בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוצם עין אחת | מיניות בעידן רדיואקטיבי

תגובות

גיל יפמן - "בחזרה", גלריה דביר, רח' ניצנה, יפו

זמן רב ציפיתי לתערוכת יחיד של גיל יפמן. ועכשיו כשהיא כאן יפמן לא מאכזב ויצירתו מתגלה בכל יופיה המצחיק, הנושך, המלטף - ועוד תארים שאפשר להכביר, אך העיקר הן העבודות עצמן והמגע עמן. מחמם את הלב לראות כיצד יפמן התפתח והתגבש מאז תערוכת הגמר בבצלאל. הוא מצליח לחבר את הזכר עם מוטיבים פורנוגרפיים של בחרותו ועם השואה שבזיכרון השיתופי - וכל זה בפסלים העשויים בסריגת יד מצמר צבעוני. הטקסט המלווה את התערוכה מדבר על הקשרים למלאכת יד נשית וריפוי בעיסוק, ולי נדמה שמעשה הסריגה של יפמן הוא הרבה מעבר לנשי ולגברי; יש בפיסוליות הרכה שלו פעולת איחוי מתמשכת של השסע הפנימי. עבודותיו של יפמן מעוררות חמדה, מלשון לחמוד. כל פסל צמרי שכזה עומד בזכות עצמו, אך ביחד הם מתחברים למין עולם סוריאליסטי רך. העבודות מצויות במתח שבין נושאים קשים לחום ולביטחון של הצמר שממנו נסרגו.

"מוצץ (זכר)" הוא זין עבה כנחש בריח, המתפתל על הרצפה ופולט טיפת זרע צהבהב מראשו העיוור, בעוד גופו אסור בקולר שעליו סרוגה עין כחולה, ואת כל הגוף הזה חובקת שמלת ריקוד. "מוצץ (נקבה)" מציג שד נשי תפוח מחלב, מוצמד למוצץ סרוג בסגול וירוק-זית, שמצדו האחר משתלשלת ידית המוצץ מתוך פייה מעוגלת שצומחים ממנה חוטרי יניקה קצוצים. את השד מחשקים בצד תפרים של ניתוח (סרטן?), ומתוך השד הפגום זולגת טיפה כבדה של חלב שחור - החלב שינקו בני הדור השני והשלישי לשואה.

בין "המוצצים" שרועה על הרצפה "שמיכת התינוק", סרוגה ריבועים שבכל אחד מהם סרוג צלב קרס בצבע שמח של ילדים. בהצטלבויות סרוגים אישוני עיניים פעורים, וכך השמיכה רוחשת חיים - כמו התגלגל שירו של פאול צלאן אל השמיכה ואל המוצץ לבעת ילד יהודי קטן. בפינה ממול נהפך "לול" התינוקות למחנה ריכוז קטן, סרוג מצמר אפור עד לגדר התיל המחשקת אותו (בתערוכה הקודמת היה תלוי באותו מקום תצלום תקריב של מירוסלב בלנקה על ראשו של עמוד מחליד שנותר מהגדר בגטו ורשה). הלול סוגר על יצור שכולו שדיים תפוחים, מין גור או תינוק של מין נכחד, תמים ואירוטי, נעים ורך.

"מובייל" היא היצירה המרכזית בתערוכה, ויש בה מוטיבים שונים מעולמו של יפמן. השלד שעליו תלוי הכל הן עצמות סרוגות בגדלים שונים, עצמות עצומות ועדינות, שעל אחת מהן מהלך כלוליין היצור החמוקי ממחנה הריכוז הצמרי, וגם אישון עין, טלאי צהוב וזין ורוד וחמוד, נוטף זרע אדום כדם, שד עם חלב שחור, שק חבטות שהפך שד או פין - ומתוכו מציצה אצבע. השק עצמו סרוג מפסים לבנים-כחולים כמדי אסירים, אחוז בדלק שחור. זה רק פן אחד ביצירתו של יפמן; קיימת גם יצירתו הגרפית, עבודות ההדפס, שגם הן עולם בפני עצמו של מיניות משתנה בעידן רדיואקטיבי.

אתי אברג'ל - "דוממים אחרים", אוצרת יעל קיני, גלריית הקיבוץ, תל-אביב

יצירתה של אתי אברג'ל חילחלה אלי מבעד להתערבויותיה במוצגים של האוסף הקבוע באגף האתנולוגיה היהודית במוזיאון ישראל שלפני השיפוץ. עשייתה בגלריית הקיבוץ, בניגוד לעבודותיה הפולחניות במוזיאון ישראל, נטולה כל הוד או יופי מוזיאלי. להפך: היא חוגגת את עבודת החולין ויוצרת עולם שלם של חיבורים סוריאליסטיים. בימים שלפני פתיחת התערוכה אברג'ל קיננה בחלל הגלריה; בנתה קנים של קיום ארעי, עבודות שאין להן סוף והתחלה, שהחלו להינתק מהעולם ומהחומרים ששימשו להן חומר גלם. העבודות הללו אינן סובלות מסרחים עודפים של פואטיות דביקה, נמנעות במתכוון "משקר החן והבל היופי". נדמה שהעשייה והיצירה יכלו להימשך עוד ועוד, עד שיחזרו אל האלמנטים שבבסיסם.

חומרי הגלם המשמשים את אברג'ל יותר מכל הם מכחולים ועפרונות - שהופקעו משימושם הרגיל ונהפכו למשושים רוטטים, למאסה בעלת נוכחות פיסולית אמורפית. יש בתערוכה גם משפכים רבים, כאותה שרשרת של משפכים המתרוממת כגבעול אל הכתובת שעל הקיר "שושנים הן אדומות". התערוכה נפתחת בדגל לבן שהוטבל בגבס, קשור בחוט למכחול עבה המשמש לו תורן. בפינה מתכדררים כדורי בטון שמכחולים תקועים בהם, פאתטיים ומצחיקים. בטבור החלל מהדסת מין ישות נטולת כל צורה, שהיא אם כל הצורות: מאסה של מאות מכחולים ומוטות אלומיניום המשפדים קרעי קלקר ושפכי גבס קרוש. על הקיר מרחף כדור הארץ, גלובוס זעיר המפנה לעברנו את אפריקה ואת מרוקו שממנה הגיעה משפחתה של אברג'ל. בכל אחד מימי ההקמה אברג'ל רשמה על אחד הקירות "רישום של עיוורון" - רישומים ענקיים של שלדים מופשטים, כמופשט הנזירי של אמצע המאה שעברה. את השלדים הללו כיסתה מאוחר יותר בקרומים חלקיים, חצי שקופים, כמין קטרקט המכסה את רשתית העין. אברג'ל כותבת ומתעדת את תאריך הרישום של כל אחד מהם, אך בין היום השני לשלישי היא משספת בפראות את הרצף ומותירה בו שסע הנפער כפצע.

מתחת לרישומי העיוורון מוטל טור של עיגולי גבס מושחלים על מוט ברזל חלוד - עיגולים שנחתכו מתוך קירות גבס שכנראה היו חלק מהתערוכה השנייה בטרילוגיה, "סדקים בקירות עירומים", כמוטיב של המשכיות. במרכז החלל אברג'ל בנתה והחריבה מין חלל, מבנה וחורבה בעת ובעונה אחת, ובו מרוכזים, בשלבים שונים של עשייה, המרכיבים השונים של התערוכה כולה. ערימות מחוברות בחוט משמשות משקולות במשחקי איזון שונים, מחברות שהופקעו משימושן כחמור נושא ספרים.

במסדרון המוביל בחזרה אל ההתחלה, אברג'ל בונה בצמוד לקיר מין כרכוב של אח אירופית, שכמו נאטם ונשרף ועל מדפו מונחים שברי כלי חרס שונים, פיסות של קיר גבס ובד ציור אליפטי ריק עדיין מכל ציור - אולי כאפשרות של סוף והתחלה, של יצירה הנוצרת משברי הקיים, מחומרי גלם ממשיים של העולם הארצי ושל פנים האמנות.



גיל יפמן, 'לול'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו