בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצרי אתה, הרם ראשך אל-על

תירגם מערבית יצחק שניבוים

תגובות

מצרי אתה,

הרם ראשך אל-על.

ארצך המריאה שחקים,

ואתה נפצת הכבלים,

לך תהלת מנצחים.

הרם ראשך בגאוה,

צדק הנחלת לאמה,

אהוביך, הצעירים,

למשימה הם ראויים

בכח השהידים.

אלהיך אחז בידם

ב-25 בינואר, חגם

ולא חג איש זולתם.

הרם ראשך אל-על,

מצרי אתה.

הרם ראשך, החל לדאות

לא, אין אלו אגדות.

כל העולם שמע

את קולך מככר אלתחריר,

מכל ככר וככר,

תוניסיה ופלסטין

והיתר, הנה באים הם כבר.

הרם ראשך אל-על

מצרי אתה

כשמצרים את פיה פותחת,

הזכות עולה ומנצחת.

השקר זוחל אל חרו,

ושוב לא משמ יע קולו.

הדגל מצרי,

והאמה ערבית.

שושני החרות

לבלבו, בן דורי.

הרם ראשך אל-על,

אתה מצרי.

עמי אמר את דברו,

פני תבל הוא שנה בלי הכר.

בשיא המצוקה

שנינו המשואה.

כל הזורע קוצר.

נטויתי לפלא,

דלות המחשבה לי כלא,

והצדק - מבצרי.

הרם ראשך אל-על,

אתה מצרי.

הרם ראשך בלהט נעורים,

באשר תרצה שיר שירים.

עמך נצחי הוא, נצחי,

מסתער כרוח.

יפה הוא עמך,

נוח, אך קשה לפצוח.

הנה השליט מפחד, לא בטוח,

אמר לעדת החצר: השברי! הרם ראשך אל-על,

אתה מצרי.

הרם ראשך, חיה!

נקה הכל, אל תשאיר.

דגל ארצי-אהובתי החפשית -

רק הוא יגן עלי.

לא נסתפק בתלונות,

ולא נפחד מעושקינו.

העם היודע

המיר נוחות ביגע.

הרם ראשך אל-על,

מצרי אתה.

מהפכה בדרכי נועם

את שירו, "מצרי אתה, הרם ראשך אל על", בחר המשורר והעיתונאי המצרי גמאל בחית' להקריא בשידור חי בתוכנית "הדיון הפתוח" (חואר מפתוח) ששודרה בערוץ "אל-ג'זירה" בעיצומם של ימי המהפכה. הבחירה בערוץ הלווייני הפופולרי אינה מקרית כלל ועיקר, שכן באמצעותו התאפשר לבחית' לשגר אמירה מפורשת למיליוני צופים בעולם הערבי, כי צעירי מצרים (שבאב מצר) הם החלוצים ששמו קץ לדיקטטורה בארצם, ומקהיר יצאה, למעשה, בשורת "אביב העמים" לכל העמים הערביים, ועל כך גאוותו-גאוותם.

"כל העולם שמע את קולך מכיכר אלתחריר, מכל כיכר וכיכר, תוניסיה ופלסטין והיתר, הנה באים הם כבר". שלא כבעבר אין מדובר במשורר ממסדי מגויס, הרותם את כישוריו לפיאור המשטר והעומד בראשו. נהפוך הוא, שירתו של בחית' מגויסת כל כולה לפאר ולהלל את אלה שחצו את מחסום הפחד והדיחו את העריץ: "יפה הוא עמך, נוח, אך קשה לפיצוח - הנה השליט מפחד, לא בטוח, אמר לעדת החצר הישברי!"

לפנינו שיר הלל לא רק לצעירי כיכר השחרור, אלא ל"אישיות המצרית" (אל-שח'ציה אל-מצריה), שהניעה אותם לחולל את המהפכה, אותה אישיות ממש שרבים כל כך - הן בתוך מצרים והן מחוץ לה - אהבו לבקר, ואף להוקיע בשל היותה, לדידם, אישיות כנועה, תלותית, המשלימה עם מצבה העגום ואינה ששה לבוא חשבון עם מנהיגיה ולתבוע מהם שינוי ורפורמה, אלא מקבלת בהכנעה את שלטונם העריץ כאילו היה גזירת גורל. ואם לא די בכל אלה, היא אף נוטה להעריצם על אף הכל. האחרון שניתח את האישיות המצרית באופן זה היה הפסיכולוג המצרי הנודע אחמד עוכאשה, יו"ר האגודה הפסיכולוגית המצרית ונשיא אגודת הפסיכולוגים הערבים, במחקרו האחרון שיצא לאור ב-2008 תחת הכותרת: "לנתח את האישיות המצרית, לדון באופיו של המצרי".

במקאמה שלפנינו, בחית' "עושה תיקון" לאישיות המצרית, ומצביע על כך שמהפכת 25 בינואר היא הוכחה ניצחת לכך שאותה אישיות אינה רופסת והמצרים אינם כנועים מטבע ברייתם. והא ראיה: הם ניפצו הכבלים, שינו המשוואה, הסתערו כרוח, לא הסתפקו בתלונות ולא פחדו מעושקים.

"השתלטותו" של בחית' על המרחב הלווייני של "אל-ג'זירה" הנה אחד הביטויים לרצונם של המהפכנים לעצב בעצמם את זיכרון המהפכה ולהנציחה בשיטת "עשה זאת בעצמך", ולא להפקידה (שלא לומר להפקירה) בידי המשטר הזמני או הנבחר. תרבות ההנצחה והזיכרון המהפכנית משתקפת בראש וראשונה בסיסמאות המחורזות שנשאו הצעירות והצעירים בכיכר בימי המהפכה הסוערים, כדוגמת הטקסט המדוקלם של הצעירה המצרייה האמיצה, שלא היססה לקרוא בקול צלול ורם: "הלאה, הלאה חוסני מובארק, הלאה, הלאה כל המובארקים, לא למובארק האב והבן, לא לגלגל ולא ל'ספייר'... אלוהים, מי ייתן והרוח אותך ואת חבריך הרחק יישא. וכך גם את ג'ימי ושאר הכנופיה... הרם, הרם קולך נגד ממשלת הדיכוי, הגבר, הגבר הקול, מי שיצעק לא ימות..."

גם כתובות הגרפיטי ודיוקנותיהם של השהידים שנורו על ידי כוחות ביטחון הפנים, המעטרים את רחובות הכיכר, משקפים לדעת היוצרים הצעירים את שחרור המרחבים הציבוריים מידיו של המשטר העריץ. פינות הזיכרון שמתחזקים ילדי הנרות של קהיר, אף הן מבטיחות כי כל העובר בכיכר יתוודע אל גיבורי המהפכה שחירפו נפשם למען האומה המצרית, ויזכור אותם. תרבות הזיכרון, כמו גם תרבות המחאה שאימצו המהפכנים המצרים, מבוססת על העיקרון "מהפכה בדרכי נועם" (סלמיה), תצורה של אינתיפאדה גנדיסטית המקדשת את הפציפיזם המהפכני - ובכך עוצמתה.



כיכר תחריר בקהיר. צדק הנחלת לאומה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו