בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רשימת ביקורת על שיר שלא נכתב

תירגם מפולנית דוד וינפלד

תגובות

במלות הפתיחה של היצירה

קובעת המחברת שכדור הארץ קטן הוא.

השמים, כנגד זה, גדולים עד גזמה.

וכוכבים, אני מצטטת: "יש בהם יותר מן הנחוץ".

בתאור השמים נתן לחוש אזלת-יד מסימת,

המחברת הולכת לאבוד בחלל העולם הנורא,

אי-החיות בכוכבי לכת רבים מהמם אותה

ועד מהרה צצה

בתודעתה (הלא מדיקת, יש להוסיף) השאלה,

כלום הננו, בכל זאת, בודדים

תחת השמש, תחת השמשות כלן?

למרות חקי ההסתברות?

וחרף הדעה הכללית שרווחת היום!

ובנגוד לראיות החותכות שעשויות בכל יום

לפל לידי האדם. אח, השירה.

בינתים שבה חוזת העתידות שלנו אל כדור הארץ,

כוכב לכת שאולי "חג בלא עדים",

"המדע הבדיוני" - היחיד - "שיכול היקום להרשות

לעצמו",

יאושו של פסקל (1623-1662, הערה שלי)

אין לו, לדעת המחברת, מתחרים

בשום אנדרומדה או קסיופאה.

הלבדיות מעצימה, מחיבת.

מתעוררת, אפוא, הבעיה איך לחיות וכו'.

הואיל "והריק לא יחליט על-כך בשבילנו".

"אלי, קורא האדם אל עצמו,

חמל עלי, האירה את דרכי"...

מדכאת את המחברת המחשבה על הדעת שבה

מתבזבזים החיים,

משל היו משאב שאינו מתכלה.

ועל דבר המלחמות שבהן - לדעתה העקשת -

שני הצדדים נוחלים תמיד מפלה.

על "שלטעללות" של בני אדם בבני אדם.

מבעד ליצירה בוקע שביב של כונה מוסרית.

אפשר שתחת קלמוס תמים פחות היה מזדהר.

חבל, מה לעשות. הנחה זו שסכון ביסודה

(שבכל זאת הננו לבד

תחת השמש, תחת השמשות כלן)

ופתוחה בסגנון נטול דאבה

(שעטנז של הנשגב ולשון היום-יום)

מעוררים תהיה, מי יאמין בזה?

לבטח אף אחד. הוא שאמרנו.

התרגום מוקדש לזכרו של יורם ברונובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו