בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ימי שני כחולים" מאת ארנון גרונברג | חניך מצטיין

אין בספר "ימי שני כחולים" דרמות גדולות. יש פה יצירה גבישית שמפכפכת מים מתוקים עצובים, כמו מבט ספוג אלכוהול באחד הגשרים הציוריים של אמסטרדם, אבל בנגטיב שלו

תגובות

ימי שני כחולים

ארנון גרונברג. תירגמה מהולנדית: אירית ורסנו. הוצאת בבל, 324 עמ', 88 שקלים

יש אקסיומה שלפיה עיקר הכוח של סיפורי חניכה הוא האוניברסליות שלהם. שיש תמיד מן המשותף בין דמות ישראלית הנגזרת מתוך ההווה לבין אמריקאי מהפרוורים בשנות ה-30 של המאה ה-20. ייתכן שזה בגלל שללא כל קשר לנסיבות הזמן והגיאוגרפיה, תמונת העולם הרגשית, מוכת ההורמונים, תמיד מורכבת רובה ככולה מאותם אלמנטים של תשוקה, של אופן הכרת העולם, ושל הציפייה: בין מה שהחיים מציעים לך לבין מה שאתה מקבל בסופו של דבר. אתה מתבגר ומגלה שהעולם הוא לא המקום שהבטיחו לך, אף שלפעמים לא הבטיחו לך כלום. העולם הוא מקום מלא זיוף, שקרים וריקבון, והפער הזה, בין הציפייה לבין המציאות, הוא על פי רוב הקרקע בה נוצרות יצירות חניכה גדולות, מסלינג'ר האמריקאי ועד לגוזן הגרמני.

דווקא על רקע האקסיומה הזאת כדאי לבחון את ספרו של ארנון גרונברג "ימי שני כחולים". יש כאן את כל המרכיבים הנחוצים ליצירת סיפור חניכה טוב על פי האקסיומה האוניברסלית. אבל משהו בספר הזה מתנהג קצת אחרת, לא ממושמע, על גבול החתרני. אין פה פער בין ציפיות לבין מציאות, כי אין פה ממש ציפיות, מלבד רצונה של הדמות להיות "שחקן", רצון שמתנפץ על סלע הכישרון והבשלות, ולא זוקף עוד את ראשו. מעבר לכך, אין לבן דמותו של גרונברג שום רצונות או מטרות בחיים. יש לו אהבת נעורים ראשונה בשם רוזי, היא נגמרת כצפוי, אבל לא בדרמה גדולה אלא מתוך איזה כוח אינרציה סמוי, והבנה שזו התנהלותו הטבעית של העולם. אבל גם זו אהבה מינורית מאוד, לא קוצפת, לא גועשת, אהבה ארצית.

גרונברג אכן מתבגר לתוך מציאות של זיוף, שקרים, ריקבון וחוסר אהבה, אבל נדמה שכך גם הוא מתחיל את הספר בגיל 15. הוא בן יחיד לזוג הורים יהודים נוירוטיים, שקל מאוד למרוד בהם, כי הם לא ממש משגיחים ונדמה שלא ממש איכפת להם, כי כל אחד מהם עסוק בנוירוזות שלו. למעשה, האבא מאבד אחיזה במציאות מהר מאוד, צף לתוך עולם של חולי ותלות, לא לפני שהוא מספק לספר כמה קטעים קומי-טראגיים בלתי נשכחים. אז הוא משאיר לאמא את התפקיד הזה, והיא מבצעת אותו כהלכה. גרונברג גדל במין סביבה יהודית-לייט, מין קהילה שבורה שמודעת לכך שלמרות יהדותה, הזהות שלה הולכת ומתרסקת ככל שעובר הזמן. זוהי זהות מעוררת רחמים, שמורכבת משאריות טקסיות ואיזה רצון אמורפי להשתייך למשהו שגדול ממך, תוך ידיעה ברורה שזה בלתי אפשרי.

עקב מספר מעשי שובבות חביבים גרונברג הנער נזרק מהתיכון ונהפך להיות ישות נטולת מסגרת, ולכן גם נטולת אפשרויות ממשיות, קרייריסטיות. בגיל 22 הוא מוצא את עצמו חצי בטלן, עם תפישה קיומית מרכזית אחת - לחרוש את רובע החלונות האדומים לאורכו, לרוחבו, לעומקו; למצוא איזו נחמה ערטילאית בקרב הזונות הססגוניות והאפטיות של אמסטרדם, ואחר כך לשתות את עצמו לדעת (אבל באטיות מרשימה) יחד עם כמה טיפוסים אמסטרדמיים שנפלטו גם הם כל אחד ממסגרתו ומנסים למצוא בכל זאת מסגרת בתוך עולם נטול מסגרת. גרונברג מתלהק לתוך הסביבה האנושית הזאת היטב. הוא לא בהכרח מרגיש שהוא צריך להיות במקום אחר. בעבר הלא רחוק הוא אולי רצה להיות שחקן. עכשיו הוא כבר לא רוצה כלום.

למעשה, אין בספר הזה דרמות גדולות, אפילו לא דרמות בינוניות. יש פה יצירה גבישית שמפכפכת מים מתוקים עצובים, כמו מבט ספוג אלכוהול באחד הגשרים הציוריים של אמסטרדם, אבל בנגטיב שלו. זה בעצם רומן על גבול הממואר, אוטוביוגרפיה הנסמכת בעיקר על הבדיון, אוסף של אפיזודות ותיאורים שאמנם מסודרים על פי ציר כרונולוגי, אבל לנסות לשים את הספר הזה תחת הגדרה של רומן קלאסי ותבניתי - יהיה כישלון. אפשר לנתח אותו כמין כתב אשמה חריף נגד החברה המודרנית, נגד התפרקות מבנים מסורתיים, נגד האטימות של החברה ההולנדית, נגד מסגרות, נגד חוסר אחריות הורית, אבל יהיה זה ניתוח קצת חמקמק. כמעט כל המרכיבים המוכרים כאן לא מתנהגים כמו שמצופה מהם, וזה מה שהופך את הספר ליוצא דופן בנוף הכה מוכר והנעים, אך לעתים המאוד תבניתי, של סיפורי החניכה המערביים.

Blue Mondays / Arnon Grunberg



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו