכתבים לגיבורה. המונח "מכתוב" בשפה הערבית, שניגונה זורם בצורה טבעית כל כך ברומן, משמעו כתוב מלמעלה: "כל מה שצריך לקרות קורה".

הרומן נפתח במשבר בחיי הנישואים של עירית, והוא המניע לסיפור המעלה את עברה המודחק אל פני השטח. את תהליך ההיכרות עם אריק ואיך כבש אותה, היא מכנה "אריקיזציה": "תאי המוח שלי עוברים אריקיזציה מואצת. אין בהם דבר זולת אהובי הלבן. אפילו את אמי ואחי הקטן אני שוכחת". הוא עוטף אותה באהבתו עד שהיא "מאורקת לגמרי". אהבתו היא כחיבוק הניחומים של אביה כאשר היו לועגים לצבע עורה, אך היא גם הדרך אל הקונסנזוס. לכן היא מבליגה פעמים רבות כשהוא פוגע בה, כי "הוא עשיר. אני ענייה. הוא חכם. אני טיפשה. הוא לבן. אני שחורה".

השתיקה והתשוקה יוצרות מתח מורכב ביחסיהם. גם בנישואיה המושלמים כביכול יש פעולה של דחיקה לשוליים, אי הקשבה לקולה והסתרת זהותה. עוצמת התשוקה בין עירית ובין אריק, כמו עוצמת השתיקה וההדחקה, היא עזה. את תיאורי הסקס ביניהם היא מצליחה ללוש בשפה טבעית כובשת בהתאם לכוריאוגרפיה של הגוף. החושניות הרבה שבטקסט קשורה אצלה ברעב לזהות המזרחית - לריחות, למגע, לשפה הערבית ולמוסיקה, לטעם האוכל, למראות - ולגעגועים אל אביה. בת תשע היתה כשטבע והותיר אותה עם רגשות אשם, בושה (האב לא ידע לקרוא עברית, וזה עלה לו בחייו) וזהות פרומה.

שוב ושוב עולים מן המצולות זיכרונות יפים של המספרת מאביה, יליד סוריה: מסיפורי ערב שהיה מסיח לה מדי ערב בערבית מקושטת במעט מלים בעברית, "מלהטט בין השפות בקול מתוק ובשרני", כפי שתאמר בהמשך על אחסאן מאהבה, כשהיא מתמכרת לשפתו אך גם נאבקת בה. הסיפורים האלה, שעברו בעל פה במשך דורות, הם המטען הגלותי שהאב נושא עמו וירושתו לה; מטען שאפשר לפתוח רק ליד מיטת הבת, באינטימיות החדר, היחידה שתדע. את רצונה המיותם להעתיק את אותה "התרגשות ישנה" היא מממשת עם אחסאן.

מפגש אקראי עם הגנן הערבי-ישראלי במשתלה טורף את הקלפים ומוביל את עירית לרומן אסור, שמכה שורשים מסוכנים באדמתה ויוצר שרשרת של אירועים מפתיעים ובלתי הפיכים. שורשיותו וטבעיותו, המהולות בשפת האב ובדימוי האוריינטליסטי הסטריאוטיפי שיש לה על אחסאן, גורמות לה לאבד שליטה וכמעט לאבד את משפחתה. אבל אחסאן אינו האב. הם אולי דומים במנטליות ובשפה, אבל המפגש בין עירית לאחסאן רק מדגיש כי היא כבר התרחקה מהמקום ההוא, החסר את האב, ושניהם, אחרי הכל, עומדים משני צדי המתרס. "למה תמיד משתמשים במלה שחור בהקשרים רעים", היא תוהה באוזני אחסאן. "חתול שחור. כבשה שחורה... דגל שחור. למה יצא שלצבע השחור מוניטין כזה מפוקפק". "זה בדיוק כמו המוניטין המפוקפק שיצא לערבים אצלכם", הוא עונה לה. "אתם מתלוננים ואומרים: ?איזה עבודה ערבית'... ועל מישהו שמתלבש לא טוב אתם אומרים שהוא ?מתלבש כמו ערבי'... ויש כמובן את העניין של ?מנטליות ערבית'... מעולם לא שמעתי אתכם משתמשים במונח ?מנטליות אירופאית' כדי לתאר גינונים רעים".

הווה ועבר מתערבים זה בזה לאורך "מכתוב". הסיפור הכרונולוגי - קורותיה של עירית מגיל חמש עד 40 - והרכבתו מחדש יוצרים גלים של כיסוי וגילוי של פיסות מידע, ואלה לוכדים את הקוראים ולא מתירים להם להניח את הספר מהיד, ובזה עיקר כוחו. הרומן שופע ושוצף בעברית דינמית ועכשווית, אם כי ניכרת בו אי אחידות במשלבי השפה, שאינה משרתת את רעיון השילוב בין הגבוה לנמוך. הדימויים הרבים, מקצתם חיוניים ומדויקים ומקצתם מיותרים, נעים על התפר בין העממי לילדותי. אך בסופו של דבר, רומן הביכורים של איריס אליה-כהן הוא בעל קול ייחודי, תעוזה וכנות רבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו