בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"חמישה חומשי תורה: נוסח שומרון ונוסח המסורה" | נשמע ונעשה

מקרא

תגובות

חמישה חומשי תורה: נוסח שומרון ונוסח המסורה

ההדרה, מבוא, הערות ונספחים: אברהם טל ומשה פלורנטין. הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 765 עמ', 194 שקלים

ראשיתם של השומרונים בארץ ישראל מתוארת בתנ"ך כך: "ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת וספרוים וישב בערי שמרון תחת בני ישראל וירשו את שמרון וישבו בעריה" (מלכים ב י"ז, כד). סנחריב מלך אשור הגלה את בני ישראל שוכני השומרון אל ארץ הנהרים ובמקומם הביא לכאן תושבים רחוקים מסביבותיה של אשור. הללו התקשו להסתגל למנהגי הארץ: "ויהי בתחלת שבתם שם לא יראו את ה'", אבל בשכבר הימים סיגלו לעצמם מקצת מנהגים ועיקרי אמונה ישראליים, כפי שלמדו מפיו של אחד הכוהנים, ועם זאת שמרו על עבודת אלוהיהם הישנים: "את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עבדים כמשפט הגוים אשר הלו אתם משם". כותה, ארץ מוצאם של אנשים אלה, היא מקור הכינוי כותיים שדבק בהם על פי מסורת חז"ל.

המסורת השומרונית מספרת סיפור אחר לחלוטין. השומרונים, לפי מסורת זו, הם בני ישראל השמרים, משמרי האמת ותורת האמת. בתורת האמת הצטוו בני ישראל להקים עם כניסתם לארץ מזבח בהר הברכה, הר גריזים (ולא בהר עיבל, השווה דברים כ"ז, ד). יהושע בן נון קיים מצווה זו ובהר גריזים התקיים שנים רבות המרכז הלאומי של שבטי ישראל. סכסוכים פנימיים בין כוהנים פיצלו את ברית השבטים וגרמו להקמת המשכן בשילה, ליצירת מרכז לאומי חדש ולסטייה ממסורת האמת הקדומה. המיעוט שנשאר נאמן לתורת האמת כלל בעיקר את בני יוסף ואת כוהניהם, והשומרונים, צאצאי השבטים אפרים ומנשה, משמרים אותה עד היום הזה. שיבת ציון החריפה את המאבק בין היהודים, צאצאי שבט יהודה והנלווים עליהם, לבין בני יוסף, ובימי הבית השני התקיימו זה בצד זה המקדש היהודאי בהר הבית בירושלים והמקדש השומרוני בהר גריזים.

השומרונים נאבקו באלכסנדר הגדול וסבלו מידו סבל רב. הם הוכו בידי השליטים החשמונאים, לא נטלו חלק במרידות היהודים נגד הרומאים אבל מרדו בשלטונות הביזנטיים ומוגרו לבלי רחם. השומרונים סבלו מאוד גם בתקופות השלטון המוסלמי. הם לא גלו מהארץ, אבל רוב קהילותיהם חרבו ובמאה ה-19 התרכז המעט שנותר - בין 100 ל-200 נפשות - בעיר שכם. במאה ה-20 חל שינוי לטובה במעמד השומרונים וכיום מונה העדה כ-700 בני אדם. בימינו מפוצלת עדת השומרונים בין שני מרכזים עיקריים. כמחציתם חיים בחולון, והמחצית האחרת חיה בקריה השומרונית שבראש הר גריזים, בסמוך לאתר המקודש שבקרבתו נערכים עד היום טקסים דתיים ובייחוד אירוע החג המרכזי - זבח חג הפסח. שומרונים אלה נחשבים אזרחי הרשות הפלסטינית אבל קיימת זיקה הדוקה בין שתי הקהילות. רוב השומרונים מקפידים על שמירת המצוות על פי דרכם המסורתית אבל לפחות הקהילה החולונית מקיימת אורח חיים מודרני והיא משולבת היטב בחברה הישראלית.

*

לפי אמונת השומרונים, חמשת חומשי התורה הם כתבי הקודש האמיתיים, ואליהם נלווה ספר יהושע במעמד נחות משל החמישה ובנוסח שונה מנוסח המסורה לספר זה. גם בנוסח התורה משתקפים הבדלים בין גרסת השומרונים ובין הגרסה הרבנית. ההבדלים העיקריים בנוסח התורה מבטאים את המגמה השומרונית לחזק את מעמדו של הר גריזים כהר המקודש והמבורך. נמצא שאין כאן הבדלים סמנטיים או פילולוגיים גרידא, כי אם שינויי נוסח המשקפים גישות דתיות נפרדות וזיכרונות היסטוריים נבדלים. ההבדלים בנוסח התורה לא נעלמו מעיניהם של חכמי המשנה והתלמוד והם הציגו את כתבי שומרון, ספרי הכותיים, כמזויפים. כך, לדוגמה, נמסרו במדרש התנאים ספרי לחומש דברים (פסקה נ"ו, מהדורת פינקלשטיין, עמ' 123-124) דברי התנא רבי אלעזר ב"ר יוסי: "אמרתי להם לסופרי כותיים זייפתם את התורה, שכתבתם אצל אלוני מורה - שכם", ובהמשך: "לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים". הוויכוח נסוב על פירוש הפסוק בספר דברים (י"א, ל) המתאר בפירוט את מקומו של טקס הברכה והקללה שאותו הצטוו בני ישראל לערוך בבואם לארץ. ואכן, כפי שעולה מהספר שלפנינו, אל המלים "אצל אלוני מורה" שבפסוק (אלון מורא בגרסה השומרונית) נוספו בנוסח שומרון המלים "מול שכם".

דוגמה אמוראית להאשמת השומרונים בזיוף, אף היא באותו עניין, מופיעה בתלמוד הירושלמי (סוטה פרק ז', ג; דף כ"א, ג): "אמר רבי אלעזר ב"ר שמעון, נומיתי (נאמתי, אמרתי) לסופרי כותיים, זייפתם תורתכם ולא הועלתם לעצמכם כלום". ככל הנראה התקיימו לא מעט עימותים דתיים וספרותיים בין יהודים לשומרונים, כפי שעולה מהסיפור המעניין מן המאה השלישית, המובא במדרש בראשית רבה פרשה ל"ב, י (מהדורת תיאודור, עמ' 296-297), סביב תיאור מי המבול שגברו על הארץ: "ויכסו כל ההרים הגבהים". הסיפור מובא כאן בתרגום מארמית ובקצרה: רבי יונתן עלה להתפלל בירושלים. עבר (דרך השומרון) ופגש שומרוני אחד. אמר לו: "להיכן אתה הולך?" אמר לו: "להתפלל בירושלים". אמר לו: "ולא מוטב לך להתפלל בהר המבורך הזה ולא באותו בית אשפה?" אמר לו: "למה הוא מבורך?" אמר לו: "שלא נשטף במבול". נתעלמה הלכה מרבי יונתן לשעה, כלומר לא מצא מה לענות לאותו שומרוני. אמר לו נוהג חמורו: "רבי תרשני ואני משיבו". אמר לו: "הן". אמר לו: "אם מההרים הגבוהים הוא, הרי נאמר ?ויכסו כל ההרים הגבהים' (בראשית ז', יט), ואם מהנמוכים הוא, הרי לא השגיח בו הכתוב כלל". מיד ירד רבי יונתן מהחמור, הרכיב את נהגו עליו שלושה מילין וקרא עליו דברי שבח וברכה. לסיפור זה מקבילות במדרשי דברים ושיר השירים ויש כמה הבדלים רבי עניין בין שלוש גרסאותיו, אך בשלושתן שוררת אווירה נינוחה ועניינית בדיון שבין החכם היהודי ורכבו לבין החכם השומרוני.

עדויות מימי הביניים מלמדות גם על קיומם של כתבי פולמוס שומרוניים נגד היהודים. רבים מחכמי היהודים בימי הביניים ידעו את התורה השומרונית ואחדים מהם אף התעמתו אתה, ובהם אבן עזרא, רמב"ן, ר' עובדיה מברטנורא ואחרים. מכתביהם של אבות הכנסייה הנוצרית בארץ בתקופה הביזנטית עולה בבירור שלפחות אחדים מהם - ובהם מומחי המקרא מקיסריה בני המאה השלישית, אוריגינס ואוסביוס - הכירו את נוסח השומרונים, והדבר מוצג במבוא לספר שלפנינו.

לקראת סופם של ימי הביניים, חוזר הנוסח ועולה על שולחן עבודתם של מלומדים נוצרים, בייחוד בצרפת, ומעניינים בייחוד הם השימושים הפולמוסיים שנעשו בו במאה ה-17. החוקר הצרפתי הקתולי ז'אן מורינוס ראה בנוסח השומרוני גרסה עדיפה על זו של המסורה, שכן הוספת סימני הניקוד ודומיהם קבעו קריאה אחידה לדורות, בעוד שרצון האל היה להותיר את הקריאה בטקסט הקדוש ואת פרשנותו באחריותה של הכנסייה! עמדה מונוליטית זו הותקפה בחריפות גם בידיהם של אנשי הרפורמציה הנוצרית, שהתנגדו למונופול הקתולי על פרשנות התורה.

בדורות האחרונים נבחנות שאלות אמינותו ועתיקותו של הנוסח השומרוני גם בהשוואה לתרגום העתיק ליוונית - תרגום השבעים, וגם בהשוואה לעדי נוסח אחרים ובראשם קטעי התורה מקומראן וכן תרגומי התורה לארמית. נושא מעניין לעצמו הוא התרגום הקיים של התורה לניב הארמי-שומרוני.

*

במהדורה שלפנינו מוצגים נוסח המסורה והנוסח השומרוני עמוד כנגד עמוד, כשהמלים והפסוקים המבדילים ביניהם מוצגים בשומרוני בגופן שונה, וההוספות והחסרים בכל אחד מהנוסחים מוצגים בעזרת סימני דפוס מתאימים. הדבר מקל מאוד על הנזקקים לנוסח השומרוני ומבקשים להשוותו לפרטיו עם נוסח המסורה, והוא מעצב את הספר ככלי עזר שימושי ויעיל, אם כי לא לגמרי נקי מחסרונות. כך יכולים המעיינים להבחין בקלות בחדירה הנרחבת של קטעי ספר דברים אל גופו של ספר שמות ובייחוד אל עשרת הדברות (שמות, כ') וגם אל פרשת מינוי השופטים (שמות, סוף י"ח), וכן בחדירות דומות אל ספר במדבר (ראש כ"א) ובשכפולם של קטעים מספר דברים בתוכו. עיון נוסף מעלה קווים משותפים לרוב ההרחבות הללו: הדגשת מעמדם הבלעדי של הר גריזים המקודש ושל משה נביא האמת. עם זאת, רוב השינויים הם מצומצמים ובעלי אופי מקומי, מפרש או מתקן. כך, לדוגמה, הפך נוסח שומרון את סדר המלים בתגובת בני ישראל למשמע "ספר הברית": "כל אשר דבר ה' נשמע ונעשה" (שמות כ"ד, ז); פרשת נזקי שור על פרטיה (שמות כ"א, כח-לו) היתה לפרשת נזקי בהמה. ויותר מעניין: שש פעמים באותה פרשה נזכר בגדו של יוסף שנפל בידיה של אשת פוטיפר המפתה (בראשית ל"ט). בכל השש נרשם הבגד בנוסח המסורה כיחיד, ובנוסח שומרון בצורת הרבים: "בגדיו". מעניינת במיוחד התוספת לדברי קין, המזמין את הבל למקום הרצח במלים: "נלכה השדה" (בראשית ד', ח). תוספת דומה מוכרת מכמה תרגומים עתיקים וגם מדרש בראשית רבה (פרשה כ"ב, ז) משחזר את הסיפור בעזרתה, בעוד שבנוסח המסורה ניכרת פה כעין לאקונה: קין אומר משהו להבל אבל מלותיו נעדרות מנוסח המסורה.

דיון מפורט באופיו של נוסח שומרון, על השינויים המכוונים והבלתי מכוונים בינו לבין המסורה, עריכת תוכנו, יישוב קשייו, חילופיו ואחדותו נמצא במבוא המפורט לספר. במבוא נמצא גם את תיאורי המהדורה שלפנינו וכתב היד שעליו היא מסתמכת (שכם 6), וכן עקרונות דקדוקיים המבדילים את נוסח שומרון מנוסח המסורה.

שאלות זמנו והתגבשותו של הנוסח נידונות כאן בקצרה ומובאת דעתם של הארכיאולוגים חנן ואסתר אשל בדבר זיקתו של נוסח שומרון לקטעי תורה שנמצאו בקומראן והמשמעות ההיסטורית של הדברים. נספחים נפרדים מביאים את המשמעויות הפרשניות העולות מהבדלי הנוסח וגם כמה היבטים פילולוגיים נוספים. נוסח המסורה מוצג כאן כשהוא מנוקד אך בלא טעמי המקרא, המלווים אותו זה יותר מ-1,100 שנה. חבל, שכן טעמי המקרא משמשים אמצעי פרשני רב ערך ונוכחותם מאפשרת להציץ אל כמה פרטים בפרשנותם של בעלי המסורה ולבחון אותם גם אל מול נוסח שומרון. וכן: החלוקה השימושית של ספרי התורה לפרקים היא זרה, מרוחקת ומאוחרת מאוד לשני הנוסחים והיא מודגשת כאן יתר על המידה, שלא כמהדורות קורן, ברויאר ועוד, שבחרו כראוי למעט בערכה.

חיסרון אחר בהצגת נוסח המסורה הוא אחידותו המלאה. כידוע, כולל נוסח זה מלים שהגייתן שונה מצירוף האותיות שבכתיבתן - "קרי וכתיב". מספר המקרים מסוג זה בתורה הוא זעום ורישום שתי הצורות זו בצד זו לא היה מכביד על הקוראים או על הכרך שבידיהם. עורכי הספר בחרו להביא רק את צורות הקרי, שהן כנראה מאוחרות לצורות הכתיב ומייצגות לרוב נוסח סביר ומתוקן בהשוואה לצורה העתיקה, לעתים ברוח מדרשית מתקנת. הנוסח השומרוני מותאם לצורת הקרי, וכך, למשל, מוחלף הפועל העתיק ש.ג.ל. בחברו שנחשב פחות בוטה ש.כ.ב. (דברים כ"ח, ל), הן בנוסח זה הן בגרסת הקרי המסורתית, אבל המעיין בכרך שלפנינו לא יבחין בדבר.

הפרופ' אברהם טל, חתן פרס ישראל ללשון העברית, והפרופ' משה פלורנטין, שניהם מאוניברסיטת תל אביב וחברי האקדמיה ללשון העברית, עומדים מאחורי המהדורה כפולת הפנים שלפנינו. לפני כשלושים שנה ההדיר אברהם טל את התרגום השומרוני לתורה (כרכים א-ג, תל אביב, תש"מ-תשמ"ג) והוא מתמחה בין השאר במורשת התורה והלשון הנהוגים בין השומרונים. מהדורה זו על מבואה ונספחיה הם מפעל משלים מפואר הקובע ברכה לעצמו.

הפרופ' חננאל מאק הוא חוקר מדרש ואגדה בחוג לתלמוד באוניברסיטת בר אילן



זבח חג הפסח של השומרונים בהר גריזים. משמרים את האמת הקדומה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו