בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"עושים לשם שינוי: על יזמים חברתיים בישראל" מאת יהודה בר שלום ועמירם שראל | יש להם אלוהים

דיוקנאות היזמים החברתיים המתוארים ב"עושים לשם שינוי" אינם מיתולוגיים - כולם "אנשים מן השורה", המהווים מופת לנו

תגובות

עושים לשם שינוי: על יזמים חברתיים בישראל

יהודה בר שלום ועמירם שראל. הוצאת כרמל, 182 עמ', 89 שקלים

תשע דמויות, נשים וגברים, שיזמו וחוללו שינוי חברתי משפיע, כל אחת מהן במרחב עיסוקה, נבחרו למחקר שתר אחר תכונותיהן, מניעיהן וגילויי מנהיגותן. רובן אינן מוכרות לציבור, ומול האופנה, שסימנים לה גם במחקר האקדמי, לחזר אחר מפורסמים, בזה עצמו יש מסר חינוכי. נכון לכבדן ולאזכרן גם כאן: ד"ר אנדרה מטלון, רופא, מקים המרפאה הראשונה בישראל לטיפול משולב בגוף ונפש; דניאלה ברפמן, מייסדת "המרכז לחיים עצמאיים" לבעלי צרכים מיוחדים; נעמה אהרונוביץ, קרימינולוגית, המטפלת בגישה ייחודית בנוער במצוקה; הרב איתן אקשטיין, מקים כפר טיפולי לנגמלים מסמים; אורי עמדי, מנהל אזור לב העיר ירושלים ומנהיג קהילתי; פרופ' מיכאל וינגרטן, יוזם הקמת גמ"ח תרופות בראש העין; מעוזיה סגל, מנהל פרויקטים לשיקום שכונות; האב אמיל שופאני, שיזם את המסע הערבי-יהודי "מזיכרון לשלום" למחנות ההשמדה בפולין; ד"ר תמר ורטה זהבי, סופרת ומרצה לחינוך, המקדמת בעבודתה ובספריה ערכי הומניזם וסובלנות לאחר.

הדיוקנאות של כל אחת ואחד מהיזמים החברתיים המתוארים ב"עושים לשם שינוי" אינם מיתולוגיים ואף אינם קלישאות של בני אנוש שהתברכו במתת אל חריגה. כולם "ארציים", "אנשים מן השורה", אבל הם ניחנו במקבץ של תכונות, אף הן מוכרות וכאילו רגילות, שמכוונות אותם, מתוך ביקורת על המצב, למחויבות, לאחריות ולנתינה לאין קץ. אלה מתאגדות במפעל, מפעל חיים, שיש בו לגרום להשבחת מסוגלותם, רווחתם וכבודם של בני אדם. היותם כאלה מונע מאתנו, הקוראים, לברוח אל תירוץ ההתבטלות והבריחה מאחריות, וגורם לנו, אפילו מעט בעל כורחנו, להזדהות אתם ולרצות לעשות לשם שינוי.

המחקר, כמוסבר בספר, הוא איכותני ומתבסס על השיטה הנראטיבית-פנומנולוגית, המבקשת לבחון את הניסיון האנושי כפי שהוא מתבטא בסיפוריהם של בני אדם. הייתי מוסיף שיש בו גם מן הגישה האקזיסטנציאליסטית, המתייחסת אל הקיום של האדם - התנסויותיו, חוויותיו, אירועים מעצבים שהשפיעו על דרכו, קונפליקטים שבהם היה עליו להחליט, משברים שפקדו אותו, חרדותיו - כמתנה את מהותו. המראיינות היו סטודנטיות במסלול למצטיינים במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים, ועשו זאת במסגרת סמינריון מחקר. בראיונות העומק שעשו, שאלו הסטודנטיות שאלות חודרות, שביקשו לחשוף זיכרונות מתקופות חיים שונות, אירועים מכוננים, דמויות משפיעות, מניעים, תפישת חיים, משמעות וגורמי אושר בחייהם של הנחקרים.

המידע שעלה מן הראיונות עשיר ומאלף. ועם זאת, לטעמי, במחקר מהסוג הנראטיבי-אקזיסטנציאלי צריך היה להיכנס יותר לנשמתם של הנחקרים, להגיע למניעים עמוקים יותר שלהם, בהם כאלה שהיו חבויים תחילה, לזהות ביתר דיוק את היסודות האותנטיים שבהם, ואפילו לגלות התכוונויות מטפיסיות. נראה שהשגת דקויות כאלה במחקר מצריכה מראיינים בשלים ומנוסים יותר. עם זאת, אני מוצא חשיבות רבה לכך שסטודנטיות לחינוך פעלו בזה. הן יצאו מורווחות מאוד בהתנסות מחקרית ובעיקר בחוויה אנושית, שתרמה אצלן לצמיחה אישית, כפי שהסטודנטיות עצמן מעידות. ושהן יגיעו לשדה לשמש מורות-מחנכות, החינוך בכיתותיהן ייצא נשכר.

סיפור התפתחותו של המחקר האיכותני בחינוך מדהים. כיום כבר גלוי לכל שהיבול של המחקר הזה רב ומקנה תובנות מעמיקות וחדות יותר על האדם בחינוך - התלמיד/ה, המורה, היועץ/ת, המנהל/ת - על מניעים, ארכיטיפים, התכוונויות, פרשנויות ומשמעויות. אף על פי כן, צריכה הגישה האיכותנית עוד לפלס את דרכה ולהיאבק על הלגיטימיות שלה ועל ההכרה בה, ולהתנצל כביכול בפני השיטה הכמותנית, הנתפשת עדיין בעיני רבים כעדיפה וכעליונה במחקר. לפיכך, המחקר על גיבורי השינוי החברתי, לבד מהידע והתובנות שהוא מעניק, גם משמש דוגמה צוינת למקומו ההכרחי - ובתחומי חקר רבים בחינוך, מקומו היחיד - של המחקר האיכותני.

דוגמה מיוחדת במינה היא גם חבירתם של שני החוקרים הראשיים, מחברי הספר, הבאים מתחומי דעת ועיסוק שונים: יהודה בר שלום, פרופסור לחינוך, מרצה וחוקר, ועמירם שראל, רופא פסיכיאטר. בעצם התקשרותם בצוות מחקר יש, בעיני, אמירה בעלת מסר מחנך. הנכונות של חוקר לצאת מהמסגרת הבצורה של תחום הדעת שלו, להיפתח לזוויות אחרות של הסתכלות על התופעות ולקיים דיאלוג פורה עם חוקר-שותף מתחום דעת אחר, יש בה ערך רב לאין שיעור. בניית המחקר, התוצאות שלו, הניתוח והדיון משתכללים בהרבה, והמחקר עשוי לזמן חוויה גדולה ושמחה. השיתוף בין שראל ובר שלום איפשר גם את הניתוח המושכל של הראיונות ואת ההצבעה על התכונות האופייניות המשותפות לגיבורי הספר: יכולות של הקשבה ואמפטיה; ניסיון של מגע עם הסבל, של העצמי ושל הזולת; ניסיון של פצע, שבאמצעותו משתבח הטיפול; רגש הנחמה; הרחבה תפקידית, שבה הגיבור יוצא מדל"ת אמות ההגדרה של תפקידו וממלא פונקציות נוספות ביחס לקהילה שבה הוא פועל; ואלטרואיזם.

שני החוקרים האחראים נוגעים ברוח, בחייהם ובעיסוקם. בר שלום, בנוסף לעיסוקיו האקדמיים המגוונים, הוא מורה לקראטה ומקיים מדיטציית ויפאסנה. עמירם שראל, לצד התמחויותיו המקצועיות, הוא אמן פיסול ומיצב. ניתוחם את הראיונות מאופק. בכלל, סגנונם בספר כולו צנוע, בורח מכל אמירה פסקנית, סמכותית וגבוהת מצח, וראוי ללמוד מהם בזה. עם זאת, תמהתי, דווקא בשים לב לביוגרפיות שלהם, שלא העזו, בניתוחם את דיוקנאות מחוללי השינוי, להצביע על תכונה משותפת, שעל פי התרשמותי מן הראיונות מלווה את גיבורי השינוי: ההתכוונות, הווקטור, אל עבר הנשגב, אל האלוהי שבהם.

בכל זאת יצא המרצע מן השק. למען הגילוי הנאות, כפי שנהוג לומר, את הספר קיבלתי מידי יהודה בר שלום, והוא הוסיף בכתב ידו: "סיפורם של כמה אנשים שיש להם אלוהים". ואכן, ייחודם הוא בזה והם מהווים מופת לנו.

ישעיהו תדמור הוא מחנך ופרופ' לחינוך. ספרו האחרון, "חינוך כחוויה קיומית", יצא בהוצאת ספרים אקדמית יזרעאל ומכון מופ"ת



האב אמיל שופאני במסע הערבי-יהודי למחנות בפולין. הספר מברר את מניעיהם של היזמים החברתיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו