בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגן המוטל בספק

ענת עינהר על גן הנשיא בפתח תקוה המופיע בספרה "טורפים של קיץ"

תגובות

מי שעזב את נופי ילדותו בלי להביט לאחור יודע: ככל שעובר הזמן, יגדלו המקומות האלה ויתפרעו בתוך ראשו ובנפשו. תחילה הם נשמרים בזיכרון ושם הם מצטיירים כפשוטם, כתמונות צלולות מאוד וזהות למקור. אבל אחר כך, בהיסח הדעת, עוברות התמונות האלה מרשות הזיכרון לרשות הדמיון, ושם הן מחליפות צורות וצבעים, וממדים פנטסטיים וסמליים משתלטים עליהן.

עד כדי כך הופקר כבר המקום הזה בידי דמיוני, שאתפלא לגלות שעדיין יש לו איזה קיום ממשי (חיפשתי אותו בזומאפ ולא מצאתי). ואולי מלכתחילה נקשר מין אופי בדיוני לגן הזה - גן הנשיא על שם יצחק בן צבי שבלב פתח תקוה - ותמיד היה בו משהו מוטל בספק.

צמרות הפיקוסים שצמחו בשולי הגן גדלו עד גובה החלון שלנו שבקומה השביעית, ומעבר להן נראו גם עצי זית וצאלונים וכמה שיחי בננות. אמי היתה מספרת לנו על ימי ילדותה: קופים חיו אז בגן ונחל עם גשרון עץ חצה אותו. הוקסמתי מהסיפורים האלה, ובה בעת התקשיתי להאמין שמראות אגדיים כל כך היו צפויים אז לכל עובר אורח.

אבל גם לגן שהכרתי היה המסתורין שלו: בגלל הצמחייה הצפופה שבגן ובגלל מבנהו - שלושה מפלסים שמבט אחד לא יקלוט את כולם במלואם - תמיד שררו שם אפלולית וחשאיות שהזמינו ילדים למשחקי מחבואים, וגם תמהוני העיר מצאו שם מין מפלט ומסתור. שילוב מדאיג? אולי אפילו מסוכן? זה לא הטריד אז אף אחד.

בערב היתה יורדת על הגן חשכה כבדה, אבל הדהודי קולות וצעקות עלו משם כל לילה: נדמה היה שברגע שמסתלקים משם הילדים, משתלטים על הגן כל התמהונים השקטים מן היום ומשחקים שם את משחקיהם שלהם.

שלחתי לשם את צבי הנדלר, המורה למתמטיקה, גיבור "טורפים של קיץ", למערכה האחרונה של הנובלה. צבי יוצא לטייל בלילה עם כלבו החירש אלוף, ודמו בראשו: זמן קצר קודם לכן מזהירה אותו בת זוגו, איריס, שמוטב לו שיוותר על הטיול הלילי הזה, ועל אף הנבואה שבקולה ובדבריה, הוא יוצא לדרכו.

ברגעים הראשונים שם פועל עליו קסמו האינטימי של הגן, צבי שוכח את התקריות המטרידות שתקפו אותו ביומיים האחרונים: הגילוי המכאיב, המוחץ, שלא נותר עוד יסוד של הבנה או אמון בינו לבין תלמידיו שבעקבותיו הגיעה תוקפנותו הפתאומית כלפי תלמידתו האהובה. לבדו בגן, במחיצת הכלב המשוטט חופשי, מתענג צבי על בדידותו ונדמה לו שהיא משתקפת בכל פסיעה שלו ובכל רחש ושום דבר מן העולם החיצון לא חל שם.

במהרה נשברת אשליית הניתוק הזאת, והוא מבחין בצלליותיהם של תלמידיו על אחד הספסלים וכלבו כבר שבוי בידיהם. כמו בגד שמתהפך ונגלים כל תפריו, נהפך הגן בן רגע לזירה קריטית, שחושפת את פחדיו של המורה ואת חולשותיו ומציבה אותם מול פחדיהם של תלמידיו ומול חולשותיהם. אין מנוס מהעימות הזה, שטורף את כל אירועי הסיפור ומרסק אותם לחתיכות קטנות, עד שנגזר ממנו קצו של הסיפור כולו, ואתו גם סופם של גיבוריו ושל הגן המתואר בו ושל כל הסובב אותם.

אבל ייתכן שלא רק צבי ותלמידיו מתנצחים שם, בלילה ההוא שבספר: נראה שגם לי הזדמנה האפשרות לסגור חשבון עם הגן שגדל פרא בדמיוני, וכבר איבד שם את צלמו; ניצלתי את ההזדמנות הזאת כדי להכחיד את הנופים הבדויים שהשתלטו על הזיכרון, ואולי ללכת לשם, למקום הממשי, האמיתי, ולהתחיל מההתחלה.

ספרה של ענת עינהר, "טורפים של קיץ", ראה אור בהוצאת עם עובד



ענת עינהר בגן הנשיא. שום דבר מן העולם החיצון לא חל שם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו