רשימת ביקורת על שיר שלא נכתב

תירגם מפולנית דוד וינפלד

ויסלבה שימבורסקה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ויסלבה שימבורסקה

במלות הפתיחה של היצירה

קובעת המחברת שכדור הארץ קטן הוא.

השמים, כנגד זה, גדולים עד גזמה.

וכוכבים, אני מצטטת: "יש בהם יותר מן הנחוץ".

בתאור השמים נתן לחוש אזלת-יד מסימת,

המחברת הולכת לאבוד בחלל העולם הנורא,

אי-החיות בכוכבי לכת רבים מהמם אותה

ועד מהרה צצה

בתודעתה (הלא מדיקת, יש להוסיף) השאלה,

כלום הננו, בכל זאת, בודדים

תחת השמש, תחת השמשות כלן?

למרות חקי ההסתברות?

וחרף הדעה הכללית שרווחת היום!

ובנגוד לראיות החותכות שעשויות בכל יום

לפל לידי האדם. אח, השירה.

בינתים שבה חוזת העתידות שלנו אל כדור הארץ,

כוכב לכת שאולי "חג בלא עדים",

"המדע הבדיוני" - היחיד - "שיכול היקום להרשות

לעצמו",

יאושו של פסקל (1623-1662, הערה שלי)

אין לו, לדעת המחברת, מתחרים

בשום אנדרומדה או קסיופאה.

הלבדיות מעצימה, מחיבת.

מתעוררת, אפוא, הבעיה איך לחיות וכו'.

הואיל "והריק לא יחליט על-כך בשבילנו".

"אלי, קורא האדם אל עצמו,

חמל עלי, האירה את דרכי"...

מדכאת את המחברת המחשבה על הדעת שבה

מתבזבזים החיים,

משל היו משאב שאינו מתכלה.

ועל דבר המלחמות שבהן - לדעתה העקשת -

שני הצדדים נוחלים תמיד מפלה.

על "שלטעללות" של בני אדם בבני אדם.

מבעד ליצירה בוקע שביב של כונה מוסרית.

אפשר שתחת קלמוס תמים פחות היה מזדהר.

חבל, מה לעשות. הנחה זו שסכון ביסודה

(שבכל זאת הננו לבד

תחת השמש, תחת השמשות כלן)

ופתוחה בסגנון נטול דאבה

(שעטנז של הנשגב ולשון היום-יום)

מעוררים תהיה, מי יאמין בזה?

לבטח אף אחד. הוא שאמרנו.

התרגום מוקדש לזכרו של יורם ברונובסקי

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ