בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"היער של קלרה" מאת ג'ני ארפנבק | לא רואים את היער

הספר "היער של קלרה" של הסופרת ג'ני ארפנבק נעדר את רוח החיים שיוצקת נשמה לתוך מילים יפות ורעיונות חשובים

תגובות

היער של קלרה

ג'ני ארפנבק. תירגמה מגרמנית: טלי קונס. הוצאת כתר, 206 עמ', 89 שקלים

פירוט מדוקדק של התרחשויות גיאולוגיות פותח את "היער של קלרה". הן שיצרו את מה שמכונה בספר "הים המארקי" באזור ברנדנבורג שבגרמניה. ההמשך הוא פרק בשם "הגנן", המתאר, בפרטים דקדקניים, את עבודת האדמה של גנן כפרי, אשר "מנין בא - איש אינו יודע. אולי היה שם מאז ומעולם". הגנן עוזר לאיכרים המקומיים, מסייע בקציר, מייעץ בייבוש האדמה וכן הלאה, ו"לו עצמו אין כל פיסת אדמה וגם לא חלקת יער, הוא גר לבדו בבקתת ציידים נטושה בעיבורי היער". הפרק הבא, "האיכר האמיד וארבע בנותיו", יוצר רושם ראשוני של מעשייה עממית, בעיקר בשל שפע המנהגים המצוינים בו, אלא שאז מתברר שהוא עוסק בקלרה, בתו הצעירה של ראש הכפר ווראך. אף אחת מארבע בנותיו של ראש הכפר לא התחתנה. כשקלרה התאהבה בדייג חולף, אביה אסר עליה לצאת מהמשק, דעתה נטרפה עליה והיא נמצאה טבועה באגם. בעקבות הטרגדיה, וכשראש הכפר מבין שמבנותיו לא יצאו לו יורשים, הוא מחלק את הנחלה שהיתה מיועדת לקלרה ומוכר אותה לשלושה קונים: אדריכל מברלין, יצרן בדים מהעיר גובן ויבואן של תה וקפה מהעיר אודר.

"היער של קלרה" מספר את סיפורה של אותה חלקה, על התהפוכות שפקדו את שלושת הבתים שבה ואת יושביהם במהלך המאה ה-20, ובתוך כך, כמובן, את הסיפורים הקטנים של "האנשים הרגילים". אין רצף כרונולוגי סדור: הזמן מקפץ קדימה ואחורה, והפרקים החוזרים והנשנים של "הגנן", שפורעים את הסדר אף יותר, הופכים את הבנת הזמנים לעוד יותר מסובכת. לרוב הדמויות אין שמות, רק כינויים: האדריכל, אשת האדריכל, חייל הצבא האדום, הסופרת, האורחת, הרעיה, וכן הלאה. יוצאי דופן הם בני משפחת יצרן הבדים היהודי. לא רק ששמותיהם מצוינים בפירוש, ג'ני ארפנבק חוזרת עליהם שוב ושוב, במעין ניסיון לגאולה שאחרי המוות, שכן רובם נספו במלחמת העולם השנייה.

מאורעות רבים מתרגשים על הנחלה המחולקת: אשת האדריכל, למשל, מתחבאת בארון נסתר בזמן פלישת הרוסים, וכשחייל הצבא האדום מגלה אותה, הם מתגלגלים לאקט מיני סוער; אחייניתו של יצרן הבדים היהודי מתחבאת בחדרון חשוך, עד שהיא נתפסת ונשלחת למקום שאין ממנו חזרה; הרעיה מגלה במפתיע שיש לה אחות שלא ידעה על קיומה. אבל אין בדרמות האלה כדי לחדור ללב. על אף פרטי הפרטים שארפנבק מערימה על הדמויות, כמעט אף אחת מהן לא מעוררת אמפטיה. אולי זה נובע מכך שארפנבק מתעסקת בעיקר בייצוגים. הם אמנם יפים סגנונית ואפילו ליריים, אך נדמה שקודם היה לה רעיון, אמירה כלשהי שרצתה לבטא, ואילו הדמויות באו אחר כך, כביטויים ספרותיים של רעיון פילוסופי. אנו פוגשים את הדמויות בעיקר בשיאו של משבר או שינוי גדול - וקשה מאוד להזדהות עם דמויות במשבר לפני שפיתחנו איתן אינטימיות בסיסית.

ומה האמירה שעולה מן הספר? רוב בני האדם נקלעים לנסיבות שמעבר לשליטתם, שגדולות מסך ההחלטות שהם עשויים להכריע בהן בחייהם הפרטיים, וההיסטוריה - שמחלקת עמים לפי מנצחים ומנוצחים - היא שקובעת איך הם ייראו לדורות הבאים. זוהי אמירה חשובה, אך לא מקורית. נראה כי רבים מאנשי הרוח בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 כמהים להדגיש אותה. אלא שלא די באמירה, חשובה ככל שתהיה, ואפילו לא במיומנות ספרותית, שארפנבק אכן אוחזת בה. כדי שספרות תביע רעיון פילוסופי עמוק, עליה ליצור אמת, בדיונית או מציאותית. ב"יער של קלרה" חסרה האמת הזאת.

יוצא דופן הוא הפרק האחרון. דווקא בו ארפנבק מרפה סוף-סוף מהרצון לייצר "אמירה חשובה" ומצליחה להפיח רוח חיים בדמות הנכדה של האדריכל, שהגיעה להיפרד מילדותה, מזיכרונותיה, מהדבר היחיד בחייה שהיתה לו משמעות אמיתית, כפי שהיא מגלה מאוחר מדי. היא אחוזת אובססיה לנקות ולסדר את הבית הנטוש, וכשבאים קונים פוטנציאליים בלוויית המתווכת, היא מסתתרת בארון שהסתתרה בו פעם סבתה.

סביר להניח שבפני הקוראים הגרמניים, או קוראים הבקיאים מאוד בתרבות ובהיסטוריה הגרמניות, נגלות דקויות שנעלמות מעיני השאר. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק את העדרה של רוח חיים מדמויות שאמורות להוות את הגוף הנושם של טקסט הנשען על סיפוריהן. "היער של קלרה" נעדר את רוח החיים הזאת, שיוצקת נשמה לתוך מילים יפות ורעיונות חשובים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו