בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ההרפתקאות המפתיעות של הברון מינכהאוזן" מאת רודולף אריך ראספה | יופי השקר

תסמונת מינכהאוזן היא שם נרדף, או רודף, למי שנגרר אחרי עלילותיו המדומיינות שלו עצמו, והוא מאמין בהן ומספר אותן לכל דיכפין

תגובות

ההרפתקאות המפתיעות של הברון מינכהאוזן

רודולף אריך ראספה. תירגם מגרמנית: ירון בן-עמי. איורים: דוד פולונסקי. הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, 216 עמ', 88 שקלים

שורה תחתונה תחילה: נהוג בביקורת ספרים לחוות דעה. אני נהניתי. מאוד. מינכהאוזן הוא סיפור במיטב מסורת ספרות הבדיון העולמית. מינכהאוזן הוא מטבע עובר לסוחר, שעיסוקו ספרות והרפתקאות. אם היום נהוג להלל את ה"מציאות המדומה", מינכהאוזן מפאר את אמה-הורתה של זו: "הדמיון המדומה", המבוסס כולו, כמובן, כמובן, על אמת (מדומה לא פחות).

האיורים של דוד פולונסקי מקסימים ו"נאמנים למקור". האם זו מחמאה? מה זה בעצם אומר? שהם מתאימים מאוד לסיפור, כפי שפורסם לפני 200 שנה. עד כדי כך מתאימים, שהיו יכולים להתאייר לפני 200 שנה. אם זו הכוונה, הביצוע מוצלח.

ועכשיו לשטף אסוציאציות, כי זה מה שמינכהאוזן עושה לי: לכל תרבות יש המינכהאוזן שלה. גם לזו שלנו, אפילו אם צריך לקרוא לה לשם כך תרבות. כולנו מכירים את מינכהאוזן. הוא מסתובב בינינו, אם כי יש לו שמות שונים. אמנון, קובי, אביתר או לפעמים סתם "אחי" או "גבר, גבר, ספר משהו על השבע בחורות המלזיות בלי חזיות שהיית איתן על אי בודד בצונמי. הא? שובב!!"

אנחנו פוגשים את מינכהאוזן שלנו שוב ושוב בבית הקפה, במילואים, במגרש הכדורגל. בערב שבת הוא משחזר עיסקאות ענק שגלגל, קרבות מפוארים שניהל, מפגשים מרתקים שקיים, נשים וארצות שכבש, שטיחים שהבריח וכוכבים שסרו למרותו. הוא ודמיונו, הוא ואוזנינו הכרויות והמוכנות, שוב ושוב, לשמוע את כל עלילות הגבורה הנפלאות שהתבשלו במוחו של בן אנוש כמותנו, אבל עם יכולת להחזיק את שומעיו במתח, אמיתי או מדומה. במקרה הרע, כשהמתח פג, הוא נאחז נואשות בכפתורים שעוד נותרו בכותנתך כשאתה, או את, מנסים לברוח ממנו אל שממת החיים האמיתיים. לפעמים לקחתי את מינכהאוזן טרמפ בדרך חזרה מסיני ואז הייתי אבוד: מינכהאוזן לא מכיר במושג שתיקה.

בדיוק כפי שהביטוי "סיפור קפקאי" החל בסיפור שהתבשל במוחו של הסופר פרנץ קפקא, כך גם תסמונת מינכהאוזן היא שם נרדף, או רודף, למי שנגרר אחרי עלילותיו המדומיינות שלו עצמו, והוא מאמין בהן ומספר אותן לכל דיכפין, גם לכאלה שפחות נלהבים אך נלכדו ברשתו. זו קרויה על שם הברון מינכהאוזן שחי (אמיתי, אמיתי) לפני כ-200 שנה וסיפורו של הסיפור בעצם מתאים לעלילותיו של הברון עצמו, ומיד נרחיב מעט. מסובך יותר הוא סיפור התסמונת הקרויה אף היא על שם הברון, אך היא "תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח". זו נדירה יותר, אם כי אולי זכור לקוראים מקרה של מזריק נפט שהיה בכל עת סביב מיטת חוליה של קרבנו ודאג לשימור מחלתה, כאשר בשליחותו האחרת דאג לטפל בה.

ובחזרה למינכהאוזן האמיתי. אתם מבינים כבר שלא תצליחו להחליט אם הוא אמיתי ועד כמה. סיפורו של הסיפור, בתמצית הקיצור, הן עלילות שהעלה על הכתב רודולף אריך ראספה, גרמני שהיגר לאנגליה, כמו גיאורג פרידריך הנדל, המלחין. ראספה בעצם תירגם מגרמנית סיפורים ששמעו אחרים, וגם הוא עצמו, מאציל בשם מינכהאוזן (אמיתי, אמיתי). לימים לא רבים, האמת היא כ-365 ימים אחר כך, בהעדר זכויות יוצרים מסודרות, יצא בגרמניה אחיו התאום הלא זהה של הספר. הפעם הוא תורגם מאנגלית לגרמנית ושם כבר נוספו לו עוד עלילות. התרגום הכולל תוספתאות ממיטב הבדיה (כמו הרכיבה על כדור התותח) יצא בחתימת ידו של אחד גוטפריד אוגוסט בירגר.

כל זאת אפשר ללמוד מאחרית הדבר המשעשעת של המתרגם העברי, ירון בן-עמי. האמת היא שחלק נכבד מחומר הגלם מצוי באתר המדהים "פרויקט גוטנברג", הנותן תקווה לאנושות, שמחשב העל העולמי שיחיה בעתיד את חיינו יכלול גם את כל סיפורי האנושות. ואנחנו נאחזים בתקווה שיהיה גם מי שיקרא אותם.

מינכהאוזן של ראספה משוחח עם סיפורו של העולם של אז. עם האצילים, עם השליטים, עם המצביאים והגיבורים, אמיתיים וספרותיים, והקוראים מוזמנים לקרוא ולטייל במרחבי הדמיון. אני מבקש להזכיר לקוראים את הסיפורים האחרים שהחלו לסמן את תחילתה של ספרות "מודעת לעצמה", כשהסופר הוא הגיבור, או מופיע מדי פעם מעבר לדף, כדי להעיר הערות, ומיד חוזר לעמוד השני. כאלה הם "טריסטראם שנדי" הנפלא ואולי גם "גרגנטואה ופנטגרואל" של רבלה ו"גוליבר" של ג'ונתן סוויפט. אלה היו הניצנים הראשונים להפלגתה של ספינת הספרות, כשהיא השתחררה מהעוגן הכובל והתחילה להיטלטל בין הגלים "לאן שבא לה".

באחד המסעות של מינכהאוזן של ראספה, המוגשים כאן לקורא העברי, או מכל מקום לקורא בעברית, מגיע הברון לסיציליה, להר הגעש אתנה - וקופץ ישר ללועו. אחרי מפגשים מעניינים עם דמויות מן המיתולוגיה, הוא מגיע לצד השני של כדור הארץ, לים הדרומי. כמעריץ ותיק של אריך קסטנר, נזכרתי בסיפורו "השלושים וחמישה במאי", שבו יוצא גיבורו של קסטנר מן הארון (בעצם נכנס אליו) ומגיע עם בן אחיו לסיור בים הדרומי. לא הייתי מזכיר את זה, אלמלא קסטנר עצמו סיפר בספרו "אריך קסטנר מספר" כמה מסיפורי הברון מינכהאוזן. ואף לזאת לא הייתי נגרר, אלמלא נזכרתי שקסטנר גם לקח חלק בהסרטת סרט על עלילותיו של הברון מינכהאוזן שהוסרט בגרמניה הנאצית ב-1943. הקורא הקפדן יזכור שקסטנר הוחרם על ידי השלטונות הנאציים, אז איך זה שהשתתף בעשיית סרט לכבוד יובלה של חברת הסרטים "אופא"? התשובה: הנאצים, שידעו להעריך את כישורי האבא של "אמיל והבלשים" אבל לא רצו את שמו בגלוי, הרשו לו לכתוב את התסריט תחת שם עט. הוא בחר בשם ברטולד בירגר. בוודאי כמעין בדיחה פרטית סביב שמו של א. בירגר של המינכהאוזן הגרמני הראשון, ומכאן שב. בירגר הוא המינכהאוזן השני, שלא היה אלא אריך קסטנר. גם הוא אהב להיכנס ולצאת אל תוך סיפוריו כמבקר.

עולה בדעתי עוד איזה הקשר גרמני/יהודי למינכהאוזן: המספר היהודי הדגול סמי גרונמאן סיפר פעם על ידידותו עם הברון לבית מינכהאוזן (אמיתי, אמיתי). אותו ברון הלך פעם עם גרונמאן בתחילת המאה ה-20 לבית ספר יהודי ואז שאל את מארחו: "תגיד, איך זה שאתם לא שמים תמונה של המלך שלכם (הרצל) על קיר בית הספר?" הערתו של מינכהאוזן נקלטה, ועד מהרה הופץ דיוקנו של הרצל בכל בית ספר בעל נטיה ציונית באירופה. אחר כך נודע שמינכהאוזן הזה תמך בנאצים, אבל זה סיפור אחר.

ועוד הקשר לסיפור ההרצליאני. בפרק ל"ג בספר של ראספה מספר הברון: "אחוז קדחת חפירת תעלות, עלה בדעתי ליצור קשר ישיר בין הים התיכון והים האדום, ולשם כך יצאתי אל פטרבורג". מטרתו של הברון היתה לשכנע את הטורקים ואת הרוסים לחדול מלשסף אלה את גרונם של אלה ובמקום זאת לחפור בצוותא תעלה שתחצה את מיצר סואץ - מאה שנה לפני תעלת סואץ של הברון דה-לספס. זו בעצם ראשיתה של תעלת הימים, שהיא כידוע אחת מתוכניותיו היותר גרנדיוזיות של הרצל, שגם הוא היה קצת מינכהאוזן.

וכשמארחו של צאצא מינכהאוזן, סמי גרונמאן, שהיה ציוני נלהב, הגיע לפלשתינה-א"י בהזמנתו של מאיר דיזנגוף, הוא נתבקש לשאת דברים. גרונמאן פתח ואמר בזו הרוח: "לאחר שאני מסתובב באירופה שנים ובודה בדיות אינספור על ארץ ישראל והציונות, הריני מגיע לכאן ומוצא שהכל אמת לאמיתה".

The Surprising Adventures of Bon Munchausen / Rudolf Erich Raspe

מיכאל דק הוא סופר ומתרגם ספרי ילדים



איור מתוך הספר: דוד פולונסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו