בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משורר בשטח | פותח את פיו ונותן שמות בעצם הטוהר

תגובות

"במלוא מוטת הבריאה", שירים מאת חן ישראל קלינמן, הוצאת עמדה, 2010

כשעומד האדם המשורר בן דורנו מול דף הנייר או מסך המחשב בבואו לכתוב שירה, מה הוא רואה לנגד עיניו? בוודאי את עוולות העולם ואת יופיו, והוא חש כלפיו רגשות מרגשות שונים. כשהוא כותב מן השפה ולחוץ שירתו אינה אלא כצקצוק בלשונו, אך כשהוא כותב מפנימו אל פנימו שירתו היא תפילה, היא הנגיעה בעולמות העליונים; היא, מאז ומעולם, תקוות האדם החדש בשירה.

כדרכו של עולם, רבים הם המשוררים המתבוננים אל החוץ ורוחקים מעצמם. זו דרך קלה יותר. גם המשורר חן ישראל קלינמן (יליד 1979) נהג לעשות זאת בספר שיריו הראשון, החשוב, "צעדים במרחב", (כרמל 2006), שבו רק החלה שירתו להיווצר. בספרו החדש, בעל השם הפנטסטי, הוא נוקט בדרך הקשה יותר, שהיא האמיתית בשירה, עומד מול חלון העולם ובמקום להסתכל החוצה שב להתבונן בעצמו. ואיזה מעשה בריאה אדיר מתכונן לו מבין ידיו כשהוא עושה כדבר הזה.

ספר השירים "במלוא מוטת הבריאה" הוא אחד מספרי השירה האמיצים שהתמזל מזלי לקוראם בשנים האחרונות. זה ספר בשל, עצום בממדים (315 עמודים של שירה עם תוספות), והקריאה בו היא מסע מרתק אל נפשו של אדם אחד על כל הנפלא והחריג והאלוהי שבו. הנה כך כותב קלינמן בשיר המבוא של הספר הייחודי הזה: "יש אור חריג אחר, חום חריג אחר, / אהבה חריגה אחרת. / יש נשמה חריגה אחרת, / אין-זמן חריג אחר, לא מרחב חריג אחר, / יש התענגות חריגה אחרת / על כולם. / יש אושר חריג אחר, / יש יקום חריג מחריג, / רוח חריגה אחרת, / יש אלוהות חריגה בתכלית". איזו מוסיקה נפלאה. אילו הגדרות מדויקות של האדם המשורר ומטרותיו בכתיבה. וראו איך נפתח הספר: "שלום, שמי חן ישראל ואני כותב שירים כי אני סירוב להיגמר" (עמ' 11). איזו אמירה ישירה ובוטחת וכנה, שירתית כל כך, שניחתת על הקורא באחת.

שירי הספר ארוכים וקצרים לסירוגין והם בעלי נוסח רחב של שירה בעלת גוונים אקספרסיוניסטיים ואקזיסטנציאליסטיים בעיקרה. אפשר להעלות על הדעת נוסחי שירה דומים ומוכרים כשל אורי צבי גרינברג בשירתו הלירית ופנחס שדה בשירתו ההגותית, אך הנוסח השירי של המשורר חן ישראל קלינמן הוא ייחודי כשלעצמו, כמו אצל כל משורר אמיתי. במידה רבה זה נוסח החותר תחת נוסחי שירה אחרים ושכיחים יותר משל בני דורו, נוסח אנטי-פייסבוקי למהדרין.

השירים בספר סדורים בשישה שערים, ששם נקבע להם על פי ענפים של עץ, המשיקים לגוף האדם ונפש הרוח שבו. אף שבבסיסם של כל שירי הענפים הללו עומד עולם האמונה היהודי, המונותיאיסטי, מרגע שפרצו דרך אל לב הקורא הם נהפכים לשירים הנכונים אל לבו של כל אדם, דתי או חילוני. אין בהם מרחק מנכר. יש בהם רצון לקרב וזו גדולתם. לו היתה לי האפשרות הייתי כותב על הספר הזה בלי הפסקה כמעט משום שזו אולי הדרך הנכונה לתארו. במקום משאלת הלב הזו אביא כאן עוד טעימות ממה שאין להחמיצו.

"הנה רגלי עומדות על רגליהן / ומטילות עוגן השמימה. // ידי פותחות את ידיהן / ומשביעות את רצונן החי. // נשימתי נושמת עמוקות / ומבדילה בין מים למים. // לבי פותח את לבו / ואוהב בכל לבבו. / פי פותח את פיו / ונותן שמות בעצם הטוהר. // עיני פוקחות את עיניהן / וקוראות אותיות פורחות. // אני נסוג לעליוניו / ניצב לפני ולפנים" (עמ' 253).

הספר מכיל שירי אהבה וידויים, בעלי אומץ וכנות, ושירי מלחמה מפוכחים של מי שמיטיב להביט מבעד לאימה, וגם שירים הפונים אל האל הגדול והנורא בשאלות קשות. הוא מלא כרימון בתחדישי לשון משובחים שראוי לדון בהם כגון "מחתרת יקודיו" או "תזרחת עלומים", שבשיר הפתיחה. פה ושם גולש קלינמן בשירתו לדידקטיות יתר והמתח הנדרש בין התוכן לצורה מתרחק משירת המעמקים שלו, אך אולי זו תופעה הכרחית במכלול השלם של יצירתו הבשלה.

"אני אוהב אותך", הוא כותב בשיר בעל ניגון כשל ריקוד חסידי ואקסטטי, שכותרתו בנקודה עגלגלת: "אז בואו נרקוד כולנו / נרקוד לקול הסנוורים / נרקוד בצעדינו הקטנים / לחיי מגדל צעדיה של האהבה / של האהבה אליך / לכבודה הבה נפצח כולנו / איש באיש, יד ביד, איש בלב רעהו נאמר חזק / ונתחזק נניף זרועות חזה בניתור שוגה / כמחוה אל מנוף האהבה / ודמעות הבה נרקוד של ענגה / של אני אוהב אותך מעומק לבנו / היוצא אל הריקוד / אל הריקוד היוצא אליך / בראשים נמתרים לעומתיך / לעומתך על המים" (עמ' 205).

שאלות יפות וחשובות שואל קלינמן בשיר אחר, לקראת סוף ספרו, "שירה": "האם שירתנו תכריז על עצמה / ותפליג? // מה עושים לנו חיים, מה עושה לנו שירה?" (עמ' 292). והוא ממהר להשיב שהשירה "מוציאה אותנו מרשות לרשות... היא קוראה מן הצילום החי צילום חי ומשיקה חזרה" (שם). היא עושה לנו ריקוד בלב, אני חושב לעצמי למקרא הדברים האלה ומשאיר את הספר סגור כפתוח אצל שולחני.



חן ישראל קלינמן. אושר חריג אחר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו